היפולימניון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שלוש השכבות:I-האפילמניון, II-המטלמניון, III-ההיפולמניון. החצים מתארים את תנועת הרוח הגורמת לערבול המים
ריכוז החמצן בשכבות השונות

ההיפולימניוןיוונית "היפו" פירושו נמוך ו"לימנוס" פירושו אגם) הוא שכבת המים הצפופה התחתונה באגם מרובד תרמית.

אגם מרובד תרמית הוא אגם בו מתקיימות שלוש שכבות הנבדלות זו מזו בין היתר בטמפרטורה ובצפיפות המים. שכבות אלה נוצרות בעונה החמה, כאשר השמש מחממת את פני המים ועצמת הרוח הנמוכה אינה גורמת לערבול עמוד המים עד לעומקו. עומקם והטמפרטורה של השכבות הללו תלויים בקו רוחב, בעונות השנה ובמידת ערבול עמוד המים על ידי הרוחות.[1]

השכבה העליונה, האפילימניון (אנ'), היא השכבה בעלת הטמפרטורה הגבוהה ביותר והצפיפות הנמוכה ביותר. התרמוקלינה או המטלמניון, היא שכבת ביניים המפרידה בין השכבה העליונה לשכבה התחתונה. השכבה התחתונה, ההיפולמניון, שלא באה במגע עם קרינת השמש, היא השכבה בעלת הטמפרטורה הנמוכה ביותר והצפיפות הגבוהה ביותר.

להיפולימניון מספר מאפיינים הנגזרים מהיותו מנותק מהסביבה החיצונית:

  • היעדר אור אשר אינו מאפשר קיום פוטוסינתזה.
  • ריכוז החמצן במים יורד בהדרגה כתוצאה מפעילות החיידקים המפרקים חומר אורגני וצורכים לצורך זה חמצן. היעדר חמצן (היפוקסיה או אנוקסיה) אינו מאפשר התפתחות צומח ובעלי חיים.
  • טמפרטורה נמוכה ואחידה.[2]
  • צפיפות מים גבוהה.

בעונות הקרות, כאשר עוצמת קרני השמש נחלשת ועצמת הרוח מתגברת, השכבה העליונה מתקררת, הרוח יוצרת זרמי עומק המערבלים את מי האגם והטמפרטורה של שלוש השכבות משתווה. תופעה זאת מכונה היפוך. באגמים מסוימים ההיפוך עשוי להתרחש יותר מפעם אחת בשנה.

ההיפוך מאפשר העברת חמצן וחומרי מזון בין האפילמניון להיפולימניון.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]