חוק חג המצות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף חוק החמץ)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

חוק חג המצות (איסורי חמץ), התשמ"ו-1986, הידוע בשם חוק החמץ, הוא חוק שיזמו חברי הכנסת אבנר חי שאקי ואברהם יוסף שפירא ואושר בכנסת באוגוסט 1986, הקובע שבמהלך חג הפסח "לא יציג בעל עסק בפומבי מוצר חמץ למכירה או לצריכה". על-פי סעיף 1 לחוק, 'מוצר חמץ' הוא: "לחם, לחמנייה, פיתה, או כל מוצרי קמח חמץ אחרים". מטרת החוק היא למנוע פגיעה ברגשותיו של הציבור.

איסור זה אינו חל ביישוב שבו רוב התושבים אינם יהודים, וכן אינו חל ברובע שבו מרבית התושבים אינם יהודים. כמו כן החוק אינו חל בתחומו של יישוב שיתופי שבו פעילות העסק מיועדת לצורכי המקום בלבד.

יש הרואים בצעד זה, כבכל חקיקה שמקורה בהלכה, משום כפייה דתית פגיעה בחופש הפרט ובחופש הפולחן. בעת שהחוק אושר עמד בראש משרד הפנים, הממונה על אכיפת חוק זה, השר הרב יצחק פרץ מש"ס. יש המתייחסים אל החוק כאל בעל אופי הצהרתי בלבד[1]. הוא לא נאכף הלכה למעשה במשך שנים, נחשב לאות מתה בספר החוקים[2], והיו אף מקרים בהם הצהירו שרי הפנים שאין בכוונתם לאכוף אותו[3]. מנגד, חברי כנסת דתיים גרסו שיש לאכוף את החוק בפועל, וכשחבר הכנסת אליהו ישי מונה לשר הפנים בממשלת ישראל העשרים ותשע נעשה ניסיון לאכוף את החוק[4]. כדי להפעיל את החוק צריך שר הפנים להסמיך פקחים, היועץ המשפטי לממשלה צריך להסמיך תובע, וראש העיר צריך לרצות לשלוח את הפקחים. בעשרים השנים הראשונות שלאחר חיקוק החוק, רק שבע רשויות ביקשו להסמיך פקחים[5]. עתירה לבג"ץ בטענה שפג תוקפו של החוק, שהוגשה בשנת 2002[6], נמשכה על ידי העותרים בהמלצת בית המשפט[7].

ב-3 באפריל 2008 מחקה שופטת בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים, תמר בר-אשר צבן, כתבי אישום שהוגשו נגד ארבעה בעלי מסעדות בירושלים, שלטענת המדינה עברו על החוק כשמכרו חמץ בפסח. בהחלטתה הסתמכה השופטת על חוק העונשין שקובע כי " ניתן דין לפירושים אחדים סבירים לפי תכליתו, יוכרע העניין לפי הפירוש המקל ביותר עם מי שאמור לשאת באחריות הפלילית לפי אותו דין"[8], ולכן אימצה את הפרשנות המקלה לפיה אין זה נחשב ל"מקום פומבי". בנוסף היא הבחינה בהבדל הניסוחי בין "מקום ציבורי" ל"פומבי" בהדגישה, כי "לא במקרה נעשתה ההבחנה". כלומר, החוק אינו אוסר על מכירת חמץ או הצגתו בתוך חנות, אלא על הצגתו בפומבי, קרי מחוץ לחנות, בלבד[9][10]. הייתה זו הפעם הראשונה שהוגש כתב אישום על פי חוק זה[5].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לינוי בר גפן, ח"כ פינס: לבטל את חוק החמץ, באתר ynet, 8 במאי 2001
  2. ^ אלעד ואן גלדר, ‏אי אכיפת חוקים, באתר מרכז המחקר והמידע (ממ"מ) של הכנסת, 2001, עמ' 8
  3. ^ דיאנה בחור-ניר ואילן מרסיאנו, פורז: החמץ יימכר ללא הפרעה, באתר ynet, 04.04.04
  4. ^ השר ישי מקים 'יחידות ביעור חמץ', באתר nana10‏, 6 באפריל 2001
  5. ^ 5.0 5.1 שחר אילןהכל בזכות לופוליאנסקי, באתר הארץ, 4 באפריל 2008
  6. ^ אפרת וייס, לחם ארז עתר לבג"ץ נגד "פקחי החמץ", באתר ynet, 21 במרץ 2002
  7. ^ בג"ץ 2542/02
  8. ^ סעיף 34כא – פרשנות מקלה. ההדגשה אינה במקור
  9. ^ נועם שרביט ולילך ויסמן, ‏פסיקה תקדימית: מכולות, מסעדות ופיצריות יהיו רשאיות למכור חמץ בפסח - כל עוד לא יוצג מחוץ לחנות, באתר גלובס
  10. ^ אבירם זינו, האישומים בוטלו: מותר לחנות למכור חמץ בפסח, ynet, 3 באפריל 2008
US Department of Justice Scales Of Justice.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא חוק ומשפט. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.