הליוגרפיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חריטת ההליוגרפיה המוקדמת ביותר ששרדה, נעשתה על ידי ניספור נייפס בסביבות 1826. הלוח נחשף תחת חריטה רגילה, שהעותקה אל הלוח באמצעות טכניקה זו

הליוגרפיה (מצרפתית: héliographie, נקרא גם "רישום-שמש") הוא שם של תהליך בצילום שהומצא על ידי הצלם והממציא הצרפתי ניספור נייפס בשנת 1822, איתו הוא גם יצר את התצלום הראשון בהיסטוריה ששרד, נוף מחלון בלה-גרא סביבות 1826[1].

התהליך התבצע באמצעות תמיסת ביטומן (bitumen of Judea - סוג של זפת) אשר שימש כציפוי ללוח מתכת או זכוכית, והגביר באופן יחסי את הרגישות לאור. לאחר חשיפה של כ-8 שעות, הביטומן התקשה באזורים שנחשפו לאור. לאחר החשיפה נשטף הלוח באמצעות שמן לבנדר ונפט, שהמיסו את הביטומן באזורים שלא נחשפו לאור ולכן לא התקשו.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הליוגרפיה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ צילום, אנציקלופדיה בריטניקה
Gorilla-thinclient.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא טכנולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.