ההנחיה להגבלת חומרים מסוכנים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ההנחיה להגבלת חומרים מסוכנים (RoHS - Restriction of Hazardous Substances Directive 2002/95/EC) אומצה בפברואר 2003 על ידי האיחוד האירופי. היא נכנסה לתוקף ב-1 ביולי 2006, אולם איננה חוק, אלא הנחיה בלבד, וכל חברה באיחוד האירופי אמורה לגבש מדיניות אכיפה ויישום משלה המסתמכת עליה. ההנחיה מגבילה את השימוש בשישה חומרים מסוכנים המשמשים בייצור סוגים שונים של ציוד חשמלי ואלקטרוני, ומגדירה את המקרים יוצאי הדופן. החומרים הם:

  1. עופרת
  2. כספית
  3. קדמיום
  4. כרום (כרום VI או Cr6+)
  5. PBB ‏ (Polybrominated biphenyls)
  6. PBDE ‏ (polybrominated diphenyl ether)

(PBB ו-PBDE הם מעכבי בעירה הכלולים בסוגים מסוימים של פלסטיק).

ב-3 בינואר 2013 נכנסה לתוקף גרסתה החדשה של ההנחיה, (RoHS 2 - 2011/65/EU[1]) ובכך פג תוקפה של ההנחיה הקודמת. בין יתר השינויים נוספו החומרים הבאים (פתלאטים) לרשימה הנזכרת לעיל:

  1. די-2-אתיל הקסיל פתלאט DEHP
  2. בנזיל בוטיל פתלאט BBP
  3. די-בוטיל פתלאט DBP
  4. די-איזו-בוטיל פתלאט DIBP

הנחיית RoHS קשורה בקשר הדוק להנחיה אחרת, WEEE‏ (Waste Electrical and Electronic Equipment Directive 2002/96/EC), המגדירה יעדים לאיסוף, מיחזור ושיחזור של מוצרי אלקטרוניקה, ומהווה חלק מיוזמה תחיקתית לפתרון בעיית הכמויות האדירות של פסולת שמקורה בציוד אלקטרוניקה וחשמל.

אתגר הקיים בתעשייה הוא התיאום והביקורת של הנחיה זו, למול הנחיות דומות שנחקקו מחוץ לאיחוד האירופי, לפי המודל של RoHS. לדוגמה, במדינת קליפורניה שבארצות הברית נחקק ה-Electronic Waste Recycling Act (EWRA)[2], הנקרא גם California RoHS.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Hwang, Jennie S. (2004). Introduction to Implementing Lead-Free Electronics. McGraw-Hill Professional. ISBN 0-07-144374-6

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]