הכנסייה של סקוטלנד

כנסיית סקוטלנד
Church of Scotland

שורשים, סיווג והנהגה
דת	נצרות פרוטסטנטית
זרם	פרסביטיראניזם
התפלג מ	הכנסייה המערבית בימי הביניים
מקום ייסוד	סקוטלנד
תאריך ייסוד	המאה ה-5 (הקמה), המאה ה-16 (רפורמציה)
מייסד	ניניין וקולומבה (הקמה), הפרלמנט הסקוטי (ייסוד הרפורמציה הפרוטסטנטית)
דמויות מרכזיות	ניניאן וקולומבה, ג'ון נוקס, ג'ורג' גילספי, ג'ון דורהם, רוברט מורי מקשיין, אנדרו בונר
הושפע מ	קלוויניזם
שפות	אנגלית, סקוטית, גאלית סקוטית
תאולוגיה, טקסטים וטקסים
תאולוגיה	קלוויניזם (החל מהרפורמציה), תיאולוגיה ליברלית (מאז המאה ה-17 לערך)
מוטו	Nec tamen consumebatur ("והסנה איננו אֻכָּל")
טקסט מכונן	הצהרת האמונה של וסטמינסטר, הצהרת האמונה הסקוטית
כתבי קודש	התנ"ך והברית החדשה
ארגונים ופעילות
מרכז	Church of Scotland Offices
מיקום	סקוטלנד
חגים	השבת המשיחית
churchofscotland.org.uk

הכנסייה של סקוטלנד (או כנסיית סקוטלנד; סקוטית: The Scots Kirk) היא הדת הממלכתית של סקוטלנד, בעלת השקפה וצורת ארגון פרסביטריאניות. הכנסייה רואה את עצמה כיורשת הנצרות בסקוטלנד מאז ראשיתה במאה השישית, אך מאפייניה העיקריים עוצבו בתקופת הרפורמציה הפרוטסטנטית במאה ה-16, על ידי ההוגה והמתקן ג'ון נוקס, תלמידו של ז'אן קלווין. בשנת 2001 דיווחו 42% מתושבי סקוטלנד שהם משתייכים לכנסייה.

הכנסייה הסקוטית מקיימת נוכחות קבועה בישראל, ומפעילה בה את המלון הסקוטי בטבריה, את אכסניית וכנסיית אנדרו הקדוש בירושלים, ואת בית הספר טביתא ביפו.

היסטוריה

הנצרות הגיעה לסקוטלנד במאה ה-5 לערך, בימיהם של המבשרים ניניאן וקולומבה. במאה ה-16, כאשר הרפורמציה התפשטה ברחבי אירופה, סקוטלנד נשארה בתחילה נאמנה לאפיפיור רומא, ופרוטסטנטים רבים נהרגו על קידוש השם. המפנה הגיע בשנת 1560, כאשר האמונה הפרוטסטנטית התפשטה כל כך בסקוטלנד שהאצולה מרדה במלכה, שהייתה נאמנה לאפיפיור, הקימה פרלמנט חלופי, וביטלה את טקס מיסת האפיפיור. לג'ון נוקס היה חלק חשוב במהלך זה. עד מהרה בוצע שינוי מהיר בכנסייה, מוסד הבישופ בוטל, והועברו ספר המשמעת הראשון והצהרת האמונה הסקוטית. המלך ג'יימס השישי תמך במוסד הבישופות וניסה, ואף הצליח, להחזירו על כנו למרות התנגדות מתוך הכנסייה. כמו כן, ניסה המלך לכפות סידור תפילה אנגליקני על סקוטלנד. ההתנגדות גברה ובשנת 1638 אצילי סקוטלנד, הפרלמנט, ומשרתי הכנסייה העבירו את הברית הלאומית, בה התחייבו להתנגד להכפפות האלו ולבטל את מוסד הבישופות. במהלך מלחמת האזרחים האנגלית סקוטלנד תמכה תחילה בפרלמנט הפוריטאני, השתתפו בוועידת וסטמינסטר ואף הביאו לאשרורו בברית והליגה החמורה, אך התנגדו להוצאת המלך להורג ואף הכתירו את בנו. הדבר גרם לכיבוש קצר ימים של סקוטלנד בידי מי שנהיה מנהיג הפרלמנט, אוליבר קרומוול, שאחז בגישה קהילתנית לממשל הכנסייה בניגוד לגישה הזִקנית (פרסביטירית) של כנסיית סקוטלנד.

בשנת 1662, המלוכה הושבה על כנה, ועד מהרה המלך צ'ארלס השני ייסד מחדש את מוסד הבישופ. הדבר גרם להתנגדות עצומה בקרב סקוטלנד, והמתנגדים נודעו בתור הבריתנים (באנגלית: Covenanters) על התעקשותם להישאר נאמנים לברית הלאומית ולברית והליגה החמורה. הועברו גם חוקים שדרשו שבועת נאמנות למלך כראש הכנסייה (רעיון שהבריתנים דחו בתוקף, מתוך טענה שישו המשיח הוא ראש הכנסייה היחיד), תחילה מבעלי תפקידים ציבוריים אך במהרה אף מאנשים פשוטים. במרוצת הזמן, רדיפת המתנגדים התגברה, ורבים מהם הוצאו להורג על סירובם לקבל את מרות המלך על הכנסייה, ורבים אחרים עונו בעינויים שונים או נכלאו בכלא באס רוק. בשיאה של תקופת הרדיפה, הידועה בשם "עיתות הקטל", אף השתתפות באספת כנסייה בלתי חוקית יכלה להביא להוצאה להורג בלא משפט.

בשנת 1688, בעקבות החשש מהשבת אנגליה וסקוטלנד למרות האפיפיור, התבצעה המהפכה המהוללת. המלך ויליאם השלישי ביטל את גזרות קודמיו, ביטל בסקוטלנד את מוסד הבישופות, ולמעשה הפך שוב את קהילות הבריתנים הנרדפות לחלק הארי של הכנסייה הלאומית. בשנת 1843, התפצלו השמרנים מכנסיית סקוטלנד בעקבות התנגדותם לכך שאופשר לעשירים למנות משרתי כנסייה, והקימו את הכנסייה החופשית של סקוטלנד. לאחר מכן, פשתה בסקוטלנד הנצרות הליברלית. בשנת 1968 נפתחו כל משרות הכנסייה לנשים.

לקריאה נוספת

• Thomas M'Crie the Younger, The Story Of The Scottish Church: From The Reformation To The Disruption, Grange, 1988

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הכנסייה של סקוטלנד בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של הכנסייה של סקוטלנד
• הכנסייה של סקוטלנד, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• הכנסייה הסקוטית, דף שער בספרייה הלאומית