טיוטה:אנטוסה ממנטינאון
אנטוסה ממנטינאון (במקור: Anthousa of Mantineon) ידועה גם בתור אנטוסה המבוגרת או אנטוסה המוודה, היא אם מנזר וקדושה ביזנטית מן המאה השמינית. מתה כנראה בשנת 771, בתאריך ה-27 ביולי, זהו גם תאריך החג שלה. ידועה כתומכת של האיקונות ומתנגדת של קונסטנטינוס החמישי ומאבקו באיקונות.
חייה ופועלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולדה להורים אדוקים, סטרטגיוס ופברוניה ונאמר עליה כי הייתה טהורה עוד מלידה, וכי היא דחתה מעליה את העולם החומרי והתענוגות הארציים וחיפשה שלווה רוחנית. בנערותה פגשה בנזיר סיסנניאוס, שחינך ולימד אותה, במלך לימודיה הוא ציווה עליה להיכנס אל תוך האש להוכיח את אהבתה לאל והיא נכנסה אליה ויצאה ללא פגע, חזקה בגופה ובאמונתה לאל. לאחר מכן היא פרשה מן החברה לחיות באי בודד בתוך אגם לצד הכפר פרקיל (Prekil), שם היא ניהלה חיים של פרישות, כה אדוקה הייתה שהיא קשרה עצמה בשלשלאות ברזל ולבשה בגדים דקים.
בשנת 740 היא הקימה שתי כנסיות בהן מנזרים. האחת על האי בתוך האגם זו הוקדשה למרים אם האלוהים, בה היה מנזר נשים אותו ניהלה. הכנסייה השנייה הייתה לחופי האגם שהוקדשה לשליחים, בה היה מנזר גברים שאחיינה היה האחראי לו[1]. מנזרים תאומים של גברים ונשים היו נפוצים בתקופות שונות באימפריה הרומית המזרחית. המנזרים חיו חיים משותפים אך נפרדים, הגברים הגיעו לאי להביא לנשים שחיו בו אספקה ובתמורה הנשים נתנו להם בד אותו היו טוות. בתור אם מנזר שימשה כמדריכה רוחנית לנשים שחיו איתה ורבות הגיעו אליה להדרכה במסען הרוחני.
התנגדותה לקונסטנטינוס החמישי[עריכת קוד מקור | עריכה]
אנטוסה הייתהידועה כתומכת בפולחן הקדושים וכן של האיקונות היא התנגדה להשמדתן. כששהידיעות עליה נפוצו והגיעו לקונסטנטין החמישי, איקונוקלסט ומתנגד נחרץ לתרבות הקדושים הוא שלח חיילים על מנת שיעצרו אותה.
חיילי המלך תפסו את אנטוסה ואחיינה שהיה אחראי על מנזר הגברים, הם עצרו אותם והחרימו את כל האיקונות שהיו במנזרים. היא עונתה על מנת שתנטוש את האמונה באיקונות. נציגי המלך קשרו אותה לסד והצליפו בה מספר רב של פעמים, הם שרפו איקונות מעל ראשה ותחת רגליה, כל זאת על מנת שתוותר על אמונתה, אך אנטוסה נשארה ללא פגע. לבסוף שוחררה ונשלחה לגלות שם קונסטנטין החמישי ואשתו השלישית אידוקיה פגשו בה. כנראה בין השנים 756 ל-757, כשהיה במהלך הקמפיין שלו מול הערבים. בפגישה זו ניבאה אנטוסה לאידוקיה, שהייתה בהריון קשה, שהיא תלד תאומים בריאים. היא סיפרה לה כי הם יהיו בן ובת וסיפרה לה על חייהם שעוד יגיעו. כהכרת תודה על הנבואה אידוקיה תרמה למנזריה של אנטוסה אדמות וכסף וכן קראה לתינוקת שנולדה על שמה. תינוקת זו בעתיד תהיה קדושה גם כן וידועה בתור אנטוסה הצעירה. נטען כי פגישה זו שינתה את דעתו של קונסטנטין בנושא האיקונוקלזם, וכי אנטוסה לא עוד הייתה אויבת שלו לאחר מכן.[2] היא הורשתה לחזור למנזרה על האי שם היא שבה לספקה הדרכה רוחנית לתלמידותיה.
הידיעות על המפגש עם הקיסרית והנבואה שנתנה לה נפוצו ובעקבותיהן תפילות ושירים רבים נכתבו עליה. כמו כן עולי רגל מרחבי האימפריה באו אליה לנבואות, ברכות וריפוי מחלות. היא ניבאה את מותה בתאריך ה-27 ביולי שנת 771, אחריו נקברה בתאה במנזר. אליו המשיכו עולי רגל להגיע ולקיים פולחן בשמה. היא מוזכרת ברשימות של קודשים עד המאה ה-10 אך כנראה והפולחן בשמה ירד לאורכה של המאה ה-9 עם ירידת המנזרים שהקימה.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
Talbot, Alice-Mary Maffry. Byzantine Defenders of Images : Eight Saints' Lives in English Translation. Byzantine Saints' Lives in Translation ; 2. Lat. Washington, D.C: Dumbarton Oaks, 1998
Cyril Mango, St. Anthusa of Mantineon and the Family of Constantine V, Analecta Bollandiana 100, 1982-01, עמ' 401–409 doi: 10.1484/j.abol.4.02007
- ^ Leslie Brubaker, Inventing Byzantine iconoclasm, London: Bristol Classical Press, 2012, ISBN 978-1-85399-750-1
- ^ Cyril Mango, St. Anthusa of Mantineon and the Family of Constantine V, Analecta Bollandiana 100, 1982-01, עמ' 401–409 doi: 10.1484/j.abol.4.02007