הטיית ההשפעה
הטיית ההשפעה (impact bias)[1] היא הנטייה האנושית להעריך הערכת יתר את העוצמה ומשך ההשפעה של אירועים מעוררי רגשות, שיתרחשו בעתיד. הטיית ההשפעה מתרחשת כשמדובר באירועים חיוביים ושליליים כאחד. אנשים נוטים להאמין שהשמחה שירגישו ברגע שיפגשו אדם אהוב שאליו מאוד התגעגעו, תהיה בעלת עוצמה גדולה ולמשך זמן רב, בעוד שבפועל עוצמת השמחה הרבה יותר חלשה ומתפוגגת די מהר. באופן דומה, אנשים נוטים לחשוב שאם קבוצת הכדורגל אותה הם אוהדים תפסיד במשחק גמר הם יהיו "שבורי לב" ולמשך זמן ארוך. בפועל הדכדוך הרבה יותר קטן וקצר.
לתופעה זו חשיבות רבה בכל תחומי החיים שכן היא משפיעה על קבלת החלטות. החלטות גדולות וקטנות מבוססות לעיתים קרובות על חיזוי רגשות[1]. רכישת מכונית, קניית דירה, בחירת מקום עבודה, בחירת בן זוג, החלטות רפואיות[2] והחלטות רכישה[3] הם חלק מתחומי החיים בהם אנשים מבססים את החלטותיהם על השאלה כיצד כל אפשרות תגרום להם להרגיש.[1]
הטיית ההשפעה במחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]
הטיית ההשפעה היא תופעה השייכת לתחום המחקר המתמקד בחיזוי רגשות. חיזוי רגשות עוסק בשאלה עד כמה בני האדם מדייקים בניבוי רגשותיהם באירועים ובמצבים אליהם הם עשויים להיקלע בעתיד. חיזוי רגשות נוגע לארבעה מרכיבים של הרגש: ערכו, סוג הרגש, משכו ועוצמתו. אנשים עשויים לדייק או שלא בניבוי כל אחד מהמרכיבים[1]. ממחקרים עולה כי לעיתים קרובות אנשים מדייקים בניבוי ערכיות (valence) הרגש ("ארגיש טוב אם אתקבל לעבודה") וסוגו ("ארגיש שמח"), עם זאת הם שוגים בניבוי עוצמת הרגשות שיחוו ומשכן[1]. נדמה להם שהם יחוו את הרגש בעוצמה רבה יותר ולאורך זמן רב יותר מאשר קורה בפועל. כפי שמודגם באיור, הטיית ההשפעה המתייחסת למרכיב של הערכת יתר בחיזוי עוצמת הרגש נקראת לעיתים הטיית העוצמה (intensity bias)[4]; ואילו זו הנוגעת להערכת יתר בניבוי משך הזמן נקראת לעיתים הטיית המֶשֶׁך (durability bias)[5]
הטיית ההשפעה נתקבלה במחקרים בתחומים שונים, גם כשמדובר בחיזוי אירועים חיוביים ובעיקר כשמדובר בחיזוי אירועים שליליים.
במחקר שעסק בתחום הדיור נתקבלו ראיות להטיית העוצמה. סטודנטים אמריקאים נתבקשו כשבוע לפני הגרלה בה יקבעו המעונות בהם יגורו, לציין עד כמה שמחים או עצובים הם יהיו כשנה מהיום, אם יזכו במעונות רצויים מבחינתם או לא רצויים, על סולם בין 7 דרגות (1- אומלל ועד 7-שמח). בדיוק שנה לאחר מכן נתבקשו אותם סטודנטים לדרג עד כמה שמחים עצובים מהמעונות אליהם שובצו בפועל. התוצאות תמכו בקיום הטיית ההשפעה. לא היה הבדל מובהק ברמת השמחה שנמדדה לאחר שנה, בין סטודנטים ששובצו למעון אותו לא רצו לפני ההגרלה (ממוצע=5.38) לבין סטודנטים ששובצו למעון אותו רצו לפני ההגרלה (ממוצע= 5.45)[6].
גם בתחום הרומנטי, נמצאו ראיות להטיית העוצמה, סטודנטים לתואר ראשון שנפרדו מבן/בת זוג סבלו מהפרידה פחות מכפי שניבאו. עם זאת לא נמצאו ראיות להטיית המֶשֶׁך, מסתבר שהם דייקו בהערכת אורך הזמן שיסבלו מהפרידה[7]
גם בתחום הספורט, נמצאו ראיות להטיית העוצמה. אצנים אירופים הגזימו בהערכת המידה בה ירגישו רע בעקבות כישלון בהשגת מטרתם בתחרות קרובה[8].
כשמדובר באסונות טבע גדולים (כגון פגיעת ההוריקן קתרינה ב-2005 בניו אורלינס) סטודנטים ניבאו שככל שמספר ההרוגים יעלה כך הם יחוו עצב גדול יותר. שוב גם כאן נמצאו ראיות להטיית העוצמה. רמת העצב הייתה שווה כשהם חשבו שחמישים בני אדם נהרגו וכשהם חשבו שמניין ההרוגים הגיע לאלף[9].
במאמר סקירה על חיזוי רגשות מסכמים החוקרים כי הטיית ההשפעה הוא ממצא מתועד היטב;[1] ההטיה נמצאה במחקרים על מגוון אוכלוסיות (למשל, סטודנטים, פרופסורים, חובבי ספורט, דיאטנים, נופשים, בעלי פוביית נחשים ועוד), במגוון רחב של אירועים רגשיים (למשל, פרידות רומנטיות, עלבונות אישיים, ניצחונות בספורט, תבוסות בבחירות, ובניסיונות לרדת במשקל, קבלת תוצאות של בדיקות הריון ו-HIV ועוד)[1].
מקורות להטיית ההשפעה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ממטא אנליזה שכללה סקירת ממצאים בנושא הטעויות בניבוי רגשות בכלל והטיית ההשפעה בפרט, עולים לפחות שלוש מנגנונים או מקורות האחראים להם. א. אנשים מחזיקים לעיתים קרובות בתאוריות אינטואיטיביות שגויות לגבי הסיבות לרגשות. כשהרגשות שבמוקד מבוססות על התאוריות השגויות הללו, מובן שהחיזוי הרגשי יהיה שגוי ב. בזמן חיזוי הרגש יש שקולים שונים מאלה שקיימים בזמן ההתרחשות. שינוי בבולטות השיקולים בשני המצבים עשויה לגרום לחיזוי רגשי שגוי. ג. ליחיד קשה לעיתים לדמיין מה ירגיש כשהוא מחוץ לאירוע (במצב "קר") מאשר בתוכו (מצב "חם") ולהפך. כשאנשים נמצאים במצב "חם" קשה להם להאמין שהם יירגעו בסופו של דבר[10].
יש חוקרים הטוענים כי המקור להטיית ההשפעה עשוי להיות לא רק קוגניטיבי אלא אף רגשי, שכן היא עשויה להניב מספר תועלות. לכן ייתכן שהערכת היתר של ההנאה שהם יפיקו ממאורע עתידי היא אמצעי להניע את יצירתם של המאורעות הללו[11]. כלומר אנשים עשויים להגזים בחיזוי ההשפעה ההדוניסטית של מאורעות כאסטרטגיה, על מנת לעודד את יצירתם.
הסבר נוסף להטיית ההשפעה הוא מה שכונה הטיית המיקוד (focalism bias) – הנטייה האנושית להתמקד במרכיבים שישתנו ולהתעלם מאלה שיישארו ללא שינוי.[5]
באשר לסיבה שצוינה למעלה, שלפעמים בני האדם מחזיקים בתאוריות אינטואיטיביות שגויות לגבי מה הם צריכים ולפיכך מה ישמח אותם. מסתבר שלעיתים בני האדם נופלים ל"רציה מוטעית" (miswanting)[12]. לא פלא אפוא שאדם שחשב שאם יזכה בלוטו, תהיה לו מכונית פאר או יטייל באיטליה, הוא יהיה מאושר. כשהוא זוכה בכל אלה הוא יגלה שההנאה היא לא כזו גדולה וגם משך הכיף הוא קצר. קרובי משפחה גם רוצים חלק בזכייה, המכונית אחלה אבל זוללת הרבה דלק, ואיטליה מקסימה אבל "אין כמו בבית" – הוא צריך את המיטה שלו.
הזנחת החיסוניות (immune neglect) הוצעה אף היא כהסבר להטיית המֶשֶׁך כשמדובר באירועים שליליים. הזנחת החיסוניות היא הנטייה של בני האדם להעריך בחסר את היכולת של "מערכת החיסון הפסיכולוגית" להביא במהירות להסתגלות ולהחלמה רגשית, לאחר אירועים קשים. אנשים בדרך כלל לא מודעים לפעילותה של מערכת מנגנונים הקוגניטיבית (מערכת החיסון הפסיכולוגית) שמשפרת את ההתנסות שלהם עם מאורעות שליליים. לכן הם נוטים להעריך הערכת יתר את משך ההשפעה של מאורעות שליליים עליהם[13]. בסדרת מחקרים שבחנה האם הזנחת החיסוניות יכולה להסביר את הטיית המשך נתבקשו הנחקרים לחזות איך ירגישו במגוון של אירועים שליליים: פירוק מערכת יחסים רומנטית, אי השגת קביעות בעבודה, תבוסה בבחירות, קבלת משוב אישי שלילי, דיווח על מותו של ילד, דחייה על ידי מעסיק פוטנציאלי. התוצאות כצפוי העלו ראיות להטיית המֶשֶׁך. הנחקרים נטו לעשות הערכת יתר של מֶשֶׁך ההשפעה של האירועים הללו. בנוסף, הנחקרים לא הבחינו בין מצבים בהם היה סביר או לא היה סביר שמערכות החיסון הפסיכולוגיות יפעלו. לכן הם נבאו בטעות שמשך התגובה הרגשית שלהם תהיה שווה בשני המצבים. ממצא זה מעיד על האפשרות שאכן הזנחת החיסוניות יכולה להסביר את הטיית המשך בחיזוי רגשות.[13]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 Timothy D Wilson, Daniel T Gilbert, Affective Forecasting, Elsevier, 2003, עמ' 345–411
- ^ Jodi Halpern, Robert M. Arnold, Affective Forecasting: An Unrecognized Challenge in Making Serious Health Decisions, Journal of General Internal Medicine 23, 2008-10-01, עמ' 1708–1712 doi: 10.1007/s11606-008-0719-5
- ^ Siv Skard, Eirik Sjåholm Knudsen, Hallgeir Sjåstad, Helge Thorbjørnsen, How virtual reality influences travel intentions: The role of mental imagery and happiness forecasting, Tourism Management 87, 2021-12, עמ' 104360 doi: 10.1016/j.tourman.2021.104360
- ^ Roger Buehler, Cathy McFarland, Intensity Bias in Affective Forecasting: The Role of Temporal Focus, Personality and Social Psychology Bulletin 27, 2001-11, עמ' 1480–1493 doi: 10.1177/01461672012711009
- ^ 1 2 Timothy D. Wilson, Thalia Wheatley, Jonathan M. Meyers, Daniel T. Gilbert, Danny Axsom, Focalism: A source of durability bias in affective forecasting., Journal of Personality and Social Psychology 78, 2000, עמ' 821–836 doi: 10.1037/0022-3514.78.5.821
- ^ Elizabeth W. Dunn, Timothy D. Wilson, Daniel T. Gilbert, Location, Location, Location: The Misprediction of Satisfaction in Housing Lotteries, Personality and Social Psychology Bulletin 29, 2003-11, עמ' 1421–1432 doi: 10.1177/0146167203256867
- ^ Paul W. Eastwick, Eli J. Finkel, Tamar Krishnamurti, George Loewenstein, Mispredicting distress following romantic breakup: Revealing the time course of the affective forecasting error, Journal of Experimental Social Psychology 44, 2008-05, עמ' 800–807 doi: 10.1016/j.jesp.2007.07.001
- ^ Wilco W. van Dijk, Catrin Finkenauer, Monique Pollmann, The Misprediction of Emotions in Track Athletics: Is Experience the Teacher of all Things?, Basic and Applied Social Psychology 30, 2008-12-03, עמ' 369–376 doi: 10.1080/01973530802502358
- ^ Elizabeth W. Dunn, Claire Ashton-James, On emotional innumeracy: Predicted and actual affective responses to grand-scale tragedies, Journal of Experimental Social Psychology 44, 2008-05-01, עמ' 692–698 doi: 10.1016/j.jesp.2007.04.011
- ^ Loewenstein, G., & Schkade, D.., Wouldn’t it be nice? Predicting future feelings Well-being: The foundations of hedonic psychology., 1999, עמ' 85-105
- ^ Carey K. Morewedge, Eva C. Buechel, Motivated underpinnings of the impact bias in affective forecasts., Emotion 13, 2013, עמ' 1023–1029 doi: 10.1037/a0033797
- ^ Gilbert, D. T., & Wilson, T. D. (2000)., Miswanting: Some problems in the forecasting of future affective states, In J. P. Forgas (Ed.), Feeling and thinking: The role of affect in social cognition . Cambridge University Press., 2020, עמ' 178-197
- ^ 1 2 Daniel T. Gilbert, Elizabeth C. Pinel, Timothy D. Wilson, Stephen J. Blumberg, Thalia P. Wheatley, Immune neglect: A source of durability bias in affective forecasting., Journal of Personality and Social Psychology 75, 1998, עמ' 617–638 doi: 10.1037/0022-3514.75.3.617