הנס גרהרד קרויצפלדט
.jpg)
הנס גרהרד קרויצפלדט (בגרמנית: Hans Gerhard Creutzfeldt; 2 ביוני 1885 – 30 בדצמבר 1964) היה נוירולוג ונוירו-פתולוג גרמני. התפיסה הרווחת היא שקרויצפלדט היה הראשון לתאר את מחלת קרויצפלד-יעקב, אבל יש על כך מחלוקת.
קרויצפלדט נולד בעיר הרבורג (אנ'), כיום רובע בהמבורג, ומת במינכן.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קרויצפלדט נולד למשפחת רופאים מהרבורג, שנספחה מאוחר יותר להמבורג ב-1937. ב-1903, בגיל 18, קרויצפלדט גויס לצבא גרמניה ושירת בקיל. בסיום שירותו, למד בבית הספר לרפואה באוניברסיטאות יינה ורוסטוק, באחרונה קיבל דוקטורט בשנת 1909. חלק מהכשרתו הרפואית נעשתה בבית החולים סנט ג'ורג' בעיר המבורג. לאחר הסמכתו, שימש קרויצפלדט כרופא באונייה שהפליגה באוקיינוס השקט, ובהזדמנות זו למד מלאכות מקומיות, בלשנות ובוטניקה טרופית.
לאחר שובו לגרמניה ב-1912, עבד קרויצפלדט במכון הנוירולוגי בפרנקפורט על המיין, במרפאות פסיכיאטריה-נוירולוגיה בברסלאו, בקיל בברלין ובמינכן.
במהלך מלחמת העולם הראשונה הוצב קרויצפלדט כקצין-רפואה במילואים וניצל מטביעת ספינת העזר עליה הפליג. לאחר שנפל בשבי ב-29 בפברואר 1916, הוחזר קרויצפלדט לארצו ולתפקידו בחודש מאי של אותה שנה ושירת כרופא בצי עד תום המלחמה ב-1918.
קרויצפלדט עבר להתגורר בקיל ב-1920, וב-1925 קיבל דרגה בתחום הפסיכיאטריה והנוירולוגיה באוניברסיטת קיל. ב-1938 מונה לפרופסור וראש מחלקות הפסיכיאטריה והנוירולוגיה באוניברסיטת קיל. הוא השתתף בזיהוי מחלה נוירולוגית ניוונית יחד עם אלפונס מריה יעקב, מחלת קרויצפלד-יעקב, שמאופיינת על ידי כך שרקמת המוח הופכת ספוגית ובעלת נקבים. כיום ידוע שהמחלה נגרמת על ידי חלבון פריון. הפריונים הם חלבונים שהתקפלו באופן לא תקין והשפיעו על הקיפול של החלבונים בסביבתם.
בשנים 1932–1933 היה קרויצפלדט חבר כבוד ונותן חסות לתנועת האס אס בהנהגתו של היינריך הימלר בגרמניה הנאצית.
שנים מאוחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]
קרויצפלדט היה בן 54 כאשר פרצה מלחמת העולם השנייה. הוא לא הושפע מהאידאולוגיה הנאצית והצליח להציל מספר אנשים ממוות במחנות ריכוז. בנוסף, הצליח להציל כמעט את כל המטופלים הפסיכיאטרים שלו מרצח תחת תוכנית T-4 אותנסיה (המתות חסד). זהו הישג יוצא דופן מאחר שרוב המטופלים הפסיכיאטרים שזוהו על ידי מפעילי תוכנית T-4 הומתו בגז או הורעלו במרפאות ייעודיות של התכנית כגון מרכז אותנסיה האדאמר.
ביתו ומרפאתו של קרויצפלדט נהרסו בהפגזות במהלך המלחמה. לאחר המלחמה שימש קרויצפלדט כראש האוניברסיטה בקיל במשך 6 חדשים, לפני שפוטר על ידי כוחות הכיבוש הבריטים. המאמצים שלו לבנות מחדש את האוניברסיטה גרמו לשורה של התנגשויות עם הבריטים, בעקבות רצונו של קרויצפלדט לאפשר לקצינים גרמנים ללמוד באוניברסיטה. קרויצפלדט התפטר ממשרתו ב-1953 על מנת לשמש כפרופסור אמריטוס במינכן.
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
קרויצפלדט היה נשוי לקלרה זומברט, והיו להם חמישה ילדים. קרויצפלדט סבל ממחלה גריאטרית במהלך השנים האחרונות של חייו ומת בשנת 1964 במינכן.
דילמות מוסריות[עריכת קוד מקור | עריכה]
ד"ר קרויצפלדט נחשב לאחד הרופאים השנויים במחלוקת מימי מלחמת העולם השנייה. כאמור, הוא לא תמך באידאולוגיה הנאצית ואף פעל על מנת להציל את מטופליו על ידי כתיבת אבחנה רפואית שקרית ובכך מנע את שליחתם ל"אשפוז ארוך", שסופו היה במרכזי אותנסיה. מצד שני, שימש ד"ר קרויצפלדט כיועץ רפואי פסיכיאטרי למרכז העיקורים הגרמני שבבסיסו רעיון האיגניקה, ולחיל הים הגרמני. בנוסף, ישנן עדויות המקשרות בין קרויצפלדט לייעוץ בתוכנית T4. בשנת 1954 הסגיר ד"ר קרויצפלדט את פרופסור ורנר היידה (אנ'), ראש תוכנית האותנסיה T4, לרשויות, אך חזר בו לאחר שראה שלא נפתחה חקירה בנושא.
