טיוטה:אריה ליב גורדון

*אריה ליב גורדון* - *רב, מהנדס כימיה, פעיל ציוני ואיש העלייה הראשונה, חוקר ופרשן התפילה*

הרב אריה ליב גורדון, יליד 1845 בראסיין, הוכר כ'עילוי מקעלם', לימד בישיבות מזרח אירופה, ולאחר תקופת לימודים קצרה בישיבת וולוז'ין, החליט לנסוע לברלין וללמוד הנדסת כימיה. בגיל 46, בשנת 1891, עלה ארצה עם שני ילדיו, והתיישב ביפו. בהמשך, ניהל את בית ספר פיק"א בפתח תקווה, שימש ככימאי של יקבי ראשון לציון, והיה שותף להקמת 'אספת המורים'.

הרב אריה לייב גורדון (להלן: אל"ג) נולד בעיירה ראסיין (רישיין) שבליטא בשנת 1845, ואביו, שלמה, נפטר עוד בטרם הספיק אל"ג להכירו. הוא גודל בידי אמו, שלמחייתה עבדה בהוראת קריאה וכתיבה לנשים. בהגיעו לגיל 13, החל לכתוב חידושי תורה שבזכותם הוכר כ'עילוי מקלם', ולמד בישיבות שונות ובכללן ישיבת רוז'ינוי, שם למד גם אצל ר' מרדכי גימפל יפה ופגש ביחיאל מיכל פינס ובד"ר א. מזי"א. בגיל צעיר נשא לאשה בחורה מן הכפר גלייץ ועבר להתגורר בבית חותנו, אך זמן קצר אחר כך ברח מבית חותנו עם-הארץ לעיר ווייגובה, וב-1864 למד שם תורה אצל ר' ברוך פייבלסון, עד שהשלים ללמוד הלכות גיטין, כתב את גטו ומסרו לאשתו שבגלייץ. בגיל 21 הוסמך לרבנות על ידי ר' יצחק אלחנן ספקטור מקובנה, ונשא לאשה את חיה רבקה זאלקינד, עמה חי עד פטירתה בכ"ה באדר תרע"ב. כשנה אחר נישואיו השניים, ב-1867, נולד בנו הבכור, אהרון יעקב, בעיר קעלם. שנים אחדות שימש בהוראה בישיבות, ופרסם ספרי דקדוק, סידור 'חנוך תפלה' ופירוש לתורה 'בינת מקרא', המיועד ל'מלמדים'. על פי הרשום בשני מקומות בכתב היד 'תפארת הלשון', בשנת תרכ"ח שב להתגורר זמן מה בראסיין, אף שבשער כתב יד זה, הנושא את השנה תשכ"ט, וכן בתחילת הקדמתו לחיבור, שוב מזוהה אל"ג כ'איש קעלים'. מקור חשוב ולא מוכר, בו מפרט אל"ג בכנות ומתוך תסכול וכאב את קורותיו ב-15 השנים שחלפו 'מאז מכרוני אבותי בידי אשה... ותלד לי שני בנים בעלי קבה ופה... ותהי ראשית לימודם: אבינו, תנה לנו לחם ונאכל!', הוא מכתבו לביבליוגרף אפרים דיינארד, המאפשר לנו לחבר חלק מפיסות המידע שבידינו לסדר רציף. על פי דבריו לדיינארד, מעט אחרי גיל 20, שימש אל"ג כמלמד תינוקות בברדיטשב כשלוש שנים, וכשהצרו את צעדיו שם, עבר ללמד שני נערים במשך שנה בפולטבה. מחליפת מכתביו של אל"ג עם שלמה בובר, אנחנו למדים שב-1874 עקר את מגוריו מפולטבה שבאוקראינה, וממכתבו לדיינארד אנו יודעים שעבר לשישה חודשים לכפר באותו המחוז, בשם סטאלבין. לאחר חודשים אלה, עבר לעיר התעשייתית קרמנצ'וג, ובא החל ללמוד כימיה באופן עצמאי, תוך עבודה בבית מרקחת במקביל לעבודתו כמלמד במשך שלוש שנים, ולאחריהן, ב-1878, שב לברדיטשב, כפי שגם עולה ממכתבו השלישי לבובער. את מכתבו לדיינארד הוא כותב בתקופתו השנייה בברדיטשב, ומתיאוריו בו ניכר ששהה בה כמה שנים, כך שמנין 15 שנות הנישואין בהחלט תואם את המקורות שקובעים את נישואיו השניים ב-1866. בהמשך, פנה ללמוד במשך שנה בוולוז'ין, ומשם פנה ללמוד הנדסת כימיה בברלין, לימודים שנמשכו בעת ההיא 3 שנים, במהלכן פגש בהרמן שפירא, מי שעתיד להיות פרופ' למתמטיקה בהיידלברג ולהציע בקונגרס הציוני הראשון, ב-1897, להקים את הקרן הקיימת לישראל ואת האוניברסיטה העברית, אך עתה היה ראש ישיבה לשעבר שעושה את צעדיו הראשונים במתמטיקה, ואל"ג לימדו מתמטיקה באופן פרטי. לאחר שסיים אל"ג את לימודיו (כנראה סביב שנת 1881/2), עבר לווילנא, ושם עבד כמגיה בדפוס האלמנה ראם, התמחה בתעשיית הסבון, הצבעים והצילום, עסק בניסויים בכימיה ולימד מתמטיקה לבחורי ישיבה. בשנת 1880 נולדה בתו השנייה, בתיה, שלימים נישאה לשמואל ליפשיץ, חקלאי בן פתח תקווה. בשנים אלה היה פעיל ב'חובבי ציון' והיה שותף להקמת האגודות 'שפה ברורה', 'אוהבי ציון' ו'בני משה' מייסודו של 'אחד העם'. על פי עדותו בעל פה של פנחס שוקיאן, עד לסוכות תר"ן (1889), היה אל"ג הממונה מטעם ברזילי אייזנשטדט על הקמת לשכת 'בני משה' בוילנא, התמחה גם בתעשיית יין, והקים בשותפות עם נחמיה נתנזון, היו"ר הראשון של 'אוהבי ציון', בית חרושת לייצור לאקה לציפוי ולליטוש רהיטים. ב-1890, נשלח מטעמו של ר' יצחק אלחנן לנהל את הישיבה הראשונה שהוקמה בברדיטשב, מאז חורבן ישיבותיה הגדולות של ווהלין בשנת ת"ח, בפרעות חלמניצקי. בהיותו בן 46, ב-1891, בהשתדלות יחיאל מיכל פינס, חברו מישיבת רוז'ינוי, עלו ארצה אל"ג ואשתו עם שני ילדיהם והתיישבו ביפו, ואל"ג שימש כמזכיר הוועד של חובבי ציון ביפו. לפרנסתו, עבד ב'בית הסמים' (מפעל התרופות) של אפשטיין. בנם שעלה עמם, אהרון יעקב, כבר היה נשוי לבתיה לבית זילבר, גם היא ילידת ראסיין. בתרנ"ג מונה למנהלו של בי"ס פיק"א בפתח תקווה, ושימש גם כמורה לעברית ומתמטיקה, ובמקביל עסק בפעילות ציבורית. בתפקיד זה המשיך עד שנת תרנ"ז, אז הוזמן לשמש בקביעות ככימאי של יקבי ראשון לציון, תפקיד שעד אז נהג לעשות רק בחודשי הקיץ. ייתכן שהמעבר לראשון לציון היה, בין היתר, גם כיוון שיעקב, בנו, עבד ביקב כמכונאי ומסגר, וגר בראשון לציון החל משנת 1892 ועד עוברו לבאר שבע ב-1901, עת הקים בה את טחנת הקמח הראשונה בעיר. מעברו של יעקב לבאר שבע עלה על הפרק, לאחר שפוטר מן היקב יחד עם 30 פועלים נוספים, כחלק ממהלך של צימצומים. אל"ג עצמו, שרד ביקב פחות מבנו - שנתיים בלבד, ואז עזב את עבודתו שם. נראה שהחל להורות בבית ספר 'חביב' בראשון לציון, וב-1892 היה שותף להקמת 'אספת המורים', שהיא 'כמין-ברית מורים בין קומץ המורים העבריים שנמצאו אז בכל ארץ ישראל. מספרם היה לערך 19'. אל"ג נבחר לאחד משלושת חברי הוועד, והוא היה פעיל בו עד 1896, אז חדלה האספה להתקיים. כיוון שבהקדמתו ל'יסודי חכמת ההגיון' של המלבי"ם הוא חותם 'תרנ"ט (1899) מושבת פתח תקווה', נראה שחזר להתגורר זמן מה שם, והרבה לפרסם מאמרים בקובץ 'אור תורה'. מאחר שכשנפטר בנו, אהרון יעקב, בעזה, לאחר שחלה בדלקת ריאות כאשר נסע להביא משם מנוע חדש של עשרים ושמונה כוחות סוס לטחנת הקמח בבאר שבע, בחר אל"ג לקבור אותו בראשון לציון בג' בטבת תרס"ז, אף שהבן היה תושב באר שבע ואלמנתו וארבעת ילדיהם עברו אחרי מות האב לגור ביפו, ייתכן שהדבר מלמד כי אל"ג עצמו חזר לזמן מה לגור בראשון לציון. במחצית השנייה של העשור הראשון של המאה העשרים, שימש אל"ג כאחד משני הגבאים באגודת 'שומרי תורה' שייסד הרב זרח ברוורמן, שעסקה בהקמת תלמודי תורה במושבות השונות, ביניהם תלמוד תורה 'נצח ישראל' בפתח תקווה, כדי שאלה יהוו אלטרנטיבה תורנית לבתי הספר של יק"א. כשנמלא אכזבה מיכולתו להשפיע על החינוך הציוני בארץ, עבר אל"ג לירושלים, ושימש כמנהל אדמיניסטרטיבי לישיבת 'עץ חיים' ב'מאה שערים'. בתקופה זאת, היה אל"ג שותף להדפסת 'תנ"ך ארץ ישראל – הראשון שסודר ונדפס בארץ ישראל' . כנראה שעל בסיס היכרותם מהוצאת 'מסלול ודרך' ו'חנוך תפלה', שפ"ן ביקש ממנו שיחבר שני פירושים לאוה"ת, והמתין לפחות 18 שנים להשלמתם: 'עיון תפילה' – ביאור לשון התפילה והברכות לפי חוקי הדקדוק וההיגיון, ציון מקורותיהם והערות, ו'תיקון תפילה' – 'תולדות התפילות והברכות... שנויי הנוסחאות השונות מיום הוחל סדר תפלה להכתב'. לאחר שאשתו, חיה רבקה, נפטרה בירושלים ונקברה בהר הזיתים, עזב אל"ג את ירושלים, ובשבעת חודשי חייו האחרונים, התגורר אצל בתו, בתיה בפתח תקווה. שם גם נפטר ונקבר בחלקת הרבנים, בכ"ד בחשון, תרע"ג.

חיבוריו

כלמדן חריף, בקיא, יסודי ודעתן, גורדון החל לפרסם עוד בבחרותו. בצעירותו, רוב פרסומיו היו בתחום הלשון ופירוש לשוני לתורה ולסידור, ובבגרותו תפס התחום התורני את מרכז עיסוקו, והוא עסק בענפים רבים ומגוונים שלו. אל"ג הרבה לפרסם ב'כנסת ישראל', 'תורה מציון' וב'אור תורה'. במכתב לשלמה בובער שצירף אל"ג לספרו המודפס הראשון, 'משפטי הלשון העברית', שנשלח בתאריך 2.5.1874, בעת שבתו בעיירה פולטאבה, הוא מתאר בפני בובער את מפעלו הספרותי הכתוב וממתין לצאת לאור, כבעל 4 חלקים: א. מחברת רבת כמות על שיטות ידועות בש"ס, ובייחוד שיטת 'רובא', 'חזקה' ו'קבוע'; ב. באור על חלק גדול מספרי קדשנו והערות מושכלות על הרבה מסורות סתומות, העוזרות להבנת הפשט הברור; ג. מחברת כוללת כל חכמת המאטהעמאטיק, מהחל האריטהמעטיק, עד תום הספהערישיר טריגאנאמעטריע, וקיצור משיטת הלאגאריטהמען הבריגיים (?), מסודרת ונערכת בסדר היותר חדש ומועיל אל התלמידים מעצמם. המחברת הזאת יקרה מאד ולא בא כבשם הזה בליטעראטור העברית, הכללים מסודרים בסדר הגיוני ומשתלשלים איש אחרי רעהו בהדרגה טבעית; ד. מחברת כוללת כל חכמת הדקדוק, אשר בפעם הזאת עוד לא עמדה לי שעתי להוציא ממנה רק החלק האחד המדבר מחומר הלשון העברית, ועוד סגור בארגזי חלק יותר גדול ויותר נכבד בכמות ובאיכות על שיטת הטעמים ושמוש הלשון. קשה להעריך איזה חלק מכתבים אלה ראו אור בדפוס, אך המצויים בידינו הוא ככל הנראה רק חלקו הקטן של קורפוס זה. מבין חיבוריו ופרסומיו הרבים שראו אור בדפוס, המצויים בפנינו בצורה זו או אחרת, הם אלה: • הצופה בארץ רוסיה המערבית - מאמר מרכזי של הגיליון הקורא להתעוררות יהודי מרכז אירופה הנהנים מההשכלה למען אחיהם הנטבחים ומזי הרעב בקובנה וראסיין החרבות, ב'הלבנון', שנה שישית, גיליון י' (כ"א אדר, ה'תרכ"ט - 4.3.69), עמ' 73 – 78, פריס תרכ"ט. • בעניין חשבון מדת קומתו של עוג– הערה על מאמרו של ר' אלכסנדר משה לפידות, במדור 'כבוד הלבנון' שבכתב העת 'הלבנון', שנה שישית, גיליון כ"ג (ב' דר"ח תמוז, ה'תרכ"ט – 10.6.69), עמ' 178, פריס תרכ"ט. • תפארת הלשון: שפת אליהו עם פירוש שפת יהודה - כתב יד Ms. Heb. 279=28 שבספריה הלאומית, ובו העתקת ספרו של הגר"א 'תפארת הלשון' ('שפת אליהו') וסביבו פירושו של אל"ג על הספר, 'שפת יהודה', תרכ"ט. • קובץ דרשות – קובץ דרשות ומאמרים שדרש בבית הכנסת דעדת ליטא בברדיטשוב, שופטים תרל"ג • משפטי הלשון העברית – הדפסה שנייה, מתוקנת ומבוארת, של ספרו של הגר"א 'דקדוק אליהו', (שנדפס לראשונה בווילנא והוראדנא, תקצ"ג, על ידי ר' יעקב משה מסלאנים, נכד הגר"א), עם הוספות והערות רבות, וילנא, תרל"ד. • (מפעלות היהודים – במקורות אחדים, מיוחס התרגום מגרמנית לעברית של ספרו של יקוב מתיס שליידן המוכיח את קיום החכמות והמדעים בימי הביניים על ידי היהודים, לאל"ג. ככל הנראה זוהי טעות שיסודה בייחוס שגוי של תרגומו של אריה גרונם גורדון, לאל"ג, בגלל הדמיון השמי, שנעשה לראשונה ב'בית עקד', בהתייחסו לתרגום שראה אור בווילנא, תרמ"ב). • בקורת על ספרו יהושע שטיינבערג 'מערכי לשון עבר' – מאמר בקורת ב'כנסת ישראל' – ספר שנתי לתורה ולתעודה', שאול פינחס ראבינאוויץ (עורך), שנה שנייה, ספר שני, החלק הספרותי, מחלקת 'חזון הספרות', עמ' 179 – 182, ורשה, תרמ"ח. • עדים זוממין – מאמר ב'כנסת ישראל' – ספר שנתי לתורה ולתעודה', שאול פינחס ראבינאוויץ (עורך), שנה שנייה, ספר שלישי, החלק הספרותי, מחלקת 'בית המדרש', עמ' 341 – 345, ורשה, תרמ"ח. • תמצית החומץ (עססיג-עסענץ) – מאמר המסכם את בירור כשרותו לפסח של החומץ הסינתטי לנוכח התהליך הכימי של ייצורו, אותו התבקש לערוך כרב וככימאי המומחה לתעשיות. ראה אור ב'הצפירה', שנה שבע-עשרה, 69-70 (ה'תר"ן), י"ג בניסן תר"ן – 22.3.1890, עמ' 290, ורשה, תר"ן. • סדור חנוך תפלה – עם 'שיח קדש' – באור המלות הקשות בלשון התפלה בשפה קלה המובנת למתחילים, וילנא, תרנ"א 1890. • מסלול ודרך לדקדוק שפת-עבר - וילנא, תרנ"א 1891. • בנייני הפעלים – ענייני דקדוק ולשון הקודש על פי תורת הגר"א, נדפס ללא שער, ירושלים, תרנ"ו. • דרך ישרה לדקדוק הקריאה – ענייני הברות האותיות, מחברת ראשונה – לא נדפס יותר, ירושלים, תרנ"ו. • חזון האמונה וההשגחה – שלושה מכתבים אשר השיב לשואליו אריה ליב גארדאן, ירושלים תרנ"ט. • סוגיית המבעה וסוגיית הפקר דבר שאינו ברשותו והפקר בית דין ויאוש – מאמר שראה אור בקובץ 'אור תורה' שבעריכת ר' אברהם אהרון זוננפלד ובהוצאת הרי"ד פרומקין, שנה שלישית, חוברת א' - סימן ג', דף ד' ע"ב – דף ה' ע"ב, ירושלים, תרנ"ט. • סוגיית זכייה במצבי ספק והאם הצוהר בתיבת נח היה חלון או מרגלית בזיקה לשאלה אם נח היה צדיק בכל קנה מידה וזכאי לראות במפלת אויביו או שרק בדורו נחשב צדיק ואינו זכאי לראות במפלת אויביו – מאמר שראה אור בקובץ 'אור תורה' שבעריכת ר' אברהם אהרון זוננפלד ובהוצאת הרי"ד פרומקין, שנה שלישית, חוברת א' - סימן י', דף י' ע"א – דף י"א ע"א, ירושלים, תרנ"ט. • על דבר סדר הלימוד לצעירי ישראל בעלי כישרונות נעלים – מאמר על סדרי הלימוד של תלמידי חכמים צעירים, ראה אור בקובץ 'אור תורה' שבעריכת ר' אברהם אהרון זוננפלד ובהוצאת הרי"ד פרומקין, שנה שלישית, הוספה מיוחדת על חוברת א' - סימן י"ט, דף י"ח ע"א – דף כ"ב ע"ב, ירושלים, תרנ"ט. • תורת הזמה – מאמר שראה אור בקובץ 'אור תורה' שבעריכת ר' אברהם אהרון זוננפלד ובהוצאת הרי"ד פרומקין, שנה שלישית, הוספה מיוחדת לחוברת ה', דף א' ע"א – דף ו' ע"ב, ירושלים, תרנ"ט. • לסוגיית מגורי רבי בטבריה והמרחק ממנה לציפורי - מאמר שראה אור בקובץ 'אור תורה' שבעריכת ר' אברהם אהרון זוננפלד ובהוצאת הרי"ד פרומקין, שנה שלישית, חוברת ו' - סימן ט', דף י"א ע"א-ע"ב. • לקט חידושים בדין מבעה, תיקון שלוש תפילות השבת כנגד שלוש תקופות העולם ומספר שמות האל כביטוי לעומק דעת האדם אותו - מאמר שראה אור בקובץ 'אור תורה' שבעריכת ר' אברהם אהרון זוננפלד ובהוצאת הרי"ד פרומקין, שנה שלישית, חוברת ז' – סימן ג', דף ב' ע"א – דף ג' ע"ב.. • הערות והשלמות למאמר 'תורה הזמה' ועל מנין יוצאי מצרים - מאמר שראה אור בקובץ 'אור תורה' שבעריכת ר' אברהם אהרון זוננפלד ובהוצאת הרי"ד פרומקין, שנה שלישית, חוברת ז' – סימן ט"ז, דף י"ג ע"ב – דף י"ד ע"א, ירושלים, תרנ"ט. • לקט חידושים על הוספת המילה 'כל' להכללת עצמו בעם ישראל, על המקור ל'קרו אינשי לברא בניי', על חסרון הו"ו בעפרן החתי, על השם 'מחניים' ומניינן של ישראל בבית ראשון ובבית שני ומעמד ירושלים כמקדש - מאמר שראה אור בקובץ 'אור תורה' שבעריכת ר' אברהם אהרון זוננפלד ובהוצאת הרי"ד פרומקין, שנה שלישית, חוברת ח' – סימן ד', דף ה' ע"א – דף ז' ע"א, ירושלים, תרנ"ט. • על מועד העלאת המשנה על הכתב – מאמר שראה אור בקובץ 'אור תורה' שבעריכת ר' אברהם אהרון זוננפלד ובהוצאת הרי"ד פרומקין, שנה שלישית, חוברת ט' – סימן ג', דף ב' ע"ב – דף ד' ע"א, ירושלים, תרנ"ט. • דרך ישראל – שיבור לו האדם בלמוד דקדוק שפת קדשינו. בתוך: סדור עבודת ישראל עם ספר דרך ישראל [לא נדפס כאן!] מאת... מו"ה אריה ליב גארדאן. עורך: אליהו בן הרב אליעזר לאנדא נכד הגר"א, ירושלים, תר"ס? • 'מקום הניחו לי אבותי להתגדר בו': על הפקעת בית שאן מקדושת ארץ ישראל בידי רבי ועל ביטויים זהים עם הוראות שונות אצל חז"ל - מאמר שראה אור בקובץ 'אור תורה' שבעריכת ר' אברהם אהרון זוננפלד ובהוצאת הרי"ד פרומקין, שנה רביעית, חוברת א' – סימן ג', דף ב' ע"ב – דף ג' ע"ב, ירושלים תרס"א. • יסודי חכמת ההגיון – הדפסה ראשונה שלספרו של המלבי"ם (ר' מאיר ליבוש), ערוך, מסודר ומבואר על ידי אל"ג, ורשה, תר"ס. • חטאו של דוד המלך באוריה ולא עם בת שבע – מאמר שראה אור בקובץ 'אור תורה' שבעריכת ר' אברהם אהרון זוננפלד ובהוצאת הרי"ד פרומקין, שנה רביעית, חוברת ג' – סימן ב', דף ב' ע"א–ע"ב, ירושלים, תרס"א. • תלמוד ירושלמי – לונץ – מהדורה מדעית על בסיס דפוס ונציה רפ"ב-רפ"ד, מוגהת על פי כתבי יד של הירושלמי וציטוטיו בראשונים, עם פירושים ציונים והערות של אברהם משה לונץ, בהשתתפות ר' אברהם אהרן פראג, ר' חיים יהושע בן ציון קוסובסקי, ר' יחיאל מיכל פינס, אל"ג ועוד. יצאו לאור מסכתות ברכות – שביעית. חלקו של אל"ג היה בכתיבת חלק מן הפירושים ועריכת הציונים. ירושלים, תרס"ג – תרע"ח. • ציון למצוינת – הספד למרת רחלי בת הגאון הצדיק מו"ה חיים ברלין, חבצלת, שנה ל"ח גיליון 3 (כ"ו תשרי-4.10.1907), עמ' 19, ירושלים, תרס"ח. • בינת מקרא – חמשה חומשי תורה 'בינת מקרא' עם באור קצר למלמדים הנקרא 'שרשים והערות, ירושלים, תרס"ח. • ספר תורה נביאים כתובים – תנ"ך מוגה על ידי אל"ג (מאוחר יותר, בשנת תר"ץ, הוציא יצחק אליהו לנדא [נין הגר"א. לא יא"ל שנדון לעיל] על בסיסו את 'תנ"ך ארץ ישראל: הראשון שסודר ונדפס בארץ ישראל), ירושלים, תרע"ב. • תולדות ישראל - ספר היסטוריה שאל"ג מפנה אליו בפירושיו 'תקון תפלה' ו'עיון תפלה' ובמאמרו על 'שתא אלפי שני הוה עלמא' ב'אור תורה', אך אינו מצוי בפנינו. • ספר משנת הגר"א – הוצאה מחודשת על ידי יצחק אליהו לנדא [נין הגר"א. לא יא"ל שנדון לעיל] של משנת הגר"א בדקדוק שפת עבר, שיצא כבר לאור בשם 'משפטי הלשון העברית', תל אביב, תשכ"ד. • סדור עבודת הלב – שהודפס על ידי שפ"ן בתוך 'אוצר התפלות', עם מבוא גדול ושני הפירושים 'עיון תפילה' – ביאור לשון התפילה והברכות לפי חוקי הדקדוק וההיגיון, ציון מקורותיהם והערות, ו'תיקון תפילה' – 'תולדות התפילות והברכות... שנויי הנוסחאות השונות מיום הוחל סדר תפלה להכתב', וילנא, תרע"ה.

ראו גם

• שם ערך

לקריאה נוספת

• שם סופר, שם ספר, שם הוצאה, תאריך הוצאה

קישורים חיצוניים

• התוכן בקישור, באתר (שם האתר)