זרם קירוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרם קירוברוסית: Кировский поток) היה מערכת רדיפות פוליטיות בברית המועצות שהופעלה לאחר רצח סרגיי קירוב. למרות שבאופן רשמי הרצח היה הסיבה לתחילת הרדיפות, מעשית במסגרת המערכה יוסיף סטלין פעל לחיסול התנגדות למשטרו.

סרגיי קירוב נרצח ב-1 בדצמבר 1934. כבר באותו יום פורסם צו משותף של מועצת הקומיסרים העממיים וועד הפועל המרכזי של ברית המועצות בהקשר לשינויים בחוק הפלילי. מסמך זה היה אבן יסוד לפעילות ארגונים ממשלתיים. בראש המערכה בלנינגרד עמד לאוניד זקובסקי וממוסקבה בראש עמד גאורגי מולצ'נוב. הם פעלו בשיתוף פעולה עד לשנת 1937, כאשר הוצאו להורג באשמת בגידה. בניגוד לרוב קורבנות הטיהורים הגדולים הם לא נוקו מאשמה עד היום.

ב-18 בינואר 1935 סטלין שלח מכתב לוועד המרכזי של המפלגה בו ציין: "לנינגרד היא עיר בה מרוכזת כמות גדולה של פקידי הממשל הישן, שוטרים וקצינים לשעבר. הם גורמים לקשיים בתפקוד של המנגנונים הסובייטיים ולא נותנים לעיר להתפתח. יש לפעול נמרצות לשינוי המצב".

במהלך המערכת הוגלו מלנינגרד והסביבה 39,660 אנשים, ו-24,374 אנשים נשפטו לתקופות מאסר שונות. בתחילת המערכת נולד חותם "קבוצת טרוריסטים של טרוצקי וזינובייב" והשתייכות לקבוצה זו הייתה אשמה הנפוצה ביותר. חלק מהנאשמים במשפטי 1935, ובהמשך במהלך השנים 19371938, הואשמו בפעילות נגד השלטון והוצאו להורג. כמעט כולם נוקו מכל אשמה לאחר פטירת יוסיף סטלין.

מהלך הרדיפות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבר בימים הראשונים לאחר הרצח, דרש יוסיף סטלין למצוא עקבות של זינובייב בארגון הרצח. לאחר מספר ימים החלו מאסרים של תומכיו וב-16 בדצמבר נאסרו גריגורי זינובייב ולב קמנייב.

המשפט הראשון נערך כבר ב-28 בדצמבר 1934. נשפטו בו 14 אנשים, בעיקר ראשי הקומסומול של העיר. הם הואשמו בארגון הרצח והוצאו להורג.

ב-9 בינואר החלה ישיבה של המועצה המיוחדת של נ.ק.וו.ד בהקשר לקבוצת תומכי זינובייב. הקבוצה כללה 77 אנשים וכולם נשפטו לתקופות מאסר שונות.

במקביל, במוסקבה נערך משפט נגד גריגורי זינובייב ולב קמנייב והם נשפטו ל-10 שנות מאסר. במשפט זה הואשמו 18 אנשים נוספים.

ב-26 בינואר 1935 סטלין חתם על צו לפיו הוגלו מלנינגרד לצפון סיביר 663 תומכי זינובייב. במקביל, 325 מתומכיו הועברו לעבודה אחרת.

במהלך פברואר 1935 נעצרו עוד 843 "תומכי זינובייב".

במקביל לפעולה זו החלה הגליה מלנינגרד של עובדי הממשל הישן, אצילים, שוטרים וקצינים לשעבר. במרץ בעיתון פרבדה פורסם על הגליה של 1,074 אנשים. הפעולות נמשכו במשך כל שנת 1935. היסטוריונים מעריכים שבמהלך המערכה הוגלו מהעיר נציגי תרבות ומדע בולטים בעיר והיא נחשבת לאסון הומניטארי בקנה מידה עירוני. המערכה תוארה בפרוטרוט בספר של אלכסנדר סולז'ניצין ארכיפלג גולאג.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]