טיוטה:התפישה הבכיינית של ההיסטוריה היהודית
התפישה הבכיינית או התפישה שטופת-הדמעות (Lachrymose Conception) היא גישת מחקר היסטורית שהיסטוריון שלום בארון טען שהיא אפיינה את ההיסטוריונים היהודים בעבר. סימן ההיכר של סגנון היסטורי זה הוא הדגש על הפרעות והסבל שעברו היהודים במהלך הדורות תוך התעלמות מהישגים או שיתוף פעולה בין דתי. השימוש במושג זה עולה לעיתים בדיון ההיסטורי הביקורתי בנוגע למציאות החיים היהודית בתקופת תור הזהב בספרד.[1][2] גישה דומה מאפיינת כיום את הדיון באנטישמיות מוסלמית.
קריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Mark R. Cohen, Under crescent and cross : the Jews in the Middle Ages, Princeton, N.J.: Princeton University Press, 1994, ISBN 0-691-03378-1
- ^ Mark R., The Neo-Lachrymose Conception of Jewish-Arab History, Tikkun 6/3, 1991, עמ' 265