חוסה מוחיקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חוסה אלברטו "פפה" מוחיקה קורדנו
José Alberto "Pepe" Mujica Cordano
Pepemujica2.jpg
לידה 20 במאי 1935 (בן 84)
מונטווידאו, אורוגוואי עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה אורוגוואי
עיסוק פוליטיקאי, חקלאי, פרטיזן עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה החזית הרחבה
נשיא אורוגוואי ה־40
1 במרץ 20101 במרץ 2015
(5 שנים)
פרסים והוקרה
  • מסדר ההצטיינות הלאומי של פרגוואי (16 באוגוסט 2010)
  • אביר הצלב הגדול של השמש של פרו (25 בינואר 2011)
  • מסדר ההצטיינות הלאומי
  • National Order of San Lorenzo
  • הצווארון של מסדר העיט האצטקי (2014)
  • מסדר מנואל אמדור גוררו
  • Poetry in the Laurel (21 באוגוסט 2018)
  • Order of the Republika Srpska (27 ביוני 2016) עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה Firmamujica vec.svg עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

חוסה אלברטו "פפה" מוחיקה קורדנו (José Alberto "Pepe" Mujica Cordano; נולד ב-20 במאי 1935) הוא פוליטיקאי מאורוגוואי, שכיהן כנשיא אורוגוואי בשנים 2015-2010. בצעירותו היה פעיל במפלגה הלאומית של אורוגוואי ובתנועת הגרילה השמאלית טופאמארוס. הוא חקלאי בהכשרתו.

ילדותו ומשפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוחיקה נולד ב-20 במאי 1935 לדמטריו מוחיקה שהיה ממוצא בסקי וללוסי קורדנו שהייתה ממוצא איטלקי.[1] בצעירותו, היה מוחיקה פעיל במפלגה הלאומית של אורוגוואי שם התקרב לאנריקה ארו.

משפחת אמו היו מהגרים איטלקים מפיימונטה ועניים מאוד. אמו נולדה בכרמלו, אורוגוואי, שם הוריה החזיקו בכרם גידול גפנים. אביו היה חקלאי זעיר אשר פשט רגל מעט לפני מותו ב-1940, כאשר היה מוחיקה בן 5.

מנהיג גרילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראשית שנות ה-60 הצטרף לתנועת הטופמארוס שאך הוקמה, קבוצה פוליטית חמושה שקיבלה את השראתה מן המהפכה הקובנית.[2] ב-1969 הוא עלה בסולם הדרגות של הארגון והגיע לעמדת מנהיגות, כשהוא מוביל את ההשתלטות האלימה על פנדו, עיר סמוכה למונטווידאו, ומאוחר יותר הורשע על ידי בית דין צבאי תחת ממשלתו של חורחה פצ'קו ארקו, אשר לשם כך צימצם את החירויות המוקנות בחוקה.[3][4] מוחיקה נתפס בידי הרשויות ארבע פעמים, והיה בין האסירים הפוליטיים אשר נמלטו מכלא פונטה קַרֶטַס ב-1971.[5] לבסוף הוא נעצר שוב ב-1972, ונורה על ידי המשטרה שש פעמים. הוא טופל על ידי רופא בית החולים וכך ניצלו חייו. אחרי ההפיכה הצבאית של 1973 הוא הועבר לכלא צבאי, שם ריצה 14 שנות מאסר. במהלך שנות ה-70', הדבר כלל גם ריתוק לתחתית אבוס להשקיית סוסים למשך יותר משנתיים.[6] במהלך שהותו בכלא הוא נשאר בקשר עם מנהיגים אחרים של הטופמארוס, כולל סנטור "החזית הרחבה" אלאוטריו פרננדס הוידוברו ומייסד ומנהיג הטופמארוס, ראול סנדיק.

ב-1985, כאשר דמוקרטיה חוקתית הושבה, מוחיקה שוחרר תחת חוק חנינה לפשעים פוליטיים ופשעים צבאיים דומים אשר בוצעו החל מ-1962.[7]

מספר שנים לאחר החזרת הדמוקרטיה, מוחיקה והטופמארוס הצטרפו לארגוני שמאל אחרים ליצירת "התנועה להשתתפות עממית",[8] מפלגה פוליטית אשר התקבלה לקואליציית "החזית הרחבה".

בבחירות הכלליות של 1994 נבחר מוחיקה לחבר בית הנבחרים, ובבחירות 1999 נבחר לסנטור. בין היתר עקב הכריזמה של מוחיקה, גדל כוחה של התנועה להשתתפות עממית, וב-2004 הפכה לסיעה הגדולה ביותר בחזית הרחבה. בבחירות באותה שנה נבחר מוחיקה מחדש לסנאט, והתנועה בראשותו זכתה ב-300,000 קולות. בכך ביצרה את מעמדה ככוח הפוליטי העיקרי בקואליציה וגורם חשוב בניצחונו של טאבארה ואסקס בבחירות לנשיאות.

שר החקלאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1 במאי 2005 מינה הנשיא טאבארה ואסקס את מוחיקה לשר החקלאות, משק החי והדיג. בעקבות מינויו החדש התפטר מוחיקה מתפקידו כסנאטור. הוא החזיק בתפקידו עד 2008, כאשר בעקבות החלפת קבינט התפטר מוחיקה וחזר לסנאט. ארנסטו אגצי החליף אותו בתפקיד שר החקלאות.

מועמד לנשיאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב 2008, הודיע מוחיקה על מועמדותו לבחירות הנשיאות שעמדו להתקיים שנה לאחר-מכן. שלב הפריימריז היה קשה, מכיוון שהנשיא המכהן טאבארה ואסקס העדיף את שר האוצר שלו, דנילו אסטורי, כמועמד לנשיאות. מועמדים שמרניים שהתחרו במוחיקה ניסו להציגו כמחבל שישלוט במדינה בסגנון של הוגו צ'אבס מוונצואלה ואוו מוראלס מבוליביה, דבר שיביא לנידוייה של אורוגוואי מן העולם המערבי. מוחיקה הכחיש את האשמות נגדו וטען בעקשנות כי ממשלה בראשותו תהיה יותר בסגנון של ממשלת מרכז. בסופו של דבר גבר מוחיקה על מתחרהו השמרני לואיס אלברטו לאקאז'ה, בבחירות שהתקיימו בנובמבר, עם יותר מ-52% מקולות הבוחרים.

נשיאותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיניות כלכלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיניותו הכלכלית של מוחיקה המשיכה בגישת הממשל הקודם. חלק ההוצאות החברתיות מתוך סך ההוצאות הציבוריות עלה בשנים 2013-2004 מ-60.9% ל-75.5%. בתקופה זו שיעור האבטלה ירד מ-13% ל-7 %, שיעור העניים ירד מ-40% ל-11% ושכר המינימום עלה ב-250%. מוחיקה תמך בחיזוק כוחם של האיגודים המקצועיים. לפי הקונפדרציה הסינדיקלית הבינלאומית אורואגוואי הפכה למדינה המתקדמת ביותר מבחינת כיבוד זכויות היסוד לעבודה, במיוחד חופש האיגודים המקצועיים, הזכות למו"ם קולקטיבי וזכות השביתה.

במאי 2010 הוא הודיע על הכוונה להגביל את הסוד הבנקאי וההתחמקות מתשלומי מיסים בהתאם לסטנדרדים של OCDE. לפי הבנק המרכזי של אורוגוואי, כ-18% מהפקדונות בבנקים השתייכו לאזרחי חוץ, לרוב ארגנטינאים - בסך הכל 2,5 מיליארדי דולר.

מדיניות חוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוחיקה חידש באפריל 2010 את הסכם המסחר עם ונצואלה שחתם הנשיא הקודם טבארה ואסקס ולפיו רכשה אורואגוואי נפט בתנאים נוחים. הוא היה מקורב לנשיא הוונצואלי הוגו צ'אבס בו ראה "השליט הנדיב ביותר שידע". ב-2011 גינה מוחיקה את הפעולות הצבאיות שניזומו על ידי מדינות מערביות בשטח לוב.

המדיניות האזרחית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בימי שלטונו, באוקטובר 2012 הצביע הפרלמנט של אורוגוואי על התרת ההפלות המלאכותיות במדינה. בניגוד לנשיא הקודם, שהטיל וטו על החוק, מוחיקה אישר אותו. אורוגוואי הפכה למדינה השנייה אחרי קובה שאישרה הפלות חופשיות. באפריל 2013 הפרלמנט אישר סופית גם את הנישואים של זוגות חד-מיניים. ביוני 2012 הציע ממשלתו להתיר ולהסדיר את מכירת מריחואנה במדינה. על אף בקורות בעולם בירך מוחיקה על צעד זה . ב-6 במאי 2014 חתם מוחיקה על החוק ללגליזציה של הקנאביס והסדיר את כל שרשרת הפקתו על תחת סמכות המדינה.

ב-22 במרץ 2012 בטקס בארמון הפרלמנט מוחיקה הכיר בנאום את אחריות המדינה על הפרות זכויות האדם בימי הדיקטטורה. נכחו במעמד בין היתד, המשורר חואן גלמן ואחייניתו, מקרנה גלמן, בת להורים שנעלמו אחרי מעצרם במונטווידאו.

סגנון חייו כנשיא[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל משנת 2005 התחתן מוחיקה עם לוסיה טופולנסקי סאוודרה, חברה לשעבר בגרילת טופאמארוס ומנהיגה היסטורית של התנועה להשתתפות עממית וסנטורית ברשימת מפלגה זו. מוחיקה הצטיין בסגנון חיים עממי, רחוק מהפאר הכרוך בתפקיד הנשיאותי. העדיף שלא לגור בארמון הנשיאותי אלא להתגוור בחווה הקטנה של אשתו, בפרברי מונטווידאו. המשיך לגדל פרחים יחד איתה לצורכי פרנסה ותרם 92% משכרו הנשיאותי לתוכנית לדיור ציבורי חברתי, בעוד ששמר לעצמו בערך משכורת שווה לשכר הממוצע בארצו, (בערך כ-900 אירו לחודש).[9] אבטחת הזוג הנשיאותי הופקדה על שני שוטרים. נכסי הזוג לרובו שייך לאשתו הסתכם ב-2012 ב-4,2 מיליון פסוס (ב-170,000 אירו). רכושו האישי היחיד היה הרכב פולקסוואגן מסוג חיפושית.[10] מוחיקה לא הסתיר את דבר היותו אתאיסט[11] בימי גל הכפור הכבד שפקד את ארצו ביוני 2012, רשם מוחיקה את ארמון הנשיא ברשימת הבתים המוכנים לארח חסרי בית. ב-2014 התראיין בסרטו של יאן-ארתוס ברטאן "Human" וקרא לחיים צנועים והגבלת הצמיחה.

בתום כהונתו כנשיא ב-1 במרץ 2015 השאיר את כלכלת המדינה במצב טוב יחסית ויציבות חברתית שעלתה על זו של המדינות מסביב.

לאחר הנשיאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר תום נשיאותו ב-2015 חזר מוחיקה לכהן כחבר הסנאט של אורוגוואי. הוא לא השלים את כהונתו, והחליט להתפטר מטעמי תשישות ב-2018, בגיל 83, ולשוב לחוותו. הוא הודיע כי אין בכוונתו לקבל פנסיה מהמדינה.[12]

חייו האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוחיקה נשוי לסנאטורית לוסיה טופולנסקי, בת למשפחה ממוצא פולני, לוחמת טופאמארוס לשעבר ופעילה פוליטית ידועה, איתה התחתן בשנת 2005, אחרי שנים אחדות של חיים משותפים. לזוג אין ילדים והם חיים בחווה בפאתי מונטבידאו, שם הם מגדלים פרחים למחייתם. אשתו היא בעלת החווה שבה הם גרים.

דמותו במדיה האמנותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1997 - בסרט התיעודי הגרמני "טופאמארוס" בבימוי ריינר הופמן והיידי ספקוניה, התאריין מוחיקה וחברי טופאמארוס לשעבר בקשר לתולדות ארגונם
  • 2015 - הסרט התיעודי הגרמני של היידי ספקוניה Pepe Mujica – Der Präsident - מציג קטעים מחיי היום-יום של מוחיקה כנשיא
  • 2018 - סרט התעודה "פפה" (El Pepe, una vida suprema) בבימוי אמיר קוסטוריצה
  • הסרט העלילתי האורוגוואי "לילה של 12 שנים" (La noche de 12 años) בבימוי אלווארו ברכנר - על חייו של מוחיקה ועוד שבעה אסירים פוליטיים אחרים בתנאי כליאה קשים ביותר נתונים להתעללויות וטמונים בבורות בודדים[13]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חוסה מוחיקה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ http://www.lostiempos.com/diario/actualidad/internacional/20100301/ex-guerrillero-jose-mujica-asume-como-nuevo-presidente-de_59739_107627.html Ex guerrillero José Mujica asume como nuevo Presidente de Uruguay.
  2. ^ [1], Tupamaros revolution - La revolución imposible, Maria Ximena Alvarez
  3. ^ Mallinder, Louise. "Uruguay's Evolving Experience of Amnesty and Civil Society's Response". 
  4. ^ El 13 de junio de 1968: hace 40 años nació el Pachequismo, Espectador.com
  5. ^ "The Tupamaros". 
  6. ^ Hennigan, T. (12 באוקטובר 2009). "Ex-guerrilla who sought to overthrow state is now set to run it". IrishTimes.com. אורכב מ-המקור ב-14 September 2012. בדיקה אחרונה ב-31 באוקטובר 2009. 
  7. ^ "Ley 15.737". .parlamento.gub.uy. בדיקה אחרונה ב-12 בנובמבר 2012. 
  8. ^ "Uruguay - Broad Front". Countrystudies.us. בדיקה אחרונה ב-12 בנובמבר 2012. 
  9. ^ http://www.larepublica.com.uy/editorial/400203-mujica-en-el-pato-encadenado Mujica en "El Pato Encadenado"
  10. ^ http://edant.clarin.com/diario/2004/11/01/elmundo/i-02601.htm Carlos Mujica, de tupamaro en los años 70 a nuevo líder del Senado
  11. ^ http://www.elespectador.com/noticias/elmundo/articulo-346533-suerte-de-chavez-suerte-de-muchos-presidente-de-uruguay La suerte de Chávez es la suerte de muchos: presidente de Uruguay
  12. ^ World's 'poorest' ex-president Mujica turns down pension, BBC, ‏15 באוגוסט 2018 (באנגלית)
  13. ^ כתבה בעיתון El Observador


הקודם:
טאבארה ואסקס
Flag of Uruguay.svg נשיא אורוגוואי ה-40

20102015

הבא:
טאבארה ואסקס