אבן מיל
"אימפרטור קיסר דומיטיאנוס, בנו של אספסיאנוס האלוהי, אוגוסטוס, פונטיפקס מקסימוס, בעל הסמכות הטריבונית, אימפרטור :בשלישית, אבי המולדת, קונסול בתשיעית, שחרר ממיסים [הוקם על ידי] קווינטוס רופוס קליאון, טריבון ופרופקטור של העם הרומאי, המייל ה-204"
אבני מיל (לטינית: Milliarium) הן אבנים לסימון מרחקים אשר הונחו לאורך הדרכים של האימפריה הרומית. שליטי האימפריה הביזנטית המשיכו בנוהל זה. עמודי הדרכים ברפובליקה ציינו את המרחק מתחילת הדרך, בדרך כלל מעיר ראשית. אבני המיל, למעשה עמודי אבן בגובה של 1.80 מטר, הנראים כגליל העשוי לרוב מאבן אחת. אבני המיל שימשו כתמרורים עליהם היו כתובות בלטינית, שציינו את המרחק מהעיר הקרובה, תאריך הצבת האבן לאורך הדרך, תיאור סלילת הדרך והקדשה לקיסר השליט באותה עת.
אבני הדרך הוצבו לאורך הדרכים כך שלאחר כל אלף צעדים כפולים נקבע מקומה של אבן[1]. כתוצאה מכך המרחקים בין אבנים לא היו אחידים. לגיון שצעד בעזוז קבע מרחק גדול מלגיון תשוש[2]. ב-29 לספירה נעשה ניסיון לסטנדרטיזציה מסוימת של מרחקים, שהוביל לכך שאורך המיל היה מוגדר באופן מדויק יותר ונע סביב 1,481 מטרים.
ההיסטוריון הרומאי פלוטרכוס מייחס את רעיון הצבת אבני המיל לגאיוס סמפרוניוס גרקכוס, פוליטיקאי נודע מהמאה ה-2 לפנה"ס.
בלשוננו משמש הביטוי העברי אבן דרך, כמו גם בשפות אחרות (למשל Milestone), בהשאלה כשם נרדף לנקודת ציון משמעותית בהתפתחות אנשים וארגונים וכן לשלב בתוכנית או בתהליך המסמן התקדמות.
אבן המיל המוזהבת[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 20 לפנה"ס קבע אוגוסטוס קיסר את אבן המיל המוזהבת (Miliarium Aureum) ברומא, כנקודת ייחוס למדידת מרחקים בכל הדרכים. האבן עמדה במקום המפגש של שלוש דרכים מרכזיות, הייתה בצורת גליל, שגובהו 2.5 מטרים וקוטרו 1.2 מטרים, מצופה ארד ועליו היו חקוקות שמות הערים המרכזיות באימפריה הרומית והמרחקים אליהם. בשנת 1835, בעת סלילת דרך חדשה, התגלה החלק התחתון של האבן, אך המיקום המקורי המדויק שלה איננו ידוע כיום. החלק התחתון של האבן מוצב כיום בפורום רומאנום, סמוך למקדש סטורנוס. למעשה, אבן המיל המוזהבת לא הייתה אבן דרך של ממש אלא מונומנט מסוג קילומטר אפס המקובל בימינו.
לפי שאאף (Schaaf) מתייחס המשפט העתיק: "כל הדרכים מובילות לרומא" לאבן המיל המוזהבת, שכן זו הנקודה בה נפגשות כל הדרכים המובילות לעיר.
בארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
בדרכים הרומיות בארץ ישראל נמצאו מאות רבות של אבני מיל, שהוצבו במרחקים אחידים של כ-2,000 צעדים זו מזו. אבני המיל בארץ ישראל היו עשויות בדרך כלל אבן גיר בגובה 150 ס"מ עד 250 ס"מ. הן נמצאו בריכוזים, לעיתים של עשר אבנים ויותר: אבן אחת הנציחה את סלילת הכביש ואילו אבנים אחרות ציינו את שמות הקיסרים אשר בימיהם נערכו התיקונים והשיפוצים. צורת אבני המיל הייתה אחידה: בסיס ריבועי ומעליו גליל, שקצותיו מעוטרים לפעמים בכרכוב. על הגליל הייתה חקוקה כתובת מודגשת בצבע אדום.
לרוב הכתובות שני חלקים:
- החלק הרשמי – שמו ותוארו של הקיסר שבימיו נסלל או תוקן הכביש וזאת בשפה הלטינית.
- החלק התכליתי – המרחק מעיר המוצא ולעיתים גם לעיר היעד. החל מימי הדריאנוס חלק מהכתובות נכתבו ביוונית - שהייתה השפה המדוברת.
על פי חז"ל: "משל למסילה שלא היה בה מילין והיו בני אדם הולכין וטועין בה, אמר המלך לשלטון שלו קבע בה מילין שיהיו בני אדם רואין את המילין"[3]
בתקופה הערבית בארץ ישראל הציבו שליטי בית אומיה אבני מיל ברחבי הארץ. נשמרו אבנים הנושאות את שמו של עבד אל-מלכ בן מרואן (685–705). שלש אבנים בדרך משפלת החוף לירושלים, כשאחת מהם נמצאה בקרבת שער הגיא[4] שתי אבנים בדרך ליריחו, ושתיים נוספות בחורבות היישוב הקדום "פיק" שבדרום רמת הגולן.
אבן המיל בשער שכם[עריכת קוד מקור | עריכה]
בּאבּ אל-עמוד הוא שמו של שער שכם בירושלים. כאן הייתה אבן מיל מפורסמת, אף היא "אבן מיל של זהב", ממנה מדדו את המרחק מירושלים לכל רחבי הארץ. דמותה מופיעה במפת מידבא. בכיכר רחבה, מול השער עמד עמוד ניצחון רומי, ממנו מדדו את המרחק אל ערים אחרות. עמוד זה לא שרד. בשל העמוד נקרא שם השער עד ימינו בערבית "בּאבּ אל-עמוד".
אבן מיל בקרבת שדה נחום[עריכת קוד מקור | עריכה]
בקרבת שדה נחום, בדרך הרומית מבית שאן למגידו, נמצאה אבן מיל משנת 325. האבן נמצאת כיום במוזיאון רוקפלר. גובהה 2.10 מטר, ועל גבה טיוח על גבי כתובת יותר קדומה. נכתב עליה בצבע אדום המידע להלן[5] :
Flavio Valerio Constatino Pio Felici . Invicto Augusto Et Flavio Clavido Constatino Et Flavio Ivilio Constatino Nobillissimiss Caesaribvs
"לפלביום ואלריוס קונסטנטינוס, החסיד, המאושר, האוגוסטוס הבלתי-מנוצח, לפלביוס קלאודיוס קונסטנטינוס, לפלביוס יוליוס קונסטנטינוס, הקיסרים האצילים ביותר"
בעת החדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]
במדינת ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
שלטון המנדט הבריטי הביא למודרניזציה בסימון הכבישים ושילוט, השיטה שהנהיגו הייתה נהוגה על לשנות השבעים של המאה ה-20. מספור כבישים בישראל החל בשנות ה-50 של המאה ה-20. בשנת 1979 הונהגה שיטת מספור כבישים חדשה ונעשה על פי סיווגם של הכבישים הבינעירוניים לשלוש קטגוריות: כבישים ארציים, כבישים אזוריים וכבישים מקומיים. נוסף על כבישים אלו, קיימים הכבישים שבתוך הערים והיישובים, הכבישים העירוניים, שאינם מקבלים מספר, ונקראים בשמות הרחובות שבהם הם עוברים. בדצמבר 2018 פרסם משרד התחבורה כי הוא מתכוון להוציא לפועל תוכנית לשינוי ולעדכון של סימון הכבישים בישראל, כך שיותאם למצב רשת הכבישים הנוכחי, כולל פיצולם של כבישים לכמה קטעי כביש שיקבלו מספרים שונים.[6] בנוסף, כבישים רבים חסרי מספר, המשמשים ככבישי גישה ליישובים קטנים יקבלו מספר בעל ארבע ספרות, ויסווגו ככבישים מקומיים. על פי התוכנית, עם שינוי הסימון בכל קטע כביש, יבוצע עדכון ביישומוני הניווט כדי למנוע בלבול ממשתמשי הדרך. בדרכים נקבעו שלטים קטנים הקרויים "מתגים" שמחליפים, הלכה למעשה את אבני הדרך המסורתיות ומיועדים להקל על ההתמצאות בכבישים, ולאפשר שפה משותפת לתיאור מיקומים בכבישים. המתגים הם שלטים קטנים בצידי הכביש, המציינים את המרחק מנקודת התחלתו של הכביש (נקודת התחלת הכביש נקבעת לקצהו המערבי בכבישי רוחב ולקצהו הדרומי בכבישי אורך) ועד לנקודה שבה הם מוצבים. השלטים כוללים גם חץ עולה או יורד: אם החץ עולה, התקדמות בכיוון הנסיעה הנוכחי תלך ותגדיל את המרחק מנקודת התחלתו של הכביש; אם החץ יורד, התקדמות בכיוון הנסיעה הנוכחי תלך ותקטין את המרחק מנקודת התחלתו של הכביש. במרבית הכבישים מוצבים מתגים בכל קילומטר, למעט במקומות בהם אין אפשרות להציבם (למשל, באמצע צומת גדול). בחלק מן הכבישים מוצבים מתגים בכל חצי קילומטר (לדוגמה, בכביש 431) או אף בכל 100 מטר (כמו בחלקים מסוימים של כביש 70). צבע המתגים מותאם לאופי הכביש (כחול – מהיר, אדום – ארצי, ירוק – אזורי). בכביש מקומי לא יוצבו לרוב מתגים, בשל אורכו הקצר.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- כבישים רומיים ואבני מיל בארץ ישראל אתר משותף לאוניברסיטת תל אביב, IMC - הוועדה הישראלית לאבני מיל והמכללה האקדמית כנרת.
- רשות הטבע והגנים > חדשות > חדשות בעתיקות > דרישת שלום משנת 236 לספירה: לראשונה פוענחה כתובת על גבי אבן מיל בדרך הרומית שממזרח לכנרת דרישת שלום משנת 236 לספירה: לראשונה פוענחה כתובת על גבי אבן מיל בדרך הרומית שממזרח לכנרת באתר רשות הטבע והגנים
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ אלף צעדים בלטינית: mille passus; mille - "אלף", ומכאן נגזרה המלה "מיל" ליחידת מרחק
- ^ . 1,000 history-of-the-nautical-mile
- ^ (ילקוט שמעוני דברים, שופטים, תתק"ז)
- ^ ושמורה במוזיאון הלובר בפאריס, לפי זאב וילנאי אריאל (אנציקלופדיה) עמוד 36
- ^ מקור: מדריך ארץ ישראל של זאב וילנאי
- ^ עופר פטרסבורג, תתחילו לחשב מסלול מחדש, באתר ynet, 17 בדצמבר 2018
