רועה צאן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רועה וצאנו ברומניה
ציור של רועה משנת 1889
Disambig RTL.svg המונח "רועה" מפנה לכאן. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו רועה (פירושונים).

רועה צאן הוא אדם המטפל בצאן ומשגיח עליו, בדרך כלל תוך היעזרות בכלב רועים, בשטחי המרעה, באחו הפתוח או באזורים הרריים. תפקיד הרועה הוא למצוא מזון, מים ומחסה לעדר, להגן עליו מפני חיות טרף, פגעי טבע ושודדים, וכן לשמור על אחדותו ושלמותו.

רעיית צאן היא אחד המקצועות העתיקים ביותר. ידוע כי רועים היו קיימים במזרח התיכון לפני כ-10,000 שנה, מאז ביות העז והכבש בראשית התקופה הנאוליתית. כבשים גודלו לשם שימוש בחלב, בבשרן ובצמר שלהן.

רועי צאן בתנ"ך[עריכת קוד מקור | עריכה]

רעיית צאן כמקצוע מתוארת גם בתנ"ך ובייחוד בתורה. כינויים נוספים לרועי צאן בתנ"ך: אביר, אדיר - הרועה הממונה על עדר גדול שמועסקים בו רועים אחדים‏[1], ונוקד - בעל עדרים (מישע מלך מואב, ספר מלכים ב', פרק ג', פסוק ד'). הרועה הראשון המוזכר בתנ"ך הוא הבל[2]. כרועים שימשו בדרך כלל הבנים הצעירים במשפחה (כגון דוד המלך), אך אם לאב המשפחה לא היו בנים, בנות המשפחה (כגון רחל ובנות יתרו) רעו את הצאן‏[3]. יעקב שימש כרועה מקצועי ואף קיבל משכורת על עבודתו (ספר בראשית, פרק ל"א, פסוקים ל"ט-מ'). לאנשים עשירים, בעלי עדרים גדולים, היו גם רועים שכירים, כמו הרועים של לוט ואברם (ספר בראשית, פרק י"ג, פסוק ז') ורועי נבל הכרמלי (ספר שמואל א', פרק כ"ה, פסוקים ב'-ז'). הרועים התמודדו עם סכנות רבות, כפי שמתאר דוד את מעשי גבורתו לפני שאול (ספר שמואל א', פרק י"ז, פסוקים ל"ד-ל"ו וכפי שעולה מספר תהלים, פרק כ"ג, פסוק ד'). חג הרועים הוא חג הגֵּז (ספר שמואל א', פרק כ"ה, פסוקים ב'-ג').

החוק המקראי מתייחס לרועה שכיר, השומר על עדרי אחרים. אם התרשל הרועה בשמירה - ישלם לבעלים, אך אם השה נטרף - והרועה מביא שריד מבעל החיים כעדות והוכחה לכך שנטרף, הוא פטור מתשלום (ספר שמות, פרק כ"ב, פסוקים ט'-י"ב), כפי שמתואר גם בספר עמוס, פרק ג', פסוק י"ב.

המקרא מראה שמנהיגים אחדים בישראל קיבלו את הכשרתם בהנהגה בהיותם רועי צאן: משה[4]), דוד[5], עמוס הנביא‏[6] ואחרים.

בשירה המקראית נמשלו יחסי ה' ועמו ליחסי רועה ועדרו: "ה' רועי לא אחסר. בנאות דשא ירביצני, על מי מנוחות ינהלני..." (ספר תהילים, פרק כ"ג, פסוקים א'-ב'), "כרועה עדרו ירעה" (ספר ישעיה, פרק מ', פסוק י"א). בהשאלה, הרועה הוא השליט, המושל, המנהיג: "אתה תרעה את עמי את ישראל, ואתה תהיה לנגיד על ישראל" (ספר שמואל ב', פרק ה', פסוק ב'), "כה אמר ה' על הרועים הרועים את עמי: אתם הפיצותם את צאני..." (ספר ירמיהו, פרק כ"ג, פסוקים א'-ד') וכן בספר יחזקאל, פרק ל"ד, פסוקים א'-ט"ז.

רועי צאן בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

רועי צאן מוזכרים גם בתרבות הפופולרית. בסרט מגלה את אמריקה נסיך העצר מתחזה להיות רועה צאן כדי לחזר אחרי האשה שאהב. בספרו של דיוויד אדינגס "הזוהרים" נכתבו פואמות על הזוהרים, כרועי צאן על מנת לייצר סביבם אמפתיה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]