מכר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף חוק המכר)

מֶכֶר הוא מונח משפטי מתחום דיני החוזים שמשמעותו העברה רצונית של נכס ממוכר לקונה תמורת תשלום (אנ'). בתחילה, נוסח החוק קבע שמכר הוא העברת נכס בתמורה, אך הדבר שונה להעברת נכס תמורת מחיר על מנת לאחד את החוזה האובליגטורי עם קניית הנכס והעברת הבעלות, כפי שמשתקף בגישת המשפט העברי.[1]

במשפט הישראלי קיימות הוראות חוק המייחדות העברת נכס מסוג "דירה".

מכר דירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות), התשל"ה – 1974 הוא חוק צרכני הקובע הסדרים שמטרתם, בין השאר, להגן על הכספים שמשלם קונה של דירה חדשה למוכר הדירה, כדי להבטיח כי במקרה של כישלון העסקה לא ירד כספו של הקונה לטמיון. בבסיס החוק ניצבת ההנחה שיש פערי כוחות משמעותיים בין קונה דירה כאמור לבין מוכר הדירה, המצדיקים להעניק הגנה לקונה.[2]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נחום רקובר "המשפט העברי בחקיקת הכנסת – המקורות היהודיים בשילובם בדיוני הכנסת ובחוקי מדינת ישראל", בהוצאת ספרית המשפט העברי, משרד המשפטים ומורשת המשפט בישראל (תשמ"ט-1988), כרך ראשון עמ' 739-743: חוק המכר, באתר דעת.
  2. ^ [משרד האוצר, אתר אגף החשב הכללי קרן המע"מ], http://mof.gov.il/AG/BudgetExecution/Pages/VatFund.aspx
US Department of Justice Scales Of Justice.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא חוק ומשפט. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.

עדכון בנוגע להצעת חוק המכר (דירות) (תיקון מס' 9), התשע"ו-2016