ז'ורז' מוריס ז'אן בלנשאר
 | |
| לידה |
9 בדצמבר 1877 אורליאן, הרפובליקה הצרפתית השלישית   |
|---|---|
| פטירה |
23 בנובמבר 1954 (בגיל 76) ניי-סיר-סן, הרפובליקה הצרפתית הרביעית |
| מדינה |
צרפת |
| השכלה |
אקול פוליטקניק |
| השתייכות |
 צבא צרפת צרפת החופשית |
| תקופת הפעילות | 1897–1940 (כ־43 שנים) |
| דרגה | ז'נרל ד'ארמה |
| תפקידים בשירות | |
| מפקד הארמייה הראשונה | |
| פעולות ומבצעים | |
| עיטורים | |
|
צלב גדול של לגיון הכבוד | |
  | |
ז'ורז' בלנשאר (בצרפתית: Georges Blanchard; 1877–23 בנובמבר 1954) היה גנרל צרפתי, אשר שירת בצבא הצרפתי במלחמת העולם הראשונה בחזית המערבית, ובמלחמת העולם השנייה היה מפקד הארמייה הראשונה, אשר התקדמה לתוך בלגיה במהלך הקרב של בלגיה.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קריירה מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]
בלנשאר נולד באורליאן בשנת 1877, למשפחה שהוציאה מקרבה סופרים ואמנים. באוגוסט 1897 התגייס בלנשאר, ובשנת 1899 סיים את לימודיו באקדמיה הצבאית לארטילריה ולהנדסה[1]. בשנת 1913 הוא נכנס ללמוד בבית הספר הצבאי העליון של צרפת. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה בשנת 1914, הוא פיקד על רגימנט הארטילריה ה-56, והשתתף עמו בקרבות. במרץ 1915 הוא מונה לקצין מטה בקורפוס ה-16, וביולי אותה שנה הוא מונה לקצין מטה בארמייה הרביעית. במרץ 1918 הוא נפגע בהתקפת גז, ובמאי 1918 הוא מונה לקצין מטה במפקדתו של ז'וזף ז'ופר, שם שירת עד סוף המלחמה.
בין שתי מלחמות העולם[עריכת קוד מקור | עריכה]
בין השנים 1927–1930 שימש בלנשאר כראש מטה הצבא הצרפתי על הריין, ובין השנים 1930–1932 היה ראש המטה של גנרל אדולף גיומא. בשנת 1932 הוא הועלה לדרגת גנרל, ומונה למפקד הארטילריה של המחוז הצבאי השני. בין השנים 1935–1938 הוא פיקד על המחוז הצבאי השביעי, ובין השנים 1938–1939 הוא היה חבר מועצת המלחמה העליונה של צרפת[2].
מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בלנשאר מונה למפקד הארמייה הראשונה ב-2 בספטמבר 1939, שהגנה על צרפת במקום בו חדל קו מאז'ינו מדרום לגבול הבלגי. על פי תוכנית המבצע הצרפתית היה על הארמייה של בלנשאר להיכנס אל בלגיה ולתפוס עמדות באזור שנקרא "פער ז'אמבלו" סמוך לעיר נאמור. עם הפלישה הגרמנית אכן חדרה הארמייה הראשונה ותפסה את העמדות שיועדו לה, ולחמה שם בקרבות קשים להדיפת השריון הנאצי, אך התמוטטות הקו הצרפתי, והמבקע הגרמני בסדאן אל תעלת למאנש איימו לכתר את הארמייה שנאלצה לסגת מעמדותיה. ב-19 במאי 1940, תשעה ימים לאחר תחילת הפלישה הגרמנית, נפצע מפקד קבוצת הארמיות גסטון ביוט בתאונת דרכים, ומת כעבור יומיים. בלנשאר תפס את מקומו[3], אך לא הצליח למנוע את כיתור קבוצת הארמיות והשמדתה. חלק מקבוצת הארמיות, כוח המשלוח הבריטי בראשות לורד גורט וכן מספר רב של חיילים צרפתים הצליחו לחצות את התעלה לבריטניה דרך דנקרק במבצע דינמו[4]. בתחילת יוני 1940 הוענק לו עיטור הצלב הגדול של לגיון הכבוד על ידי ראש הממשלה הצרפתי פול ריינו על פי המלצתו של המפקד העליון של צבא צרפת הגנרל מקסים וייגאן, בזכות פעולותיו על יד דנקרק[5][6]. לפני כניעת צרפת הוא עוד הספיק לשמש לתקופה קצרה כמפקד המחוזות הצבאיים ה-9 וה-12.
ב-23 בנובמבר 1954 הוא מת בביתו בניי-סיר-סן[7].
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ הגנרל בלאנשאר, הארץ, 13 ביוני 1940
- ^ Ammentorp, Steen. "Blanchard, Georges-Maurice-Jean, General". generals.dk. נבדק ב-21 באוגוסט 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ הודעת צ'רצ'יל בבית הנבחרים על המצב, הַבֹּקֶר, 28 במאי 1940
- ^ המצביא ויגאן מתכונן לפעולה בדרום, הַבֹּקֶר, 30 במאי 1940
- ^ תודת נשיא צרפת למפקד חיל הצפון, הארץ, 2 ביוני 1940
אותות הצטיינות לגיניראלים בלאנשאר ופיראו, הצופה, 4 ביוני 1940 - ^ "2 Generals of France Honored". Gettysburg Times. 3 ביוני 1940.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Georges Blanchard". Toledo Blade. 24 בנובמבר 1954.
{{cite news}}: (עזרה)