מוריס רישאר
 | |
| לידה |
4 באוגוסט 1921 מונטריאול, קוויבק, קנדה |
|---|---|
| פטירה |
27 במאי 2000 (בגיל 78) מונטריאול, קוויבק, קנדה |
| מידע כללי | |
| מדינה |
 קנדה |
| משקל |
82 ק"ג  |
| גובה | 1.78 מטר |
| ספורט | |
| ענף ספורט | הוקי קרח |
| עמדה | חלוץ אגף ימני |
| תקופת הפעילות | 1942–1960 (כ־18 שנים) |
| מועדון | מונטריאול קנדיאנס (1942 - 1960) |
| כניסה להיכל התהילה | 1961 |
| הישגים | |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
ז'וזף אנרי מוריס רישאר האב (Joseph Henri Maurice Richard, Senior; 4 באוגוסט 1921 - 27 במאי 2000) היה שחקן הוקי קרח קנדי מקצועני בעמדת חלוץ אגף ימני, ששיחק בכל הקריירה המקצוענית שלו במונטריאול קנדיאנס בליגת ה-NHL. נחשב בעיני רבים לשחקן הטוב ביותר בתולדות הקנדיאנס, ולאחד החלוצים הטובים בכל הזמנים. ידוע בכינוי "רוקט" (Rocket - "רקטה").
רישאר זכה עם הקנדיאנס 8 פעמים בגביע סטנלי, ביניהם חמישה גביעים רצופים בין 1956 ל-1960, ארבעה מתוכם כקפטן הקבוצה. בעונת 1944/45 היה לשחקן הראשון שכבש 50 שערים בעונה של 50 משחקים, והיה השחקן הראשון בתולדות ה-NHL שהגיע ל-500 שערים בקריירה.
רישאר התקבל להיכל התהילה של ההוקי קרח ב-1961, פחות משנה לאחר פרישתו. היכל התהילה ויתר על תקופת ההמתנה המקובלת של 3 שנים לאחר הפרישה לכבודו. גביע על שמו, גביע מוריס "רוקט" רישאר, מוענק על ידי ה-NHL מדי עונה למלך השערים של העונה הרגילה.
שנים ראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
רישאר נולד ב-1921 כבן בכור לשבעה אחים ואחיות. בגיל 4 החל לשחק הוקי קרח בזירת קרח שבנה אבי המשפחה בחצר האחורית של ביתו. רישאר שיחק הוקי קרח בליגות מסודרות החל מגילאי הילדים, עד שהגיע ב-1938 לקבוצה-בת בוגרת של מונטריאול קנדיאנס ששיחקה באותו זמן בעיר קוויבק. כנער צעיר הצטיין גם בבייסבול ובאיגרוף.
במקביל, נשר רישאר מבית הספר כדי לעזור בפרנסת המשפחה כמכונאי, מקצוע אותו למד מאביו. בגיל 18 ניסה להתגייס לצבא קנדה כדי ללחום במלחמת העולם השנייה, אולם נדחה על ידי הצבא בנימוק ששברים מהם סבל כתוצאה מפציעות ספורט שונות בנערותו לא החלימו כראוי. גם ניסיונו להתקבל לצבא כמכונאי נדחה, כיוון שנשר מבית הספר ולא הייתה לו תעודה מקצועית רשמית.
קריירת המשחק[עריכת קוד מקור | עריכה]
שנות ה-40: היווצרות של כוכב ועונה היסטורית[עריכת קוד מקור | עריכה]
שורה של פציעות עיכבה את התפתחותו של רישאר בשנותיו הראשונות בקבוצה-הבת של הקנדיאנס. למרות זאת הבחין מאמן הקנדיאנס, פול היינס, ביכולת ההבקעה של רישאר, ושם לב למאפיין בולט במשחקו - יכולת ההחלקה שאפשרה לו לעקוף מגן יריב בהחלקה מהירה, להתייצב לפניו מול השער בתזמון מושלם, לקבל את הדיסקית ולהבקיע במהירות לפני שיתוקל. היינס, הגיע למסקנה שהדרך הטובה ביותר לנצל את יכולתו זו של רישאר היא להסיטו לתפקיד חלוץ אגף, משם יקל עליו להחליק במהירות אל מרכז ההתקפה ולהבקיע. הוא הסיט את רישאר לתפקיד חלוץ אגף ימני.
גם לאחר שהשלים את עונת 1941/42 בקבוצה-הבת ונבחן בסגל הקנדיאנס נפצע שוב ושוב, פציעות שכמעט והביאו להעברתו לניו יורק ריינג'רס. מאמן הקנדיאנס, דיק ארווין, התעקש להשאירו בקבוצה, וממילא המנכ"ל האגדי של הרייג'רס, לסטר פטריק, חשש להסתכן בהבאתו של רישאר המועד לפציעות וסירב לעסקה.
עונתו המלאה הראשונה של רישאר ב-NHL הייתה 1943/44. כיוון שרישאר היה שמאלי, העביר אותו המאמן דיק ארווין לאגף השמאלי. רישאר הוכיח במהירות את יכולתו כשסיים את העונה הרגילה עם 32 שערים ו-22 אסיסטים בעונה של 50 משחקים. באחד ממשחקי הפלייאוף כבש את כל חמשת השערים בניצחון של הקנדיאנס 5:1 על טורונטו מייפל ליפס. הקנדיאנס המשיכו וזכו בגביע סטנלי.
מעבר ליכולתו הטובה, יצא לרישאר שם של שחקן מהיר חימה. רוב שחקני הליגה, שידעו כי רישאר עסק באיגרוף כנער, פחדו להיקלע לקטטה איתו, ונרתעו ממבטו המאיים שעשה לו שם ברחבי הליגה.
העונה הבאה - עונתו השנייה בלבד ב-NHL - הייתה העונה שהכניסה את רישאר לדפי ההיסטוריה. רישאר סיים את העונה עם 50 שערים - השחקן הראשון בתולדות ה-NHL שמסיים עונה של 50 משחקים עם 50 שערים. עם שני חבריו לקו ההתקפה הראשון של הקנדיאנס, אלמר לק וטו בלייק, היה רישאר שותף מאותה עונה והלאה לאחד מקווי ההתקפה הטובים בתולדות ה-NHL לדעת רבים - קו שנודע בכינוי "the punch line". שלושת החברים סיימו את העונה בשלושת המקומות הראשונים ב-NHL בנקודות (שערים + אסיסטים), וכיוון ששלושתם היו שמאליים הוסט רישאר בחזרה לאגף הימני. מאז ועד סוף הקריירה שלו שיחק רישאר בתפקיד חלוץ אגף ימני. למרות הצלחת קו ההתקפה, ולאחר שסיימו את העונה הרגילה במקום הראשון בליגה, כשלו הקנדיאנס בפלייאוף ולא הצליחו להגן על תוארם.
בעונת 1945/46 הייתה ה-NHL חזקה יותר, עם שובם של שחקנים שהיו מגויסים במלחמת העולם השנייה. רישאר ירד בתפוקתו ל-27 שערים בלבד, אולם עזר להוביל את הקנדיאנס לזכייה נוספת בגביע סטנלי.
עונה טובה נוספת של רישאר - 45 שערים ו-26 אסיסטים - הובילה את הקנדיאנס לסדרת הגמר גם בעונת 1946/47, מול טורונטו מייפל ליפס. אולם במשחק השני בסדרה איבד רישאר את שלוותו וביצע מספר עבירות על שחקני הליפס בעזרת מקל ההוקי שלו, וגרם לפציעת שניים מהם. הוא נקנס על ידי ה-NHL והושעה מהמשחק השלישי, והקנדיאנס נוצחו בסדרה ואיבדו את התואר.
1950 - 1954: כוכב מוכח בליגה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שתי העונות של סוף שנות ה-40 היו חלשות יחסית עבור רישאר ועבור הקנדיאנס בכלל, כאשר במהלך הראשונה בהן התפרק קו ההתקפה של רישאר, לק ובלייק עם פציעה של בלייק שבעקבותיה נאלץ לפרוש מפעילות. רישאר חזר לכושרו הטוב בעונת 1949/50, כבש בה 43 שערים ומסר 22 אסיסטים, והמשיך גם בעונה הבאה עם 42 שערים ו-22 אסיסטים - שני בטבלת ההבקעה של הליגה, אחרי גורדי האו. הקנדיאנס נוצחו בסדרת הגמר, שוב על ידי היריבה המושבעת טורונטו מייפל ליפס.
בעונת 1951/52 שיחק רישאר 48 משחקים בלבד בשל פציעות, כאשר חברו הוותיק אלמר לק והצעיר והכוכב לעתיד ברני ז'פריון מובילים את הקבוצה. עם זאת כבש רישאר באותה עונה את אחד השערים המפורסמים בקריירה שלו במשחק האחרון של סדרת חצי גמר הפלייאוף מול בוסטון ברואינס. בעודו מדמם מעינו שנפגעה במשחק, החליף רישאר שחקן אחר שיצא מזירת הקרח, שעט ישירות מספסל המחליפים את שער הברואינס וכבש את השער שהכריע את הסדרה. בגמר נוצחו הקנדיאנס על ידי דטרויט רד וינגס.
רישאר סיים שלישי בטבלת המבקיעים בעונת 1952/53 אחרי כוכבי הרד וינגס, גורדי האו וטד לינדזי, אולם במהלך אותה עונה כבש את שערו ה-325 בקריירה והפך למבקיע השערים הגדול בתולדות ה-NHL עד אותה עת. הוא הצטיין בפלייאוף, עם 7 שערים ב-12 משחקים, והוביל את הקנדיאנס לזכייה נוספת בגביע סטנלי.
את העונה הבאה - בה שיתף פעולה לראשונה עם הכוכב הצעיר ז'אן בליבו - סיים רישאר עם 37 שערים ו-30 אסיסטים ב-70 משחקים (67 נקודות - שני בליגה), אולם הקנדיאנס כשלו בהגנה על התואר כאשר נוצחו בסדרת הגמר, שוב על ידי הרד וינגס.
1954/55: עונת "מהומות רישאר"[עריכת קוד מקור | עריכה]
עונת 1954/55 הייתה סוערת במיוחד עבור רישאר והקנדיאנס. רישאר כתב מאז 1952 טור קבוע בעיתון "Samedi-Dimanche" ("שבת-יום א'") בשם "Tour du Chapeau" ("שלושער") על הנעשה בליגה. במהלך עונת 1954/55 כתב רישאר טור תגובה להשעייתו של חברו לקבוצה, ברני ז'פריון, ל-8 משחקים, שבו קבל על אפליה שקבוצתו סובלת ממנה לדעתו, והפנה אצבע מאשימה אל נשיא ה-NHL קלארנס קמפבל אותו כינה "דיקטטור". קמפבל איים על רישאר בעונש כבד, ומנהל הקנדיאנס פרנק סלקה אילץ את רישאר לכתוב טור התנצלות כדי לסגור את הפרשה.
על הקרח רישאר המשיך לגלות יכולת גבוהה, אולם מזגו הסוער גרם לשורה של תקריות, ולשיאו הגיע כשהכה קוון במשחק מול בוסטון ברואינס לקראת סיום העונה הרגילה. קלארנס קמפבל קיים לרישאר שימוע לאחר מספר ימים, שבסופו הטיל עליו קנס והשעיה לשארית העונה, כולל הפלייאוף כולו.
בעוד מחוץ למונטריאול נתפס העונש כקל עבור מעשה כה חמור, הוא התקבל בהלם במונטריאול ונתפס ככבד ביותר. המתיחות בין דוברי האנגלית ודוברי הצרפתית בקוויבק הייתה באותה תקופה בשיאה, ורבים חשו כי העונש הוא מגמתי ונועד לפגוע בסמל של דוברי הצרפתית, כמו גם נקמה של קמפבל על הביקורת שמתח עליו רישאר. קמפבל קיבל איומים על חייו, ובכל זאת בחר להגיע למשחק הבית הבא של הקנדיאנס כדי להראות שהעונה ממשיכה כרגיל. כ-6000 מפגינים חיכו לו מחוץ ל"מונטריאול פורום". במשחק עצמו נזרקו עליו ביצים ופירות מהרגע בו נכנס לאולם, ואחד האוהדים הצליח אף לעבור את השוטרים ששמרו על קמפבל ולהכותו. בסיום השליש הראשון של המשחק השליך אוהד פצצת גז מדמיע בתוך האולם. כל הנוכחים באולם פונו ממנו, והמשחק הופסק ולא חודש.
האוהדים שיצאו מהאולם הצטרפו למפגינים שעמדו מחוצה לו, וקהל רב יצא ממתחם האולם למסע של ונדליזם, ביזה והרס ברחבי העיר, במה שנודע לאחר מכן כ"מהומות רישאר". המהומות נמשכו עד השעות הקטנות של הלילה, כאשר רישאר עצמו עלה לשידור רדיו מיוחד והתחנן בפני האוהדים שיפסיקו את המהומות.
בפלייאוף, ללא רישאר, הגיעו הקנדיאנס לסדרת הגמר ונוצחו על ידי דטרויט רד וינגס.
1955 - 1960: שושלת שוברת שיאים והפרישה[עריכת קוד מקור | עריכה]
עונת 1955/56 הייתה עונה של שינוי בקנדיאנס. דיק ארווין הוותיק עזב את הקבוצה, ובמקומו מונה למאמן טו בלייק - חברו של רישאר לקו ההתקפה המצוין בשנות ה-40. אל רישאר הצטרף בקבוצה אחיו הצעיר, אנרי, שהפך עם השנים לכוכב NHL בזכות עצמו.
רישאר וז'אן בליבו הובילו את הקנדיאנס לזכייה בגביע סטנלי באותה עונה, כאשר רישאר סיים שלישי בדירוג המבקיעים אחרי בליבו וגורדי האו. עונה אחת לאחר מכן מונה רישאר לקפטן הקבוצה והוביל אותה לגביע סטנלי שני רצוף.
פציעה בגיד האכילס שלו הגבילה את רישאר ל-28 משחקים בלבד בעונת 1957/58, אולם בפלייאוף חזר לכושר שיא וכבש 11 שערים ב-10 משחקים בדרך לזכייה נוספת בגביע סטנלי.
שתי העונות הבאות היו חלשות יותר עבור רישאר. הוא נעדר ממשחקים רבים בשל פציעות ותרומתו בפלייאוף הייתה צנועה מאוד. למרות זאת זכו הקנדיאנס בשני גביעים נוספים וסיימו את המחצית השנייה של העשור עם שיא NHL של 5 זכיות רצופות בגביע סטנלי, שיא שמחזיק מעמד עד היום.
בתום אותה עונה הודיע מוריס רישאר על פרישתו ממשחק פעיל.
לאחר הפרישה[עריכת קוד מקור | עריכה]
רישאר זכה לכבוד מלכים בעונה שלאחר פרישתו. מונטריאול קנדיאנס הוציאה לגמלאות את חולצתו, מספר 9, והיכל התהילה של ההוקי קרח קיבל אותו כחבר תוך שהוא מוותר על תקופת ההמתנה המקובלת של 3 שנים לאחר הפרישה.
ב-1967, עם היווסדו של מסדר קנדה, היה רישאר חבר במחזור הראשון של מקבלי תואר אצולה במסדר. הוא קיבל את התואר "קצין" (הדרגה השנייה מבין שלוש דרגות המסדר), וב-1998 קודם לדרגת companion - הדרגה הגבוהה ביותר.
ב-1972 ניסה רישאר את כוחו באימון. הוא התמנה למאמן קוויבק נורדיקס בליגת ה-WHA - הליגה שהתחרתה ב-NHL באותה תקופה. לאחר שני משחקים בלבד - ניצחון והפסד - החליט שאימון איננו ייעודו, ועזב את תפקידו.
ב-1996 נסגר אולם ה"מונטריאול פורום", האולם הביתי של הקנדיאנס בו עשה רישאר את מיטב שנותיו, והקנדיאנס עברו לאולם ביתי חדש. רישאר נכח בטקס הפרידה מהאולם יחד עם עוד כוכבים גדולים מההיסטוריה של הקבוצה, ומשהוקרא שמו זכה לתשואות רמות ובלתי פוסקות שגרמו לעיכוב הטקס בלמעלה מ-10 דקות. במרכז המסחרי שהחליף את האולם ניצב היום פסל של רישאר.
ב-1998 בחר בו המגזין הנחשב The Hockey News למקום החמישי ברשימת שחקני ה-NHL הגדולים בכל הזמנים (אחרי ויין גרצקי, בובי אור, גורדי האו ומריו למיה).
ב-1999 תרמו הקנדיאנס את גביע מוריס "רוקט" רישאר, המוענק מאז מדי עונה למלך השערים של העונה הרגילה ב-NHL (תואר שבו רישאר זכה 5 פעמים במהלך הקריירה שלו).
מותו והנצחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
רישאר מת ב-27 במאי 2000. עם היוודע דבר מותו הפסיקה האספה הלאומית של קוויבק את ישיבותיה ודגלים ברחבי קוויבק הורדו לחצי התורן. ארונו הוצב ב"סנטר בל", האולם הביתי הנוכחי של הקנדיאנס, ולמעלה מ-100,000 אנשים עברו על פניו. בהלווייתו השתתפו בין היתר המושלת הכללית של קנדה אדריאן קלרקסון וראש ממשלת קנדה ז'אן קרטיין, כמו גם ראשי הממשל של קוויבק וכוכבי ה-NHL של תקופתו, ביניהם יריבו הגדול גורדי האו. שחקני קבוצת הבייסבול של העיר, מונטריאול אקספוז, לבשו על שרוולם סרט שחור עם הספרה 9 - מספר חולצתו של רישאר - למשך שארית עונת 2000.
קבוצת "לאוואל רוקט" מהעיר לאוואל, הקבוצה הבת של הקנדיאנס בליגה המשנית AHL, נקראת על שמו. גם קבוצה ב-Quebec Major Junior Hockey League, אחת מליגות הצעירים הראשיות בקנדה, נקראה על שמו - "מונטריאול רוקט". אולמה הביתי נקרא "אולם מוריס רישאר". ב-2003 עברה הקבוצה לאי הנסיך אדוארד, שם היא קיימת עד היום, ועד 2013 עדיין נקראה "רוקט" על שמו של רישאר.
פסלים של רישאר ניצבים באתרים שונים ברחבי קוויבק.
הישגים ופרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 8 גביעי סטנלי (1944, 1946, 1953, 1956–1960), כולם עם מונטריאול קנדיאנס
- גביע הארט (1947)
- הראשון שהגיע ל-50 שערים בעונה (50 משחקים) (1944/45)
- 5 פעמים מלך השערים של העונה הרגילה
סטטיסטיקה בקריירה המקצוענית[עריכת קוד מקור | עריכה]
| עונה רגילה | פלייאוף | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| עונה | קבוצה | ליגה | מש | שע | אס | נק | ד"ע | מש | שע | אס | נק | ד"ע | ||
| 1942/43 | מונטריאול קנדיאנס | NHL | 16 | 5 | 6 | 11 | 4 | - | - | - | - | - | ||
| 1943/44 | מונטריאול קנדיאנס | NHL | 46 | 32 | 22 | 54 | 45 | 9 | 12 | 5 | 17 | 10 | ||
| 1944/45 | מונטריאול קנדיאנס | NHL | 50 | 50 | 23 | 73 | 46 | 6 | 6 | 2 | 8 | 10 | ||
| 1945/46 | מונטריאול קנדיאנס | NHL | 50 | 27 | 21 | 48 | 50 | 9 | 7 | 4 | 11 | 15 | ||
| 1946/47 | מונטריאול קנדיאנס | NHL | 60 | 45 | 26 | 71 | 69 | 10 | 6 | 5 | 11 | 44 | ||
| 1947/48 | מונטריאול קנדיאנס | NHL | 53 | 28 | 25 | 53 | 89 | - | - | - | - | - | ||
| 1948/49 | מונטריאול קנדיאנס | NHL | 59 | 20 | 18 | 38 | 110 | 7 | 2 | 1 | 3 | 14 | ||
| 1949/50 | מונטריאול קנדיאנס | NHL | 70 | 43 | 22 | 65 | 114 | 5 | 1 | 1 | 2 | 6 | ||
| 1950/51 | מונטריאול קנדיאנס | NHL | 65 | 42 | 24 | 66 | 97 | 11 | 9 | 4 | 13 | 13 | ||
| 1951/52 | מונטריאול קנדיאנס | NHL | 48 | 27 | 17 | 44 | 44 | 11 | 4 | 2 | 6 | 6 | ||
| 1952/53 | מונטריאול קנדיאנס | NHL | 70 | 28 | 33 | 61 | 112 | 12 | 7 | 1 | 8 | 2 | ||
| 1953/54 | מונטריאול קנדיאנס | NHL | 70 | 37 | 30 | 67 | 112 | 11 | 3 | 0 | 3 | 22 | ||
| 1954/55 | מונטריאול קנדיאנס | NHL | 67 | 38 | 36 | 74 | 125 | - | - | - | - | - | ||
| 1955/56 | מונטריאול קנדיאנס | NHL | 70 | 38 | 33 | 71 | 89 | 10 | 5 | 9 | 14 | 24 | ||
| 1956/57 | מונטריאול קנדיאנס | NHL | 63 | 33 | 29 | 62 | 27 | 10 | 8 | 3 | 11 | 8 | ||
| 1957/58 | מונטריאול קנדיאנס | NHL | 28 | 15 | 19 | 34 | 28 | 10 | 11 | 4 | 15 | 10 | ||
| 1958/59 | מונטריאול קנדיאנס | NHL | 42 | 17 | 21 | 38 | 27 | 4 | 0 | 0 | 0 | 2 | ||
| 1959/60 | מונטריאול קנדיאנס | NHL | 51 | 19 | 16 | 35 | 50 | 8 | 1 | 3 | 4 | 2 | ||
| סה"כ ב-NHL | 978 | 544 | 421 | 965 | 1285 | 133 | 82 | 44 | 126 | 188 | ||||
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מוריס רישאר באתר הרשמי של מונטריאול קנדיאנס
- מוריס רישאר באתר Legends of Hockey
- מוריס רישאר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)