וולטר רוברטסון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
וולטר רוברטסון
Walter Melville Robertson
Walter M. Robertson.jpg
לידה 15 ביוני 1888
מחוז נלסון, וירג'יניה, ארצות הברית ארצות הבריתארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 22 בנובמבר 1954 (בגיל 66)
סן פרנסיסקו, קליפורניה, ארצות הברית ארצות הבריתארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות הלאומי ארלינגטון עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
השתייכות צבא ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת שירות 19121950
דרגה מייג'ור גנרל (צבא ארצות הברית) מייג'ור גנרל
תפקידים בשירות
מפקד הדיוויזיה ה-2
מפקד הקורפוס ה-15
פעולות ומבצעים
עיטורים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

וולטר רוברטסון[1]אנגלית: Walter M. Robertson;‏ 15 ביוני 1888 - 22 בנובמבר 1954) היה קצין בכיר בצבא ארצות הברית. במהלך מלחמת העולם השנייה הוא זכה בפרס הצבאי השני הגבוה ביותר, צלב השירות המצוין, על הנהגתו את הדיוויזיה ה-2 במהלך הקרב על הבליטה בדצמבר 1944.[2]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

וולטר מלוויל רוברטסון נולד ב-15 ביוני 1888, לויליאם וולטר רוברטסון ולמרי פאני (לבית פטיט). הוא למד בבית הספר המרכזי של המדינה המרכזית ולאחר מכן באוניברסיטת אוקלהומה, שם הוא לקח עבודה מיוחדת בהנדסה. רוברטסון למד באקדמיה הצבאית של ארצות הברית בווסט פוינט, ניו יורק וסיים את הלימודים ב-12 ביוני 1912, תוך שהוא מקבל דרגת לוטננט משנה.[3]

רבים מחבריו לכיתה ווסט פוינט הפכו מאוחר יותר לגנרלים במלחמת העולם השנייה. לדוגמה: וייד הייסליפ, ג'ון שירלי ווד, וולטון ווקר, ריימונד בארטון, הארי מלוני, גילברט קוק, סטיבן צ'מברליין, ארצ'יבלד ארנולד, אלברט בראון, רוסקו קרופורד, ויליאם וילבור, ברדפורד צ'יינוות', רוברט ליטלג'ון, סידני ספולדינג, פרנקלין סיברט, תומאס הייז, ויליאם וויבר, ויליאם הובסון, ג'ון לואיס, דבנפורט ג'ונסון, ויליאם מוריסי ומילארד הרמון.[4]

השירות הצבאי הראשון שלו היה במחנה שפילד, הוואי, שם הוא נשאר עד 1915. אחר כך שירת זמן מה בפרסידיו של סן פרנסיסקו, לפני שהועבר לנוגאלס, אריזונה, שם שירת כקצין הממונה על אימוני 800 חיילים ו-53 קצינים לתפקיד מיוחד.

לאחר מכן הוא הועבר לבית הספר לקצינים שהוקם במחנה בילס בטקסס, לפני שנשלח לצרפת במהלך מלחמת העולם הראשונה במאי 1918. לאחר המלחמה שירת רוברטסון עם כוחות הכיבוש בגרמניה עד 1920.

בין המלחמות הוא פיקד על יחידות שונות בחיל הרגלים, ובשנת 1940 הוא מונה למפקד רגימנט הרגלים ה-9. מדצמבר 1941 עד מאי 1942 היה רוברטסון סגן מפקד הדיוויזיה ה-2, ולאחר מכן הוא מונה למפקדה. ביוני 1944 נחת רוברטסון עם הדיוויזיה ה-2 בנורמנדי, ופיקד עליה במהלך המערכה בנורמנדי, הקרב על ברסט, הקרב על הבליטה ובמהלך פלישת בעלות הברית המערביות לגרמניה עד סוף המלחמה.

ביוני 1945 מונה רוברטסון למפקד הקורפוס ה-15, והחליף את בן כיתתו, לוטננט גנרל וייד הייסליפ. הקורפוס היה חלק מכוחות הכיבוש באוסטריה ואחר כך בגרמניה. במרץ 1946, הקורפוס ה-15 פורק, ורוברטסון מונה לראש ועדת הפיקוח של בעלות הברית בבולגריה. הוא נשאר שם עד ספטמבר 1947, אז מונה לסגן מפקד הארמייה השישית בפיקודו של מארק קלארק. הוא פרש מפיקוד זה ב-30 ביוני 1950.[5]

לאחר הפרישה מהצבא, רוברטסון מונה למנהל ההגנה האזרחית של קליפורניה והוצב בסקרמנטו. הוא שירת בתפקיד זה עד 22 בנובמבר 1954, כאשר הוא מת פתאום בגיל 66 שנים. הוא נקבר בבית בית הקברות הלאומי ארלינגטון. רוברטסון היה נשוי, אבל לא היו לו ילדים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא וולטר רוברטסון בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Biography of Major General Walter Melville Robertson (1888–1954)". generals.dk. 4 ביולי 2010. בדיקה אחרונה ב-31 בינואר 2013. 
  2. ^ "Valor awards for Walter Melville Robertson". militarytimes.com. 4 ביולי 2010. בדיקה אחרונה ב-31 בינואר 2013. 
  3. ^ "World War II Unit Histories & Officers". unithistories.com. 4 ביולי 2010. בדיקה אחרונה ב-31 בינואר 2013. 
  4. ^ "United States Military Academy, Class of 1912". digital-library.usma.edu. 4 ביולי 2010. בדיקה אחרונה ב-31 בינואר 2013. 
  5. ^ "World War II Unit Histories & Officers". unithistories.com. 4 ביולי 2010. בדיקה אחרונה ב-31 בינואר 2013.