חור האוקסיאניון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בכניסה לחור האוקסיאניון (בשחור), נמצאים אמידים (בכחול) עם קשרי מימן. האמידים שייכים לפפטידים המרכיבים את האנזים. באמצעות קשרי המימן מיוצב המטען החשמלי השלילי של הסובסטרט (באדום). הסובסטרט נמצא במצב מעבר

חור האוקסיאניון הוא כיס במבנהו של האנזים הבנוי לרוב מאמידים או שיירים טעונים חיובית. תפקידו לייצב אטום חמצן או אלכולאט ( חומצה מצומדת של כוהל ) שנמצאים במצב מעבר לאחר שנלקח מהם פרוטון[1]. ייצוב מצב המעבר מוריד את אנרגיית השפעול הדרושה לתגובה ובכך מקדם קטליזה. לדוגמה, פרוטאזות כגון כימוטריפסין מכילות חור אוקסיאניון כדי לייצב מתווך אניוני[2] שנוצר בזמן פרוטאוליזה.

דרך נוספת בה החור האוקסיאניוני מתפקד היא על ידי איפשור הצבה ואף החדרת סובסטרט שמפאת גודלו לא היה יכול להיקשר לכיס (הפרעה סטרית) כמו במקרה של 2,3-ביספוספוגליצרט (BPG) בהמוגלובין.

אנזימים שמזרזים לתגובות רב-שלביות יכולים להכיל מספר חורים אוקסיאניוניים שייצבו מצבי מעבר שונים בשלבים שונים של התגובה [3].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חור האוקסיאניון בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]