היי פייב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
היי פייב
Hfive.jpg
מידע כללי
מקור תל אביב-יפו, ישראל
שנות פעילות 1996 - 2000
סוגה פופ, דאנס, אלקטרוני
חברת תקליטים הד ארצי
חברים
אמיר פיי גוטמן

אייל שחר
מייקל הרפז
עידן יסקין
אייל דסאו

היי פייב הייתה להקת בנים ישראלית שפעלה בשנים 19962000.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היי פייב, בדומה ללהקות רבות אחרות מסוגה, נוסדה על ידי חברת תקליטים, במקרה זה הד ארצי, ולא בהתארגנות ספונטנית של חבריה. בשנת 1996 ערכו יעל לוי וחיים שמש, אנשי המחלקה הישראלית ב"הד ארצי" מבחני במה לצעירים, בשיתוף עם דורון ("קופי") עציוני מ”טבת הפקות" וסוללת אנשי מקצוע מגוונת "הד ארצי". מבין כמה מאות מתמודדים נבחרו חמישה שירכיבו את להקת הבנים הראשונה של ישראל: אמיר פיי גוטמן, אייל שחר, מייקל הרפז, עידן יסקין ואייל דסאו.

בשנת 1997, לאחר שנת אימונים אינטנסיבית, שבה עבדו על שירה עם מורם לפיתוח קול, אימונים בחדר כושר ולימוד ריקוד מהיסוד בסטודיו של סיגי ניסן בעזרת המורות: לילך פרידמן ואושי כהן, לאחר שהגיעו לרמה מתאימה, הודיעה "הד ארצי" על השקת הלהקה. בדומה ללהקות בנים לועזיות, גם במותג הישראלי הפכו את חברי הלהקה למובילי אופנה (מעצבי בגדים ייחודיים, סטיילינג מלוטש). באותה שנה השתתפו בפסטיגל וקטפו את המקום הראשון עם השיר "עולם אגדה".

בעזרת מסע יחסי ציבור משומן שכלל ראיון ב"מעריב לנוער" והופעות בתוכניות הבידור של דן שילון ודודו טופז, הפך האלבום הראשון, "היי פייב", להצלחה מסחרית. באלבום זה נולדו הלהיטים "אני", "יום מעונן" ו"אין לנו מה להפסיד". מספר חודשים לאחר צאתו, קיבל האלבום מעמד של אלבום זהב, לאחר מכירת 20,000 עותקים.

בספטמבר 1997, הוציאו חברי הלהקה מיני-אלבום בשם "זמן מסיבה" ובו חידושים לשירים "ריקדי", "חופשי זה לגמרי לבד" ועוד.

ביוני 1998 יצא האלבום השני של הלהקה, "כולם רוקדים עכשיו", וזכה להצלחה מסחררת, אף יותר מקודמו. בין השירים הבולטים באלבום היו שיר הנושא, "ילדי התשעים", "מקדש האהבה" ו-"Give Me a High Five". בעקבות האלבום זכתה הלהקה בתואר "להקת השנה" במצעד הפזמונים העברי השנתי של רשת ג'. באותה שנה השתתפו בסרט "סופר בוי" וקטפו שוב את המקום הראשון בפסטיגל עם השיר "קטן זה הכי כיף בעולם".

ב-15 בינואר 1999 הודיע מייקל הרפז כי הוא עוזב את הלהקה. מכירות הכרטיסים למופע הפרידה ממנו בסינרמה הרקיעו שחקים.

ארבעת חברי הלהקה הנותרים המשיכו בעבודה המשותפת והתקליט השלישי של הלהקה, "טייק 1", יצא ביולי 1999 (בשני חלקים - "טייק 1" ו-"טייק 2", בניסיון להתמודד עם זיופי התקליטורים). גם אלבום זה זכה להצלחה עצומה שליוותה את סיבוב ההופעות הקיצי של הלהקה, ולווה בקליפ מוערך ללהיט "עומד על צוק". באותה שנה חברי הלהקה השתתפו שוב בפסטיגל וקטפו את המקום השני עם השיר "זה כבר כאן". במהלך השנים שווקו מוצרים נלווים רבים ללהקה, בהם יומני נוער, חולצות, קלסרים ועוד.

ב-14 בפברואר 2000, במלאת ארבע שנות פעילות, הודיעה הלהקה סופית כי היא מתפרקת והוציאה את אלבום הפרידה "האחרון", אלבום אוסף שכלל קרוב לארבעים להיטים וגרסאות כיסוי בביצוע הלהקה, ואת קלטת התעודה "היי פייב הרגעים הגדולים".

בין המוזיקאים שיצרו שירים ללהקה: שי להב, חמי רודנר, חנה גולדברג, עובד אפרת, ארקדי דוכין ואיגי וקסמן.

ב-19 בפברואר 2013 נודע כי הלהקה תתאחד להקלטת שיר חדש, במסגרת פרויקט מוזיקלי של המפיק המוזיקלי של הלהקה לשעבר.

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • היי פייב (1997)
  • אי. פי. זמן מסיבה (1997)
  • כולם רוקדים עכשיו (1998)
  • טייק 1+2 (1999)
  • האחרון (2000)

להיטים :[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אני (1997)
  • יום מעונן (1997)
  • אפשר אהבה (1997)
  • אין לנו מה להפסיד (1997)
  • רחוק רחוק (1997)
  • תהילה (1997)
  • זמן מסיבה (1997)
  • לחץ (1998)
  • כולם רוקדים עכשיו (1998)
  • מקדש האהבה
  • (1998) Give Me A Hfive
  • ילדי התשעים (1998)
  • צועקת אהבה (1998)
  • קטן זה הכי כיף בעולם (1998)
  • חופשי ומאושר (קאבר, 1999)
  • ממשיך לצעוד (1999)
  • עומד על צוק (1999)
  • יחסים מבולבלים (1999)
  • מותק (1999)
  • מי אמר+היי פייב רימיקס (1999)
  • אחלום לנצח (קאבר, 2000)
  • תפוס את העולם (2000)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]