היכל התהילה של ההוקי

היכל התהילה של ההוקי הוא ארגון ומוזיאון הממוקם בטורונטו שבפרובינציית אונטריו בקנדה ובו מונצחים שחקני הוקי קרח, מאמנים, שופטים ואישים אחרים שתרמו לענף בצפון אמריקה ובעולם כולו. היכל התהילה נוסד ב-1943 בקינגסטון, ושנתיים אחר כך הוכנסו אליו 11 החברים הראשונים.

ההיכל עבר לטורונטו ב-1958 לאחר שה-NHL הסירה את תמיכתה בהיכל התהילה של ההוקי הבינלאומי בקינגסטון, אונטריו, עקב בעיות מימון. ההיכל הועבר למקומו הנוכחי בשנת 1993, והוא נמצא כעת ברובע הבילויים של טורונטו, בתוך ברוקפילד פלייס. מאז 1998, היכל התהילה של ההוקי מארח תערוכות של פדרציית ההוקי קרח הבין-לאומית (IIHF) ואת היכל התהילה שלה. על פי נתוני המוזיאון, כ-300,000 מבקרים בהיכל התהילה בכל שנה.

נכון לשנת 2023, זכו להיכלל בהיכל התהילה 430 חברים בסך הכול: 299 שחקנים (כולל 10 נשים), 115 בונים ו-16 שופטים^[1]. 17 מחברי היכל התהילה הוכנסו לאחר מותם. לאורך השנים, סופג היכל התהילה ביקורת על כך שהוא מתמקד בעיקר בשחקנים מליגת ה-NHL, ומתעלם במידה רבה משחקנים מליגות אחרות מרחבי העולם^[2].

הליך הבחירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל משנת 2009, חברים חדשים יכולים להיכנס להיכל התהילה כשחקנים, בונים או שופטים. קטגוריית הבונים כוללת מאמנים, ג'נרל מנג'רים, פרשנים, בעלי קבוצות ואחרים שתרמו משמעותית למשחק. הקטגוריה לשופטים נוספה בשנת 1961 וקטגוריית "שחקן ותיק" הוקמה בשנת 1988. 11 שחקנים הוכנסו לקטגוריה הזו, אבל בשנת 2000 מועצת המנהלים החליטה לבטל אותה והשחקנים שנכללו בקטגוריה זו מוזגו לקטגוריית השחקנים הרגילה.

מועמדים לחברות בהיכל התהילה של ההוקי עומדים לבחירה על ידי ועדה בת 18 איש. בוועדה נמצאים חברי היכל התהילה, אנשי הוקי ואישי תקשורת הקשורים למשחק, וכוללת לפחות חבר אחד הבקיא בהוקי בינלאומי וחבר אחד הבקיא בהוקי חובבים. חברי הוועדה ממונים על ידי הדירקטוריון לתקופת כהונה של שלוש שנים. כל חבר ועדה רשאי לנקוב בשמו של אדם אחד בלבד בכל קטגוריה בשנה.

הוועדה מתכנסת בחודש יוני בכל שנה, ועורכת סדרה של הצבעות חשאיות. כל שחקן עם תמיכה של 75% מחברי הוועדה הנוכחיים נכנס להיכל התהילה. בכל שנה נתונה, מקסימום ארבעה שחקנים, שני בונים ושופט נכנסים כחברים. הקריטריונים לבחירת שחקנים או שופטים מחייבים שיהיו 3 שנים לאחר פרישה מלאה מקריירה, ואילו בונים יכולים להיות פעילים או לא. משנת 2010, שחקנים ושחקניות משובצים בנפרד וניתן להכניס עד שתי נשים לכל היותר בשנה.

ציוני דרך חשובים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לעשרה שחקנים, שנחשבו בולטים במיוחד, ויתרו על תקופת ההמתנה: דיט קלאפר (1947), מוריס רישאר (1961), טד לינדזי (1966), רד קלי (1969), טרי סאוצ'וק (1971), ז'אן בליבו (1972), גורדי האו (1972), בובי אור (1979), מריו למיה (1997) ו-ויין גרצקי (1999). לאחר כניסתו של גרצקי להיכל התהילה, הדירקטוריון קבע שאף שחקן לא יקבל ויתור על תקופת ההמתנה, אלא אם מדובר ב"נסיבות הומניטריות מסוימות"^[3].

שלושה חברים חזרו מפרישה לאחר כניסתם להיכל התהילה, וחידשו את הקריירה המקצוענית שלהם: גורדי האו (פרש ב-1971 ואחרי שלוש שנים עבר לשחק ב-WHA), גי לפלר (פרש ב-1985 ולאחר ארבע שנים חתם בניו יורק ריינג'רס) ומריו למיה (פרש ב-1997 וארבע שנים לאחר מכן שב לפיטסבורג פינגווינס כשחקן וכבעלים).

ב-1989 נכנס ולדיסלב טרטיאק להיכל התהילה והפך לשחקן הסובייטי הראשון שזכה לכבוד זה. עד היום הוא אחד משלושת השחקנים היחידים (האחרים הם חבריו לנבחרת ברית המועצות ולרי חרלמוב ואלכסנדר יקושב) שנבחרו להיכל התהילה למרות שלא שיחקו מעולם ב-NHL.

בשנת 1998, סוכן שחקנים וחבר היכל התהילה אלן איגלסון, הורשע במרמה והפרת אמונים לאחר שמעל בכספי איגוד שחקני ה-NHL שבראשו עמד. במקור, היכל התהילה לא התכוון להיות מעורב בנושא, אך נאלץ לפעול כאשר עשרות שחקנים, בהם בובי אור, טד לינדזי ובראד פארק איימו לוותר על חברותם אם איגלסון לא יודח. לבסוף איגלסון משך את חברותו בהיכל התהילה מיוזמתו, והפך לאדם הראשון בהיכלי התהילה הספורטיביים של צפון אמריקה שהתפטר^[4].