חוזה אייגון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מפה של שינויי הגבולות בין רוסיה לסין במאות ה-17–19. הרצועה הוורודה המפוספסת בצפון מסמנת את הגבול לפי הסכם נרצ'ינסק ( 1689). השטח הצהוב הוא שטח שעבר לידי רוסיה בהסכם אייגון (1858). השטח המסומן בוורוד היה בשליטה משותפת של סין ורוסיה מאז הסכם אייגון ועד הסכם פקינג (1860), אז עבר לשליטת רוסיה בהתאם להסכם בייג'ינג.

חוזה אייגוּן נחתם בין האימפריה הרוסית לסין הקיסרית בהנהגת שושלת צ'ינג ב-28 במאי 1858 בעיר המנצ'ורית אייגוּן (Aigun). החותמים היו הרוזן הרוסי מורביוב-אמורסקי והפקיד הרשמי במאנצ'ו.

מטרת החוזה הייתה להחזיר את הגבול בין שתי המדינות אל נהר האמור. לפי החוזה, קיבלה רוסיה חזרה לשטחה את השטח שמצפון לנהר, שטח אותו איבדה כתוצאה מהסכם נרצ'ינסק שנחתם ב-1689. חלק גדול נוסף של אדמות ממזרח לנהר אוסורי ניתן גם לרוסיה. הסכם אייגון הסתכם בשני מיליון מיילים של שטח חדש לרוסיה. בנוסף לטריטוריה, רוסיה השיגה שליטה רבה יותר על הסחר האזורי וכמעט בלעדיות בשימוש בנהרות אמור, אוסורי וסונגארי. כעבור שנתיים אושרו תנאי אמנת אגיון באמנה של בייג'ינג, שהקימה את נהר אוסורי כגבול בין רוסיה לסין.[1]

חוזה אייגון, יחד עם הסכם פקינג, קבעו את הגבולות המודרניים של מזרח רוסיה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ The Treaty of Aigun, harvard.edu
Siegelprägungen 1643 BBB 4,3x4.jpg ערך זה הוא קצרמר בנושא אמנות והסכמים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.