הרמן-פול
 | |
| לידה |
27 בדצמבר 1864 הרובע השביעי של פריז, צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
23 ביוני 1940 (בגיל 75) Les Saintes-Maries-de-la-Mer, צרפת |
| מקום לימודים |
|
| תחום יצירה |
אמן, אמנות חזותית |
| הושפע על ידי |
אנרי לרול |
| בן או בת זוג |
Pauline Ménard-Dorian |
  | |
רנה ז'ורז' הרמן-פול (בצרפתית: René Georges Hermann-Paul; 27 בדצמבר 1864 – 23 ביוני 1940) היה אמן צרפתי.
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הוא נולד בפריז ומת בסנט-מארי-דה-לה-מר. הוא היה מאייר ידוע שעבודתו הופיעה בעיתונים ובכתבי עת רבים. יצירות האמנות שלו הוצגו בתערוכות בגלריה לצד אדואר וויאר, אנרי מאטיס וטולוז לוטרק. יצירות מוקדמות צוינו באפיונים הסאטיריים שלהן של החולשות של החברה הצרפתית.
הרמן-פול עבד בצבעי אמייל ריפולין, צבעי מים, חיתוכי עץ, ליטוגרפיות, תחריט, שמנים ודיו. קטלוג עבודתו חושף אמן בעל היקף ניכר.[1]
עבודה מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]
בין השנים 1890–1914 עבד הרמן -פול כליטוגרף (הן בצבע והן בשחור-לבן) וכמאייר עבור מגזינים שבועיים כמו La Faridondaine, Le Courrier Français, Le Cri de Le Figaro, Le Petit Bleu, Gil-Blas. למרות האלגנטיות והיופי באיוריו, עבודתו הייתה חדורה בביקורת חברתית מראשיתה. אף שהבורגנות ספגה את עיקר הלעג שלו, הרמן-פול תקף את כל ההיבטים של החברה הפריזאית. הוא היה ביקורתי כלפי עשירים ועניים כאחד. הוא תקף מלכים, עניים, פוליטיקאים, אנשי דת וגורמים מהממסד המבוסס. שחקנים בעולם האמנות זכו לתשומת לב מיוחדת. עד שנת 1900 רוב הפריזאים המכירים את שבועוני החדשות המקומיים היו מודעים לעבודתו של האמן.
הוא היה תומך נאמן באלפרד דרייפוס, אותו ראה כאדם חף מפשע. חשדותיו של האמן הוכחו כנכונים לאחר שאחד המאשימים של דרייפוס התפרק בחקירה. הוברט-ג'וזף הנרי התוודה כי המסמכים המרשיעים זויפו למעשה. [2] לאחר שהנרי התאבד בכלא, הרמן-פול צייר קריקטורה שבה שני אנשים עומדים מעל קברו הטרי של מייג'ור הנרי. אחד אומר לשני: "עכשיו לפחות, לא יעשה לנו שום צרות."
במהלך תקופה זו, הרמן-פול ייצר עבודה בסגנון "אינטימיסטי" אשר תיאר לעיתים קרובות סביבה בורגנית המאוכלסת בנשים ששותות תה או תופרות בשקט. המונח נטבע - בלעג, כך נראה - על ידי אדואר וויאר שהשתמש בו כדי לתאר את הסגנון שלו. [3] אמנים נוספים בסגנון זה כוללים את מוריס לובר, יוז דה בומונט, אנרי מאטיס, רנה פרינט וארנסט לורן. התערוכה הקולקטיבית הראשונה של האינטימיסטים הוצגה בגלריות של הנרי גרייב ב-1905. [4] התערוכה כללה כמה עבודות של הרמן-פול.
המלחמה הגדולה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בקיץ 1914, הרמן-פול היה מעוגן היטב בשמאל הפוליטי. עשור קודם לכן, פרשת דרייפוס פילגה את המדינה באופן מכריע של שמאל וימין. היה מעט ספק היכן עמד האמן. תומכי דרייפוס נטו להיות רדיקלים, ליברלים, רפובליקנים, אנטי-קלריקלים ופציפיסטים. מתנגדיהם נטו להיות מלכותיים, שמרנים, אנטישמים ותומכי הכנסייה והצבא. [5] בשנים שקדמו למלחמה, הפרשנות הפוליטית של הרמן-פול עלתה בקנה אחד עם דעות השמאל הפוליטי. בעבודתו שפורסמה לא היה דבר המעיד על התפנית החדה שהוא עומד לעבור.
כשהחלה המלחמה הגדולה באותו קיץ גורלי, האוכלוסייה הכללית נתפסה לחלוטין. היא הגיעה לאירופה כמו "קול רעם המהדהד בשמים בהירים." [6] עבור הרמן-פול, לא היה ספק מי אחראי - הוא האשים את הגרמנים שצבאותיהם צועדים לכיוון פריז.
הרמן-פול היה כמעט בן חמישים כשהחלה המלחמה הגדולה. כאדם נמרץ, סביר להניח שהייתה לו תחושה כללית של חוסר תועלת. הוא תיעל את האנרגיה הזו לאמנותו והוא המשיך לתעד את המלחמה. בזמן הזה, הוא החליף מדיום. עבודת ההדפסה המוקדמת שלו דרשה מתכת שהייתה במחסור בעת ההיא. בעל כורחו, הרמן-פול עבר לעץ. הוא התחיל לעשות חיתוכי עץ.
״האשוח״ שלו היא הסדרה הגדולה ביותר של חמישה חיתוכי עץ שמתארים זוועות שביצעו הגרמנים בבלגיה. הסדרה עשירה במרקם ומהממת בפירוט שלה. הוא מתאר ביזה, שריפה ואונס. היא נתקלה בתגובה מיידית של השמאל הפוליטי.
עם תיאורו את האויב האכזרי האונס בדרכו ברחבי אירופה, מבקרים בשמאל טענו שהוא עוזר בכך לסגור את הדרך לשלום עם הגרמנים. משא ומתן היה בלתי אפשרי עם ציוריו האכזריים של הרמן-פול. הם טענו שסוג זה של עבודה רק תעזור להאריך את המלחמה.
העבודה הגדולה הבאה שלו לא תרמה הרבה כדי להרגיע את מבקריו החדשים. היא נוטה לקדם עמדות פטריוטיות כלפי המלחמה והגנרלים שניהלו אותה. עבור השמאל, אלו היו הגנרלים ששלחו ללא הגיון צעירים לטבח בהתקפות חסרות טעם נגד מקלעים מבוצרים. מבחינתם, הרמן-פול הפך לבוגד בעניין השלום.
לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר המלחמה, הוא המשיך לעבוד בתקשורת. כאמור, המחסור במתכות אילץ אותו לחפש צורת הדפסה אחרת ואז גילה את חיתוך העץ המודרניסטי. הוא המשיך לעבוד בעץ והמיטב של עבודתו התפרסם בסוף שנות ה-30. במהלך תקופה זו, הוא הפיק הדפסי אמנות ואיורי ספרים רבים.
הרמן-פול עשה מספר לא מבוטל של איורים עבור קנדיד בתקופה שבין המלחמות, אבל אלה היו היוצאים מן הכלל ולא הכלל. האיורים שלו לאחר המלחמה נטו להיות א-פוליטיים, בניגוד מוחלט לעבודתו לפני המלחמה.
היצירה הגדולה הראשונה של הרמן-פול לאחר המלחמה הייתה סדרה של חיתוכי עץ בצורת ספר, "ריקוד עם המוות" הסדרה מתארת את מעבר המוות בעולם המודרני. גברים נתפסים כיצורים מבודדים ובודדים. המשמעות של יצירות בודדות לא תמיד ברורה אבל הסדרה היא כתב אישום תקיף נגד לוחמה ממוכנת מודרנית.
בהיעדר יכולת לתקן קשרים ותיקים עם השמאל הפוליטי ובלי לפנות לימין, נטש הרמן-פול את הפוליטיקה בתקופה שבין המלחמות. ההשראות שלו הופכות ליותר ספרותיות מאשר עיתונאיות וסגנונו התפתח מקו הבל אפוק לפישוט מודרניסטי.
הרמן-פול תרגל קצת ציור על קנבס, אבל זו מעולם לא הייתה צורה שבה שלט. בראש ובראשונה תרומתו לעולם האמנות מצויה בקומפוזיציה הנועזת שלו משנות ה-90 וה-20 בליטוגרפיה ובחיתוך עץ בהתאמה. גם איורי הספרים הרבים שלו, ראויים לשבחים רבים, וכך גם ייצורו העצום של סאטירה עיתונאית בשנות ה-90 עד סוף שנות ה-19. יצירות האמנות הייחודיות שצריך לזכור הן יצירות יפהפיות על נייר: פסטלים, רישומי צבע, צבעי מים ורישומי עיפרון הכנה לפרסומיו.
גילוי מחדש[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך שנות ה-80, מוזיאון צימרלי באוניברסיטת ראטגרס רכש לא פחות מ-150 יצירות מאת האמן. [7] הם מפגינים מגוון של ביטויים שעליהם מעט אספנים נתנו לו קרדיט. העניין בו גבר מאז שיצירתו של הרמן-פול התגלתה מחדש על ידי ציבור גדול יותר באמצעות המכירה הפומבית של יצירותיו המוקדמות באוקטובר 2000 בשארטר. רישומים והדפסים רבים הקיימים כיום בשוק נושאים את חותמת המכירה הזו מאחור.
גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
_MET_DP838455.jpg)
_Deux_femmes_et_un_enfant_-_Hermann_Ren%C3%A9_Georges_Paul_dit_Hermann-Paul_~1895.jpg)
_La_belle_juive_fait_ses_courses_-_Hermann_Ren%C3%A9_Georges_Paul_dit_Hermann-Paul.jpg)
.jpg)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ The Online Hermann-Paul Project – A catalog of the art and work of Hermann-Paul (באנגלית אמריקאית)
- ^ Mysteries & Secrets - Alfred Dreyfus | SKYGAZE, www.skygaze.com
- ^ Laurie Shannon, "The Country of our Friendship": Jewett's Intimist Art, American Literature, Vol. 71, No. 2, (June 1999), pp 227
- ^ The Burlington Magazine for Connoisseurs, Vol. 7, No. 25. (Apr., 1905)
- ^ Margaret MacMillan (2013). The War That Ended Peace pp. 153. Random House
- ^ Michael S. Neiberg (2013). Dance of the Furies pp. 10. Belknap Press
- ^ Russell, John (1985-12-15). "ART VIEW; LAUTREC NEVER LOOKED BETTER". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2022-01-21.