הארד בופ

הארד בופ
מקורות סגנוניים	בי בופ, רית'ם אנד בלוז, בלוז, גוספל
מקורות תרבותיים	שנות ה-50 של המאה ה-20 בארצות הברית
מוצא	ארצות הברית
כלים	קונטרבס, מערכת תופים,פסנתר, סקסופון, טרומבון, חצוצרה.
פופולריות מיינסטרים	שנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20

הארד בופ הוא תת-סגנון בג'אז שהתפתח מהבי-בופ. הוא מושפע מרית'ם אנד בלוז, בלוז (בעיקר בשימוש בסקסופון ובפסנתר), וממוזיקת גוספל.

בהארד-בופ קיים שימוש רב יותר בקונטרבס מאשר בבי-בופ, בין היתר בשל שימוש רב שעשו בו חלק מהמוזיקאים הבולטים בסוגה, כמו צ'ארלס מינגוס וריי בראון; אך גם בשל הניסיון ליצור סגנון נגיש יותר לקהל שאינו מכיר או מחבב בי-בופ.

לדברי היסטוריון המוזיקה דייוויד ה. רוזנטל^[1], סגנון זה משקף דור של מוזיקאים אפרו-אמריקאים שגדלו בתקופה שבה בי-בופ ורית'ם אנד בלוז היו הסגנונות הנפוצים במוזיקה, ומוזיקאים כמו טאד דמרון עבדו בשניהם. השימוש במונח החל באמצע שנות ה-50 של המאה ה-20.

בין המוזיקאים הבולטים בסגנון זה: