הסיירות מסדרת דבונשייר
 | |
| אה"מ אנטרים | |
| תיאור כללי | |
|---|---|
| סוג אונייה | סיירת משוריינת |
| צי |
 הצי המלכותי הבריטי |
| סדרה קודמת | הסיירות מסדרת מונמות' |
| סדרה עוקבת | הסיירות מסדרת דיוק אוף אדינבורו |
| ציוני דרך עיקריים | |
| מספנה |
מספנת צ'טהאם  |
| תחילת הבנייה | 1902 |
| הושקה | 1903–1904 |
| תקופת הפעילות | 1905–1922 (כ־17 שנים) |
| אחריתה | 2 אבדו, 4 נגרטו |
| נתונים כלליים | |
| הֶדְחֶק | 11,020 טון |
| אורך | 144.3 מטר |
| רוחב | 20.9 מטר |
| שוקע | 7.3 מטר |
| מהירות | 22 קשרים |
| גודל הצוות | 610 איש |
| הנעה | 23 דוודים המזינים 2 מנועי קיטור בהספק 21,000 כוחות סוס |
| צורת הנעה | 2 מדחפים |
| שריון |
שריון עיקרי – 51–152 מ"מ שריון סיפון – 19–51 מ"מ צריחי תותחים – 130 מ"מ ברבטות – 152 מ"מ מגדל הניווט – 305 מ"מ מחיצות – 127 מ"מ |
| חימוש |
4 תותחי 7.5 אינץ' (191 מ"מ) 6 תותחי 6 אינץ' (152 מ"מ) 2 תותחי 12 פאונד (76 מ"מ (3 אינץ')) 18 תותחי 3 פאונד (47 מ"מ (1.9 אינץ')) 2 צינורות טורפדו 18 אינץ' (450 מ"מ) |
  | |
הסיירות מסדרת דבונשייר הייתה קבוצה של שש סיירות משוריינות שנבנתה עבור הצי המלכותי בעשור הראשון של המאה ה-20. כל אוניות הסדרה שירתו במלחמת העולם הראשונה. ארגייל נהרסה, והמפשייר הוטבעה על ידי מוקש ימי. ארבעת השורדות נגרטו זמן קצר לאחר המלחמה.
תכנון ותיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]
אוניות סדרת דבונשייר תוכננו כגרסאות משופרות של סדרת מונמות' הקודמת ונועדו גם להגנה על מסחר. החימוש של העיצוב החדש נעשה חזק יותר על ידי החלפת צריחי תותחי ה-6 אינץ' התאומים (152 מ"מ) והקזמטים בחזית של זוג תותחי 6 אינץ' בארבעה תותחי 7.5 אינץ' (190 מ"מ) צריחים בודדים בסידור יהלום. האוניות תוכננו עם הדחק של 10,850 טונות ארוכות (11,020 טונות). הן היו באורך כולל של 473 רגל 6 אינץ' (144.3 מטרים), רוחב של 68 רגל 6 אינץ' (20.9 מטרים) ושוקע עמוק של 24 רגל (7.3 מטרים). האוניות הונעו על ידי שני מנועי קיטור 4 צילינדרים תלת דרגתיים, שכל אחד מהם הניע צילינדר אחד, שהפיק סך של 21,000 כוחות סוס (16,000 קילוואט) והעניקו להן מהירות מרבית של 22 קשרים (41 קמ"ש). המנועים הונעו על ידי 17 דוודים של Yarrow ושישה דוודים גליליים. הן נשאו מקסימום 1,033 טונות ארוכות (1,050 טונות) של פחם והצוות שלה כלל 610 קצינים ומלחים.
החימוש העיקרי שלהן כלל ארבעה תותחי טעינת עכוז (BL) 7.5 אינץ' (191 מ"מ) Mk I מותקנים בארבעה צריחים חד-תותחים, אחד לפני ואחד מאחורי המבנה העילי ואחד בכל צד. התותחים ירו פגזים במשקל 200 ליברות (91 קילוגרם) פגזים לטווח של כ-13,800 יארד (12,600 מטרים). החימוש המשני שלהן כלל שישה תותחי BL 6 אינץ' (152 מ"מ) Mk VII מסודרים בקזמטים באמצע האונייה. ארבעה מהם הורכבו על הסיפון הראשי והיו לשימוש רק במזג אוויר רגוע. היה להם טווח מרבי של כ-12,200 יארד (11,200 מטרים) עם פגזים במשקל 100 ליברות (45 קילוגרם). הן נשאו גם 18 תותחי ירי מהיר (QF) 3 פאונד של הוצ'קיס ושני צינורות טורפדו בקוטר 18 אינץ' (457 מ"מ). שני תותחי 12 פאונד 8 cwt שלהן יכלו להיות מורדים לשירות בחוף.
בשלב מסוים במלחמה, תותחי הסיפון הראשי בקוטר 6 אינץ' של אוניות הסדרה הועברו לסיפון העליון וקיבלו מגני תותחים. הקזמטים שלהם צופו כדי לשפר את הכושר הימי וארבעת תותחי ה-3 פאונד שהוסרו בשל ההעברה קורקעו.
לחגורת השריון בקו המים של האוניות היה עובי מרבי של 6 אינץ' (152 מילימטרים) שנסגרה עם מחיצות רוחביות בעובי 5 אינץ' (127 מילימטרים). השריון של צריחי התותחים היה גם הוא בעובי של 5 אינץ', בעוד זה של הברבטות שלהם היה בעובי של 6 אינץ'. שריון הסיפון המגן נע בעובי של 0.75–2 אינץ' (19–51 מילימטרים) ומגדל הניווט היה מוגן בשריון בעובי 12 אינץ' (305 מילימטרים).
אוניות הסדרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אנטרים, הושקה ב-8 באוקטובר 1903, נמכרה לגריטה ב-19 בדצמבר 1922.
- ארגייל, הושקה ב-3 במרץ 1904, נהרסה ב-28 באוקטובר 1915.
- קארנרבון, הושקה ב-7 באוקטובר 1903, נמכרה לגריטה ב-8 בנובמבר 1921.
- דבונשייר, הושקה ב-30 באפריל 1904, נמכרה לגריטה ב-9 במאי 1921.
- המפשייר, הושקה ב-4 בספטמבר 1903, הוטבעה על ידי מוקש ימי ב-5 ביוני 1916.
- רוקסבורו, הושקה ב-19 בינואר 1904, נמכרה ב-8 בנובמבר 1921.
הטבלה הבאה מציגה את פרטי הבנייה ועלות הרכישה של אוניות סדרת דבונשייר. הנוהג הבריטי הסטנדרטי באותה תקופה היה שעלויות אלו לא כוללות חימוש וחנויות. עלויות המהדורה של 1905 נערכו לפני שהספינות הושלמו.
| שם האונייה | המספנה | תאריך שבו | עלות לפי | |||
|---|---|---|---|---|---|---|
| הונחה | הושקה | נכנסה לשירות | (BNA 1905) [1] | (BNA 1906) [2] | ||
| דבונשייר | מספנת צ'טם | 25 במרץ 1902 | 30 באפריל 1904 | 24 באוגוסט 1905 | 900,792 ליש"ט *** | 818,167 ליש"ט |
| אנטרים | ג'ון בראון, קליידבנק | 27 באוגוסט 1902 | 8 באוקטובר 1903 | 23 ביוני 1905 | 899,050 ליש"ט*** | 873,625 ליש"ט |
| ארגיל | Scotts Building and Engineering, Greenock | 1 בספטמבר 1902 | 3 במרץ 1904 | דצמבר 1905 | 912,588 ליש"ט *** | 873,598 ליש"ט |
| קארנרבון | William Beardmore & Company, Dalmuir | 1 באוקטובר 1902 | 17 באוקטובר 1903 | 29 במאי 1905 | 899,465 ליש"ט *** | 858,130 ליש"ט |
| המפשייר | ארמסטרונג ויטוורת', אלסוויק | 1 בספטמבר 1902 | 24 בספטמבר 1903 | 15 ביולי 1905 | 872,327 ליש"ט *** | 833,817 ליש"ט |
| רוקסבורו | בניית ספינות לונדון וגלאזגו, גובן | 13 ביוני 1902 | 9 בינואר 1904 | 5 בספטמבר 1905 | 866,199 ליש"ט *** | 829,327 ליש"ט |
*** = עלות שפורסמה על ידי Brassey לפני שהאונייה הושלמה, כלומר ייתכן שהעלות הכוללת הייתה יותר מזה.
