חורבת בעת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

חורבת בעת (ח'רבת בואטי במקור) הוא אתר ארכאולוגי בבקעת בית שאן, בו נתגלו שרידי יישוב יהודי מתקופת התלמוד.

החורבה שוכנת כשלושה קילומטרים מצפון מזרח לבית שאן, בצמוד ממזרח לכביש 90, וכשני קילומטרים ממערב לנהר הירדן.

באזור החורבה נתגלו מספר אבני מיל, שהוצבו לאורך הדרך הרומית שבין בית שאן וטבריה אשר עברה במקום. בשטח החורבה עצמה אותרו חרסים ושרידי כלים מהתקופה הרומית המאוחרת ומהתקופה הביזנטית.

בסמוך לחלק העליון של החורבה נתגלו שרידי מבנה במידות 15 על 25 מטרים, בכיוון צפון-דרום, ובו אבני גזית ופריטים ארכיטקטוניים נוספים האופייניים לבתי כנסת מתקופת התלמוד באזור.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

א' שילר, אריאל: כתב עת לידיעת ארץ ישראל, גיליון 52 - בתי כנסת בגליל ובגולן, תשמ"ז-1987, עמ' 77.