הוראה מקדימה בפסיכיאטריה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Personal trainer assessing a client's goals and needs as they write a fitness programme.jpg

הוראה מקדימה בפסיכיאטריה (Psychiatric advance directive - PAD), כחלק מההוראות הרפואיות המקדימות, היא מסמך משפטי שמתאר את רצונותיו של האדם לצורך יישומם בעתיד במקרה שיסבול מהפרעה נפשית בדרגה שתמנע ממנו להחליט החלטות לגבי עצמו באופן אפקטיבי. המסמך מספק מידע על הטיפול המועדף או הבלתי רצוי מפסיכיאטרים או מגורמים מקצועיים אחרים בתחום בריאות הנפש. האדם יכול גם למנות מיופה כוח שיקבל סמכות לקבל החלטות עבורו. ההוראה המקדימה בפסיכיאטריה נותנת מענה לאובדן האוטונומיה והבחירה בזמנים של משבר נפשי, ומאפשרת לאנשים להביע את רצונותיהם ואת העדפותיהם, ולתכנן את אופן הטיפול בזמן משבר עתידי.

מדינות רבות בעולם יישמו חקיקה מקבילה עבור חולים הלוקים במחלות נפש כדי לחייב את ההוראה המקדימה בפסיכיאטריה, ובהן קנדה, אוסטרליה, ניו זילנד, סקוטלנד, אנגליה, וב-25 מדינות בארצות הברית.

ב-1990 עבר בקונגרס האמריקאי חוק Patient Self-Determination Act[1] המחייב בתי חולים, מוסדות סיעודיים, ארגונים לשירותי בריאות בבית, מוסדות הוספיס וספקי שירותי בריאות אחרים לתת למטופלים מידע באשר לזכותם למתן הוראות רפואיות מקדימות הן ברפואת הגוף והן ברפואת הנפש, כולל הזהרות מסוימות, המדגישות כי המטפלים חייבים למלא הוראות אלה. החוק הפדרלי מבטיח שאנשים הלוקים במחלת נפש זכאים להשתמש בהוראה מקדימה ולפרט בה שורה של נתונים הכוללים העדפות ובחירות בתחומי טיפול שונים. גם הרופאים ושאר צוות בית החולים הכופים התערבויות טיפול שונות חייבים ברוב המקרים לציית להנחיות אלה. עם זאת, במדינות שבהן נחקקה הוראה מקדימה בפסיכיאטריה קיים בהנחיות סעיף המקנה לאנשי המקצוע זכות לסרב לאכיפת המסמך ככתבו וכלשונו, אם מעריכים כי העדפותיו האישיות של האדם סותרות את ההערכה הרפואית ועלולות להביא להחמרה או להיעדר טיפול הולם במצבו. בכל מקרה של סירוב לאכיפת המסמך, יש להציג בצורה מפורטת את הסיבות שהובילו להפעלת שיקול הדעת בנדון.

הנחיות אלה גם מספקות מידע רב וחיוני לגורמים המטפלים המסייע להצלחת הטיפול. למשל, היסטוריה של תופעות לוואי לתרופות שונות. כמו כן, רשימת סימפטומים בזמן משבר, תרופות מועדפות, בחירת בית החולים ו/או סירוב להתאשפז בבתי חולים מסוימים, רשימת אנשי קשר בזמן חירום, הנחיות מיוחדות לצוות המטפל, הנחיות כלליות בעניין תזונה, אלרגיות וכו'.

ממחקרים שנערכו באוניברסיטת דיוק עולה ששימוש בהוראה מקדימה בפסיכיאטריה משפר את שביעות רצון המטופל מהטיפול, את תחושת העצמאות והאוטונומיה ארוכות הטווח, את הרווחה ואת היכולת לקבל החלטות בנוגע לחייו בקרב מי שלוקה במחלת נפש חמורה. מסמכים אלה הופכים יותר ויותר נגישים דרך העברה אלקטרונית ומספקים גישה מידית למידע רלוונטי על מקרים יחידים. סקר בקרב 600 אנשים מקצוע, פסיכיאטרים, פסיכולוגים ועובדים סוציאליים, הראה כי רוב רובם של אנשי המקצוע מצדדים בהוראה פסיכיאטרית מקדימה וסבורים כי תתרום להצלחת הטיפול.[2]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ H.R.4449 -- Patient Self Determination Act of 1990
  2. ^ "Clinical Decision Making and Views About Psychiatric Advance Directives", Eric B. Elbogen, Marvin S. Swartz, Richard Van Dorn, Jeffrey W. Swanson, Mimi Kim, and Anna Scheyett, Psychiatric Services, Volume 57, Number 3: 350-355, March 2006