הרכבת שכבות
הרכבת שכבות (באנגלית: compositing) הוא תהליך בו משלבים אלמנטים מצולמים או מרונדרים שונים לכדי תמונה אחת, עבור יצירת אפקט חזותי. מטרת ההרכבה היא ליצור אשליה שכל המרכיבים בתמונה צולמו ביחד, ואי אפשר להבדיל בין חלקים ממנה שנלקחו ממקורות שונים - אלא נראית רציפה, ריאליסטית ומשכנעת. תהליך הרכבת השכבות הוא תהליך שמשמש כמעט בכל היבט ביצירת אפקטים חזותיים, בין אם בעת יצירת אלמנט ממוחשב בעצמו, ובין אם שילוב של אלמנט ממוחשב או מצולם בסצנה אחרת. כיום ההרכבה נעשית באופן דיגיטלי, בעזרת תוכנת מחשב.
שיטות ומטרות בסיסיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרכבת שכבות אינה עוסקת רק במיקום אלמנטים זה לצד זה, אלא גם ביחסים ושילובים מורכבים יותר ביניהם, ואינטראקציה לא שגרתית בין שכבות שונות הממוקמות זו על גבי זו. על התכנה בה נעשית הרכבת השכבות לאפשר מתן שקיפות לאלמנטים שונים, יכולת גזירה ועידון קצוות (feathering), והחלת פונקציות אינטראקציה שונות בין צבעים משכבות שונות (blending modes).
סוגים[עריכת קוד מקור | עריכה]
קיימים שני סוגים בסיסיים של הרכבת שכבות.
הרכבת שכבות מבוססת יחידות/קישורים/צמתים – היצג גרפי (node-based compositing)[עריכת קוד מקור | עריכה]
שיטת הרכבת השכבות הגרפית מציגה את האלמנטים השונים, האפקטים וחומרי הגלם בתור יחידות על מפה, המקושרים זה לזה בדרכים שונות. המבנה הכללי בו נעשית העבודה מזכיר מבנה של עץ, אם כי בשונה מעץ, כל יחידה יכולה להיות מקושרת לכמעט כל יחידה אחרת. בסופו של דבר, כל האלמנטים מקושרים זה לזה, ומערכת היחסים המורכבת בין כולם יוצרת תמונה אחת. הרכבת השכבות הגרפית משמשת בעיקר לשילוב של תמונות/קטעי וידאו מרונדרים (ממוחשבים), שכבר מתאימים זה לזה במיקום ובגודל, וכל שהם דורשים הוא שילוב ו"מעיכה" לכדי תמונה אחת המשלבת את כולם.
הרכבת שכבות מבוססת שכבות[עריכת קוד מקור | עריכה]
שיטת הרכבות השכבות הזו מציגה את האלמנטים, אפקטים וחומרי גלם כשכבות שנערמות זו על גבי זו בציר הזמן (timeline). זוהי השיטה המוכרת יותר והוויזואלית יותר להרכבת שכבות, ויכולה לשמש לכמעט כל סוג של הרכבה. בשיטה זו, השכבות נערמות זו על זו בחלון ציר הזמן. אם שכבה נמצאת במקום גבוה יותר מאחרת – היא תופיע בתמונה הסופית מעליה, ו"תדרוס" אותה. לכל שכבה יש אופציות מתוחכמות יותר, כגון שקיפות ופונקציות ערבוב עם השכבות שמתחתיה.
שימושים[עריכת קוד מקור | עריכה]
כנאמר, תהליך הרכבת השכבות משמש להיבטים שונים ומרובים בעולם האפקטים החזותיים. להלן דוגמאות מהשימושים המרכזיים והידועים ביותר.
שילוב רנדורים תלת־ממדיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אפקטים חזותיים תלת־ממדיים אינם מרונדרים בפעם אחת ישירות מהתוכנה התלת־ממדית, אלא אלמנטים שונים של הסצנה מרונדרים בנפרד. לדוגמה, יהיה רנדור נפרד לטקסטורות, צלליות, הברקות, השתקפות, ועוד. נדרש שילוב בין כל אלה. הכלי האידיאלי להרכבה זאת הוא תוכנה המאפשרת הרכבת שכבות בהיצג גרפי, משום שאין כאן צורך למשחק עם גדלים ומיקומים של הרינדורים השונים, אלא רק משחק עם יחס הצבעים בין שכבה אחת לאחרת.
מאט פיינטינג (matte painting)[עריכת קוד מקור | עריכה]
מאט פיינטינג היא תמונה, בדרך כלל של נוף, בדיוני, המורכבת מהרבה "פיסות" של תמונות אחרות. שיטת המאט פיינטינג נמצאת בשימוש רחב מאוד בעולם הקולנוע, על מנת ליצור מיקומים ונופים שלא קיימים במציאות, על ידי שילוב תמונות של פריטים שונים בדרך כלל אמתיים. התהליך יכול להיעשות בקנה מידה גדול, למשל – נוף של צוקים וטירות בארץ פנטזיה, או בקנה מידה קטן – הוספת קומה נוספת לבית. שיטת הרכבת השכבות המתאימה כאן היא השיטה המבוססת שכבות, מכיוון שהרעיון כאן הוא למקם תמונות שונות זו לצד זו עד ליצירת תמונה גדולה ובדיונית.
הדבקת אפקטים פשוטה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרכבת השכבות משמשת גם לפשוטים שבאפקטים החזותיים, כמו אלמנטים פשוטים המורכבים על סצנה מצולמת אמיתית. לדוגמה: פיצוץ, רשף מרובה, רסס דם, אטמוספירת עשן באוויר. כל אלו הן תוספות, המצולמות בנפרד באופן פיזי (על מסך ירוק) או ממוחשבות, שמשלבים אותן בעזרת טכניקות הרכבת שכבות על רקע מצולם.
