ח'ראג'

בהלכה האסלאמית, ח'ראג (בערבית: خراج) הוא מס על אדמה חקלאית. לח'ראג' אין בסיס חוקי בקוראן או בחדית' אך הוא זכה להכרה מסוימת מכורח האיג'מאע (קונצנזוס ששרר בין חכמי ההלכה) והעורף , הנוהג המקובל.

בתחילה, בימי הכיבושים האסלאמיים, ציין המונח ח'ראג' מס שנגבה באופן חד פעמי ממחוזות כבושים על ידי שרידי הפקידות הביזנטית וסאסאנית. באופן יותר רחב, שימש המונח לציון כל מס שנגבה מהנתינים הלא מוסלמיים של הח'ליפות, שזכו למעמד של בני חסות. בתקופה זו, ח'ראג' היה מילה נרדפת לג'זיה, מס הגולגולת שחויבו בו כל "בני הספר" היהודים והנוצרים בקוראן. בעלי קרקעות מוסלמיים שילמו אך ורק "עֻשרְ", או מעשר מהיבול - רמה נמוכה בהרבה של מיסוי.

לאחר שהחלה התאסלמות המונית של נוצרים וזורואסטריים נשחק הבסיס הכלכלי של האימפריה שהתבסס במידה רבה על הכנסות הג'זיה מהנתינים הלא-מוסלמיים. לאחר מסע מלחמה כושל נגד ביזנטיון בשנת 717 בידי הח'ליף האומיי סלימאן היה מצבה הכלכלי של הח'ליפות בכי רע. אף קודם לכן, בימי אל-חג'אג' בן יוסף שהיה מושל עיראק תחת מעאויה ויורשיו, נערך ניסיון לחייב מוסלמים לשלם שיעורי מס מלאים, אך הצעד נתקל בעוינות וטינה.

החל מ-719 ביצע עומר השני, יורשו של הח'ליף סלימאן רפורמה לפיה מס (ח'ראג') ייגבה מכל האדמות המעובדות שבבעלות לא-מוסלמית. לא יהיה ניתן למכור אדמות אלה למוסלמים, אך יינתן להם רכוש להחכירן בתמורה לתשלום מלא של מס הח'ראג'. בפועל, בחלוף השנים נגבה מס הח'ראג' מרוב האדמות החקלאיות ללא קשר לדת של בעליהן. נטל המיסוי הכביד והיקפם הגיע עד לכדי שליש עד רבע מכלל התוצרת החקלאית. הרפורמות של עומר השני הושלמו בימי בית עבאס, כשהמס הח'ראג' נהפך לאב הטיפוס למס אדמות אסלאמי. המונח ח'ראג' אף נהיה לכינוי גנרי לכלל המיסים.

בימי האימפריה העות'מאנית כמה מדינות שכנות שלה אולצו לשלם מס שנקרא ח'ראג' - בטורקית "חאראץ'" - לסולטאן הטורקי.

קישורים חיצוניים

• ח'ראג', באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)