האדאג'ו לכלי מיתר (אופוס 11)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

האדאג'ו לכלי מיתר (אופוס 11) מאת המלחין האמריקאי סמואל בארבר נכתב במקור כפרק שני ברביעייה לכלי מיתר, אך תוך זמן קצר עובד על ידי בארבר לתזמורת כלי מיתר רחבה, וזו גם גרסתו המוכרת. מאוחר יותר עיבד את היצירה למקהלה מעורבת בת שמונה קולות כקטע "Agnus Dei".

המבנה הכללי של היצירה ואופן התפתחותה כמוהו כקשת רחבה: פתיחה חרישית, התפתחות הדרגתית עד לשיא במרכזה לערך, ודעיכה איטית עד לסיום חרישי כמו בפתיחה. בארבר בנה את נושא היצירה המתמשך כולו בטכניקת הסקוונצות, שבה קבוצת תווים או רעיון מלודי קצר חוזר על עצמו מעט גבוה או נמוך יותר בכל פעם. בהיותה טכניקה בסיסית ונפוצה, נמנעים מלחינים מלעשות בה שימוש מופרז, בעוד בארבר בחר לבסס יצירה שלמה עליה, תוך שהוא מצליח לשמור על מתח וריגוש לכל אורכה (9-10 דקות).

בהיותה יצירה בעלת מבנה פשוט, נעדרת טכניקה חדשנית או מורכבת, וחסרת כל תפנית מפתיעה בהרמוניה או בקו המלודי, קשה להצביע על סוד קסמה. למרות זאת נחשב האדאג'ו לכלי מיתר לאחת היצירות המוכרות והאהובות לביצוע בקונצרטים (גם בגירסתו הקולית) ובקולנוע. בין השאר הוא מושמע בפסקול הסרטים "פלאטון", "איש הפיל", "אל נורטה" ו"השמן של לורנצו".

האדג'ו הפך להמנון הבלתי רשמי של ארצות הברית לימי אבל, והושמע עם מותם של הנשיאים רוזוולט וקנדי.