הנדריק כריסטיאן אנדרסן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הנדריק כריסטיאן אנדרסן
"עיר עולם"
"עיר עולם"
לידה 17 באפריל 1872
ברגן, האיחוד השוודי-נורווגי עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 19 בדצמבר 1940 (בגיל 68)
רומא, ממלכת איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית העלמין הפרוטסטנטי של רומא עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1887–1940 (כ־53 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הנדריק כריסטיאן אנדרסןאנגלית: Hendrik Christian Andersen‏; 15 באפריל 187219 בדצמבר 1940) היה פסל, צייר ומתכנן ערים נורווגי-אמריקאי.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנדרסן נולד בברגן, נורווגיה להורים אנדרס אנדרסן והלן מונסין מונסן.[1] הוא היגר כתינוק עם משפחתו לניופורט, רוד איילנד בשנה שלאחר מכן. כאדם צעיר בניופורט, אנדרסן החל את עבודתו כפסל ולמד להתערבב באליטה העשירה של העיר. היה מדריך לאמנות עבור גרטרוד ונדרבילט ויטני.[2] ב-1893 נסע אנדרסן לאירופה כדי ללמוד אמנות ולבסוף השתקע ברומא. שם הוא התקשר עם מספר פטרונים גולים עשירים והמשיך בעבודתו.

עיר העולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסליו, ציוריו וכתביו של אנדרסן מפגינים חיבה ליצירות מונומנטליות גדולות בהשראה קלאסית, אשר, לדעתו, עוררו בצופה רצון לשיפור עצמי. הרבה מעבודתו נעשתה תוך התבוננות ברעיון היחיד של עיצוב "עיר עולם" מושלמת, מלאה באמנות, שתביא את האנושות ליצירת מדינה כמעט אוטופית. פילוסופיית התכנון העירוני שלו ניכרת ב-1913 בספר "מרכז תקשורת עולמי".[3] הספר העצום הזה (הטקסט שקל יותר מעשרה פאונד) נכתב עם ארנסט הברארד וצמח מתוך כתיבתו הקודמת של אנדרסן. במרכז היצירה הייתה אמונתו של אנדרסן שאמנות, ליתר דיוק ארכיטקטורה אמנותית מונומנטלית, יכולה להביא לשלום עולמי ולהרמוניה בינלאומית. התוכנית קראה ליצירת בירה עולמית מרכזית. לדבריו, העיר תהיה "מעיין של ידע שופע שיוזן מכל עולם העשייה האנושית באמנות, מדע, דת, מסחר, תעשייה ומשפטים; ובתמורה תפיץ בחזרה אותם ברחבי האנושות כולה. הדרישות החיוניות שיחדשו את כוחה, יגנו על זכויותיה ויאפשרו לאדם להגיע לגבהים גדולים יותר באמצעות ריכוז של מאמץ עולמי."

בחיבור ניכרת הפילוסופיה של אנדרסן שאמנות יכולה לשנות את האנושות ולייצר שלמות. עבודתו זו ספגה ביקורת נוקבת מצד מתכנני ערים של אותה תקופה על הנאיביות הפוליטית שלה יחד עם דגש יתר על המונומנטלי, העבודה מדגימה הערכה לקונפליקטים הפוליטיים והחברתיים שהתחוללו על ידי הלאומיות המשתוללת של תחילת המאה ה-20, וביקש להשתמש באמנות כדי להגיע לעולם אוטופי. ניתן לראות את השקפתו של אנדרסן לגבי כוחם של אמנות ואדריכלות לשנות את החברה כקודמת למושגים דומים שנכתבו מאוחר יותר במאה ה-20 על ידי מגוון מתכנני ערים, כולל לה קורבוזיה בעיר העכשווית שלו.

מערכת יחסים עם הנרי ג'יימס[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1899 פגש אנדרסן את הנרי ג'יימס, הסופר הגולה האמריקאי. על אף שג'יימס היה מבוגר ממנו בכמעט 30 שנה, השניים פיתחו מערכת יחסים קרובה שהייתה אמורה להימשך עד מותו של ג'יימס בשנת 1916. אמנם האופי המדויק של מערכת היחסים עדיין לא ברור - השניים למעשה נפגשו בהזדמנויות בודדות בלבד, ולאחר מכן לפרקי זמן קצרים בלבד. הם החליפו מכתבים רבים, המעידים על קשר הדוק, אוהב המומחש אולי בצורה הטובה ביותר במכתב מג'יימס לאנדרסן לאחר מותו של אחיו של אנדרסן, מ-9 בפברואר 1902.[4]

פסלי אבן של אנדרסן

למרות חיבה זו, ג'יימס איבד את הסבלנות כלפי אנדרסן כשהפסל ניסה לעניין אותו בתוכניות הגרנדיוזיות של "עיר העולם". בתגובה לבקשתו של אנדרסן שג'יימס יאשר תוכניות אלה.

במכתב אחר מ-14 באפריל 1912 הזהיר ג'יימס את אנדרסן שהוא מחליק למגלומניה עם תוכניותיו ל"עיר העולם".

הרומן "המאסטר" של קולם טויבין משנת 2004 מסתמך על מקורות רבים כדי לחקור ולהעניק תובנה לגבי מערכת היחסים בין ג'יימס ואנדרסן.

מוזיאון הנדריק כריסטיאן אנדרסן[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנדרסן מת ברומא בשנת 1940. הוא הוריש לממשלת איטליה את ביתו, סטודיו, ניירות ויותר מ-400 יצירות שלו. הבית שופץ וכעת הוא מוזיאון. המוזיאון פתוח לקהל ומכיל הרבה מיצירותיו של אנדרסן כמו גם של אמנים וצלמים עכשוויים אחרים.

אנדרסן נקבר בבית הקברות הפרוטסטנטי שברומא.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Rohe, Alice (June 8, 1934). "Who's Who in American Art". The Latrobe Bulletin. Latrobe, PA. p. 11. Retrieved December 14, 2021 – via
  2. ^ 1757 – 1855 – Newport Mansions
  3. ^ Andersen, Hendrik Christian, Haebrard, Ernest M. et al. Creation of a World Centre of Communication. Paris: N.p., 1913.
  4. ^ James, Henry, (Zorzi, Rosella Mamoli Editor), Beloved Boy: Letters to Hendrik C. Andersen, 1899-1915