הקלדה עיוורת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
איור של פריסת המקשים במקובלת בישראל (פריסת QWERTY משולבת בפריסה עברית) שבו המקשים השונים צבועים בהתאם לאצבע שאמורה להקיש עליהם. מקומותיהן הקבועים של האצבעות מסומנים בעיגולים.
פריסת האצבעות על כל המקשים במקלדת אנגלית

הקלדה עיוורת או כתיבה עיוורת (נקרא גם: קלדנות) היא טכניקת הקלדה על מקלדת של מכונת כתיבה או מחשב המאפשרת הקלדה יותר מהירה ללא צורך בלהסתכל בכפתורי המקלדת וכך פחות מעייפת מנטלית וגופנית מהמקובל. למיומנות זו יתרון בעבודה במשרד, ולמשרות מסוימות היא מהווה דרישת קדם.

שיטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשיטת ההקלדה העיוורת, לכל האצבעות יש מקומות קבועים על המקלדת בזמן שבין הקלדה על המקשים ויש רק דרך נכונה אחת ללחוץ על כל מקש – הדרך בה האצבעות עוברות את המרחק הקצר ביותר ממקומן הקבוע אל המקש שיש ללחוץ עליו. באופן זה, תנועות האצבעות הן הקצרות והמהירות ביותר ולא מושקע מאמץ מנטלי (מודע או לא מודע) בבחירת הדרך להקליד על המקשים השונים.

מקומן הקבוע של האצבעות בזמן שבין הקלדה על מקש אחת למשנהו, הוא כדלקמן: האצבעות המורות ממתינות על המקשים ח ו־כ (J ו־F) שאותן מזהה המקליד בלי להביט במקלדת בעזרת סימוני החישה שיש על המקלדת (בליטות הניתנות למישוש). האגודלים ממתינים על מקש הרווח. שאר אצבעות יד ימין ממתינות על שלושת המקשים שמימין ל־ח' ושאר אצבעות יד שמאל על אלו שמשמאל ל־כ'.

האגודלים משמשים בשיטה זו רק להקשה על מקש הרווח, כל אצבע אחרת מקישה על המקש עליו היא ממתינה בין ההקשות, על זה שמעליו ועל זה שמתחתיו באלכסון. בנוסף לזה, האצבעות המורות מקישות גם על המקשים שבשני הטורים שבין מקומותיהן הקבועים, כך למשל האצבע המורה של יד ימין אחראית לאותיות ו, ח, צ וגם לאותיות ט, י, מ.

יתרונות וחסרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההקלדה העיוורת משחררת את המקליד מהצורך להביט במקלדת. השחרור מהצורך להביט במקלדת הוא אחד האמצעים לזירוז ההקלדה אך יש לו גם יתרונות נוספים – הוא מקל את המאמץ הריכוזי שבהקלדה והופך את ההקלדה לנגישה עבור אנשים עם לקות ראייה. אולם, טכניקת הקלדה זו אינה אפשרית עבור מי שאינו מפעיל בקלות את כל עשר אצבעותיו ולכן אינה נגישה עבור הרבה אנשים עם לקויות בגפיים העליונות.

למידה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טכניקת ההקלדה דורשת לימוד ותרגול. את טכניקת ההקלדה ניתן ללמוד בקורסים או בעזרת ערכות ללימוד אישי. יש גם עזרי מקלדת ללמידת הטכניקה כמו צביעת המקשים על פי האצבע שאמורה להקיש עליהן והסתרה של תגי המקלדת בהדרגה כדי לאלץ את המקליד ללמוד בעל פה את מקומות המקשים. יצוין כי המהירות משתפרת בעיקר ממיומנות ופחות מלימוד הטכניקה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיטת ההקלדה העיוורת הומצאה, ככל הנראה, על ידי פרנק אדוארד מקגורין (Frank Edward McGurrin), בעיר סולט לייק סיטי. מקגורין זכה בעזרתה בפרס בתחרות הקלדה בשנת 1888 והחל לפרסמה ולהתפרנס מהדרכתה.

קשה לדעת מה ההשפעה של ההקלדה העיוורת על היווצרות פציעות הקלדה משום שנכון לשנת 2008 קשה להעריך באופן כללי את הקשר בין שימוש במחשב לפציעות הקלדה[1].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הקלדה עיוורת בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ סקירה מקיפה באתר NCBI – המרכז הלאומי למידע ביוטכנולוגיה של ארצות הברית.