התעשייה הקיבוצית
התעשייה הקיבוצית בישראל מתייחסת לסך כל הפעילויות התעשייתיות המתקיימות בתוך הקיבוצים, אשר הן קהילות חקלאיות שיתופיות. המאפיין הבולט של התעשייה הקיבוצית הוא האינטגרציה בין עקרונות השיתוף והקהילתיות המאפיינים את החיים בקיבוץ, לבין יזמות ופעילות תעשייתית בשוק החופשי. המפעלים הקיבוציים מגוונים בתחומי פעילותם, וכוללים תעשיות קלות וכבדות, אגרו-טכנולוגיה, תעשיית מזון, טכנולוגיה גבוהה ועוד.
במהלך השנים, התעשייה הקיבוצית התפתחה והתרחבה וכיום מונה מעל ל-250 מפעלים, עם מחזור שנתי של כ-40 מיליארד שקלים. היא נחשבת לאחד מהגורמים המרכזיים בכלכלת הקיבוצים, והשפעתה ניכרת גם בכלכלת ישראל כולה. התפתחות התעשייה הקיבוצית כללה גם את הקמת מפעלים אזוריים, המהווים שיתוף פעולה בין מספר קיבוצים לצורך ייצור משותף, ותרמה להתמודדות עם אתגרי הייצור והשיווק בסדר גודל גדול יותר.[1]
רקע והתפתחות
[עריכת קוד מקור | עריכה]הולדת התעשייה הקיבוצית
[עריכת קוד מקור | עריכה]התחלתה של התעשייה הקיבוצית מצוינת בקום מפעלים גדולים בסוף שנות ה-30, כיוזמה אוטונומית של הקיבוצים ובמקרים מסוימים, כיוזמה של פעילי התנועה הקיבוצית. עם זאת, התיעוש לא נתפס כמטרה מוצהרת של מנהיגות התנועה הקיבוצית עד לשנות השבעים, כאשר במקרים רבים הנהגה קיבוצית התנגדה או הססה לקדם את התפתחותו.[1]
המפעלים האזוריים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1960, התפתח דגם חדש של תעשייה קיבוצית עם הקמת "מפעלים אזוריים", שהם שותפויות בין קיבוצים. הדרישה להקמת מפעלים אזוריים גדלה עם ההתמקדות בייצוא יבולים והצורך בבתי קירור, אריזה וטכנולוגיות נוספות. המפעלים האזוריים דרשו כוח אדם רב, שרובו נשכר מהסביבה הקרובה, והם הציגו תכונות קפיטליסטיות משמעותיות.[1]
הפרטה ושינויים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בסוף שנות השישים ותחילת שנות השבעים, הקיבוצים נכנסו לתקופה של שינוי דורי וחידוש. המנהיגות החדשה שאפה ליישם חידושים טכנולוגיים וארגוניים, ולפתח "תעשייה חכמה" שתתמוך בכלכלת הקיבוץ. עם זאת, הרבה מהמפעלים הקיבוציים נוהלו כבר לפי עקרונות קפיטליסטיים, מה שהוביל למאבק אנשי האסכולה החדשה לשמרנים - בין אלו שראו בתיעוש הזדמנות לחזק את הקיבוצים, לבין אלו שחששו מההשפעות השליליות שלו על עקרונות השיתוף והשוויון.
מאז שנות התשעים, התעשייה הקיבוצית עברה תהליך של הפרטה, תהליך ששינה את המבנה הכלכלי והחברתי של הקיבוצים. ההצלחה הכלכלית של המפעלים נרכשה לעיתים קרובות במחיר של התרחקות מעקרונות הקיבוץ השיתופיים.[1]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הדס מגן, כך הפכו הקיבוצים לסחורה הכי חמה בשוק, באתר גלובס, 16 באוקטובר 2021
- שלומית לן, איך הפך מפעל קיבוצי כושל לאימפריה שעושה אקזיט שלישי בחצי מיליארד דולר, באתר גלובס, 19 באוגוסט 2022
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 4 מהצלחה להפרטה, באתר בִמקוֹם - אתר הקיבוצים לצעירים