טופאמארוס

טופאמארוס
Tupamaros
מדינה	אורוגוואי
תקופת הפעילות	1961–1972 (כ־11 שנים)

טופמארוס (בספרדית: Movimiento de Liberación Nacional [תנועת השחרור הלאומית]; נודע בראשי התיבות MLN) היה ארגון גרילה אורבני קומוניסטי באורוגוואי בשנות ה-60 ובשנות ה-70 של המאה ה-20. לאחר ההפיכה הצבאית באורוגוואי ב-1973 (אנ'), והקמת הדיקטטורה של החונטה הצבאית במדינה (אנ'), נהרגו כ-300 מחברי הארגון במאבק נגד השלטון הצבאי, וכ - 3000 נאסרו ועברו עינויים.

רקע לעליית הארגון ומטרותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

במהלך רוב המחצית הראשונה של המאה העשרים, אורוגוואי הייתה אחת המדינות המשגשגות מבחינה כלכלית בדרום אמריקה. חלק מהמנהיגים הפוליטיים שלה, למשל הנשיא חוסה בטלה אי אורדונייז (אנ'), כוננו בה מערכת רווחה חברתית מסועפת. במהלך מלחמת העולם הראשונה והשנייה עשתה כלכלת אורוגוואי הון מיצוא מוצרים חקלאיים והמדינה כונתה "שווייץ של דרום אמריקה".

בסוף שנות החמישים ובשנות השישים סבלו תושבי אורוגוואי מירידה ברמת חייהם, בין היתר בגלל ירידה בביקוש העולמי ובמחיר של מוצרי החקלאיות שמקורם באורוגוואי. על רקע זה הופחתו המשכורות של הפועלים ושירותי הרווחה, וגברה התסיסה ואי היציבות החברתית, כמו ההתנגדות למשטר.

ארגון הטופאמארוס הוקם על ידי ראול סנדיק(אנ'), וחבריו הראשונים באו מארגון תמיכה בחקלאים (Movimiento de Apoyo al Campesino), חברי ארגוני עובדים שהוקמו על ידי סנדיק באזורים כפריים מוכי עוני, ותאי שמאל רדיקלי של המפלגה הסוציליסטית האורוגוואית (אנ'). ברקע הקמת הארגון היו גם עימותים אלימים בין ארגוני ימין לשמאל. הארגון משך אל בין שורותיו חברי ארגוני עובדים, עניים כפריים, כמו גם סטודנטים צעירים.

שמו של הארגון בא מטופאק אמארו השני, מנהיג אינדיאני שהוביל בשנת 1780 מרד אינדיאני בספרדים כובשי פרו.

מקור השראה ראשוני לארגון הייתה המהפכה הקובאנית. בתחילה האידאולוגיה של הארגון הייתה לא להתחבר לכוחות פוליטיים כלשהם, אך בהמשך נוצרה עשיה פוליטית ואף שיתוף פעולה עם כוחות ליברליים שלא באו בהכרח מהשמאל.

פעולות הארגון[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

הארגון החל את פעולותיו בתחילת שנות השישים בשוד של בנקים וחנויות למכירת כלי נשק, כדי לחלק לעניים את המזון ואת הכסף שנלקח. ססמתו היתה: "מילים מפרידות בינינו, העשיה מאחדת".

תחילה נמנע הארגון מפעולות שיובילו להרג. אולם ביוני 1968 הנשיא חורחה פאצ'קו(אנ') כפה על המדינה מצב חירום וביטל את כל אמצעי ההגנה החוקתיים לאזרח. הממשל בהנהגתו הכניס למאסר מתנגדים פוליטיים, השתמש בעינויים בחקירתם, ודיכא באכזריות הפגנות. בתגובה עבר ארגון הטופאמארוס למדיניות אלימה יותר של חטיפות ואף התנקשויות. זאת בהמשך למעשי שוד על מנת להעביר מזון וכסף לעניים.

אחת מהפעולות שביצע ארגון הטופאמארוס כדי להראות את כוחו, הייתה פשיטה על פאנדו (Pando), עיירה קטנה השוכנת כ-32 קילומטר ממערב למרכז מונטווידאו. בפשיטה ב-8 באוקטובר 1969, נשדדו כ-357 אלף דולר, שנלקחו בפשיטה על תחנת משטרה, תחנת כיבוי אש, מרכזיית טלפונים וכמה בנקים בעיירה. בחילופי אש נהרג שוטר אחד ושלושה מחברי הגרילה. יותר מעשרים מחברי הגרילה נתפשו באותו יום וביום הבא, וכמה מהם, וביניהם המנהיג ראול סנדיק, נמלטו.

יחד עם זאת החל מסביבות 1970, פעל הארגון להקמת חזית פוליטית רחבה, בניגוד למדיניותו הראשונית. אנשי הארגון נטלו חלק בהקמת "החזית הרחבה" (Frente Amplio) (אנ'), קואליציה של אנשי שמאל שהוקמה ב-1971. "החזית הרחבה" הוצאה מחוץ לחוק עם ההפיכה הצבאית ב-1973 ואנשיה נרדפו. עם סיום שלטון החונטה ב-1985 חזרה הקואליציה לפעול, ובסופו של דבר הצליחה להגיע לשלטון, תחילה עם טאבארה ואסקז, שנבחר לנשיא ב-2005 (ושוב ב-2015), ואז ב-2010 עם חוסה מוחיקה, שהיה המנהיג המרכזי של הטופאמארוס, לצד ראול סנדיק.

31 ביולי 1970 - ניסיון חטיפה כושל של קצין שירות החוץ האמריקני מיכאל גורדון ג'ונס.
31 ביולי 1970 - חטיפתו של דן מיטריון, סוכן FBI, יועץ ביטחון של ה-USAID ושל ה-CIA. הוא הוצא להורג ב-10 באוגוסט 1970.
31 ביולי 1970 - חטיפת הקונסול הברזילאי אלויסיו מארז דיאס גומידס, שוחרר ב-21 בפברואר תמורת כופר (250,000 דולר).
7 באוגוסט 1970 - חטיפת האגרונום האמריקני ד"ק קלוד פליי, שוחרר ב-21 במרץ 1971.
29 בספטמבר 1970 - תקיפת ה"קרסקו באולינג" (Carrasco Bowling).
8 בינואר 1971 - חטיפת השגריר הבריטי ג'פרי ג'קסון. שוחרר לאחר 8 חודשים תמורת כופר (42,000 דולר).
18 באפריל 1972 - 4 חיילים נורו למוות בעודם שומרים על ביתו של הרמטכ"ל פלורנסיו גרבינה.