הגנה אזורית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הגנה אזורית היא שיטת הגנה בספורט שמהווה חלופה להגנה אישית. בשיטה זו, שחקן הגנה שומר על אזור מסוים ולא על שחקן התקפה מסוים.

בעוד שההגנה האזורית ידועה ביותר בכדורסל, ניתן להשתמש בה כמעט בכל ספורט בו קבוצה מגנה מפני התקפה.

הגנה אזורית בכדורסל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהגנה אזורית בכדורסל כל שחקן הגנה מופקד על אזור כלשהו ולא על שחקן התקפה מסוים כמו בשמירה האישית. האזורים מוקצים לשחקני ההגנה לפי סוג ההגנה הספציפי ומאפייני השחקנים על המגרש. הגנה אזורית בכדורסל מסומנת על ידי קבוצת מספרים המציינים את מספר השומרים, כאשר הסדר הוא מהחוץ פנימה לכיוון הסל המוגן. למשל, הגנה אזורית 2-3 (ובמילים: "שתיים-שלוש") היא הגנה שבה שני מגנים מכסים את חזית האזור (מעל קו העונשין), בעוד ששלושה מגנים מכסים את האזור שקרוב יותר לסל. בארצות הברית, הגנה אזורית נעשתה חוקית לאחרונה ב-NBA, למרות שהיא נפוצה יותר בליגת המכללות. באירופה, ההגנה האזורית נפוצה מאוד.

סוגי ההגנות האזוריות בכדורסל[עריכת קוד מקור | עריכה]

סוגי ההגנות הקיימות הן: 2.1.2 , 3.2 , 1.3.1, 2.2.1, 1.2.1.1, לחץ על כל המגרש, לחץ על חצי מגרש. כמו כן, נפוצים גם שילובים של הגנות, כגון: 1.3.1 כל המגרש לחץ, 1.2.2, חצי מגרש לחץ, 3.2 דבל-אפ הגנה אזורית מעורבת 1 אישית ו-4 אזורית.

יתרונות ההגנה האזורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יצירת עבודת צוות הכוללת שיתוף פעולה הדוק וחזק אשר כולל יכולות גופניות ויכולות מנטאליות יחד.
  • יצירת לחץ על אזורים מסוימים על המגרש.
  • מניעת חדירה של שחקני התקפה לסל, והכנסת כדור פנימה לתוך אזור הצבע.
  • מניעת יתרון של שחקן מסוים על שחקן אחר (גבוה מול נמוך, או חזק מול חלש).
  • יציאה קלה להתקפה מתפרצת.
  • הפחתת השימוש בחסימות של קבוצת ההתקפה.
  • יצירת יתרונות הגנתיים והאטת ההתקפה היריבה בקליעה ובכדרור.
  • צמצום האפקטיביות של אחד על אחד בפיק אנד רול.
  • שינוי קצב המשחק של ההתקפה וקצב המשחק בכלל.
  • לרוב, הגנה אזורית קשה יותר לפיצוח מאשר הגנה אישית. הדבר מאלץ את שחקני ההתקפה לחשוב יותר - דבר המוביל לעתים קרובות לירידה באיכות קבלת ההחלטות.
  • אילוץ שחקני ההתקפה למשחק מסודר.

חסרונות ההגנה האזורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קווי התפר בין שחקני ההגנה מועדים לפורענות, מכיוון שהם דורשים תיאום ברמה גבוהה בין שחקני ההגנה. על מנת לפתור בעיה זו, יש מאמנים המקצים מראש לכל שחקן חצי מטר נוסף בכל אזור ואזור, במטרה ליצור שטחי חפיפה בין שחקן לשחקן.
  • ההגנה דורשת מאמץ גופני ועבודת צוות ברמה גבוהה.
  • קל יותר לשחקני ההתקפה להגיע לריבאונד, מכיוון שקשה יותר לשחקני ההגנה למנוע מהם להגיע אליו ("סגירה לריבאונד").