האחרון ששורד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
האחרון ששורד
שם לועזי: Last Man Standing
אזור: ארצות הברית
תאריך: דצמבר
סוג: מרוץ אקסטרים אנדורו
היסטוריה
נערך לראשונה: 2005
נערך: שלוש פעמים. 2008 הוכרזה כשנת הפסקה בקיום האירוע
המנצח הראשון: דייוויד נייט (האי מאן)
מס. הניצחונות הרב ביותר: דייוויד נייט, האי מאן, שתי פעמים ברציפות
זוכה המרוץ לשנת 2007: טאדי באלזוסיאק (פולין)

האחרון ששורד (אנגלית: Last Man Standing) היה אחד ממרוצי אופנועי השטח החד יומיים הקשים והמפרכים ביותר בעולם. המרוץ, שנערך בחסות חברת רד בול, התקיים מדי שנה, בכל חודש דצמבר, מאז שנת 2005 בעיר בוצ'לר שבטקסס, ארצות הברית ועד 2007 (כולל). המרוץ היה מסוג "אקסטרים אנדורו" והוא נערך בשיטת ה"סילוק" (אלמינציה - Elimination): כמות המשתתפים הממשיכה לשלב הבא במרוץ, נקבעת על ידי זמני הקפת המסלול (בדירוג) וזמן ההגעה אחרי המוביל(במרוץ עצמו). המנצח הוא הרוכב שהצליח לסיים ראשון את 2 ההקפות המוגדרות. השילוב בין תוואי המסלול הקשה לשיטת הסילוק האגרסיבית, גורם למספר מסיימים נמוך במיוחד. בשלושת המרוצים שהתקיימו עד לשנת 2007, סיימו פחות מ-2% מהרוכבים שזינקו לאירוע.

במרוץ "האחרון ששורד" השתתפו מיטב רוכבי השטח מכל רחבי העולם, והוא זוכה לפופולריות רבה.

מקצה הדירוג[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקצה הדירוג למרוץ הוגדר ככזה שייערך בכל מזג אוויר, והוא נערך יום לפני המרוץ עצמו. 300 הרוכבים שנרשמו מראש (על בסיס כל הקודם זוכה), מחולקים לשורות בנות 25 רוכבים, ומוזנקים לדירוג בהפרשים של 30 שניות זה מזה. מסלול הדירוג שונה ממסלול המרוץ עצמו ואינו מהווה חלק ממנו: אורכו כ-6 מייל, והוא כולל בחובו מספר מכשולים מלאכותיים. לרוכבים ניתנת האפשרות לבצע 2 הקפות על מסלול זה, כשההקפה המהירה ביותר שלהם, היא זו הנחשבת לדירוג הכללי. 100 הרוכבים המהירים ביותר במקצה זה, יתייצבו על קו הזינוק ביום שלמחרת, לאירוע המרוץ העיקרי.

המרוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורכו של המסלול הוא כ-40 מייל, ויש להקיפו פעמיים (סה"כ: 80 מייל, כ-128 קילומטרים). ההקפה הראשונה נערכת באור יום. 100 הרוכבים המהירים במקצי הדירוג שנערכו יום קודם לכן, מזנקים למרוץ כשמנועי האופנועים כבויים (Bomb Run) ויש להניעם תחילה. תוואי המסלול, מתוכנן בצורה בה הקושי לנוע בו גדל ככל שמתקדמים לאורכו, עד שהמכשולים הופכים לכמעט בלתי עבירים בסופו, ורק הרוכבים המיומנים והמוכשרים ביותר, בעלי הסיבולת הרבה ביותר, יכולים להם.

המכשולים השונים לאורך ההקפה הם טבעיים, וכוללים שינויי גובה קיצוניים, מעברי מדרגות סלע ומעברי מים ובוץ, חול עמוק וטיפוסי עליות המשלבות מספר אלמנטים שונים המצריכים טכניקת רכיבה ברמה גבוהה. מלבד יכולת רכיבה, האירוע דורש מהרוכב סיבולת גופנית ונפשית לצד כושר גופני ויכולת למאמץ גופני תת-מרבי.

הרוכבים המסיימים את ההקפה הראשונה עד שעה לאחר המסיים הראשון של ההקפה, מורשים לצאת לאחר הפסקה בת שעה, להקפה נוספת המתחילה בשעות הערב. הקפה זו נערכת על אותו המסלול עליו נערכה ההקפה הראשונה, אך בכיוון ההפוך. שינוי זה יוצר למעשה מכשולים חדשים ומונע מהרוכבים לנצל את הכרותם עם המסלול מההקפה הראשונה. המנצח הוא הרוכב שהגיע ראשון בתום ההקפה השנייה (לאחר 80 מייל).

אהרון גיאוף מסיים שני במרוץ 2007

מסיימים[עריכת קוד מקור | עריכה]

2005: שנתו הראשונה של המרוץ. דייוויד נייט מהאי מאן (רוכב קבוצת המרוצים של KTM ואלוף העולם באנדורו באותה שנה), הוכרז כמנצח לאחר שהיה לרוכב היחידי שהצליח לסיים את המרוץ.

2006: למרוץ הוזנקו 126 רוכבים. דייוויד נייט ניצח שוב כשאחריו סיים אלוף אנגליה באנדורו, וויין ברייברוק. הם היו הרוכבים היחידים שסיימו את המרוץ באותה שנה.

2007: טאדי באלזוסיאק הפולני השתתף במרוץ בפעם הראשונה וסיים במקום הראשון. במקום השני (והאחרון) סיים אהרון גיאוף האמריקאי. מנצח האירועים הקודמים, דייוויד נייט שהתחרה כשהוא חולה, לא הצליח לסיים את המרוץ בזמן הנדרש. באלזוסיאק וגיאוף היו שני הרוכבים היחידים שסיימו את המרוץ בשנה זו.

שנת 2008 נקבעה על ידי רד בול (החברה המארגנת), מסיבות שלא פורסמו, להיות שנת הפסקה בקיום המרוץ. נכון ל-2019, מאותה שנה ואילך, לא חזר המרוץ לפעילות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]