טיוטה:מוכר קרח
מוכר קרח הוא אדם שמוכר או מספק קרח מקרון, עגלה או משאית.
המקצוע היה הרבה יותר נפוץ בעבר ממה שהוא היום. מסוף המאה ה-19 עד אמצע המאה ה-20, מוכרי הקרח היו נוהגים לעשות סיבובים יומיים בערים ובעיירות לספק קרח לארגזי קרח לפני שהמקרר הביתי החשמלי הפך לנפוץ.
באותם זמנים, קרח נקצר מבריכות ואגמים, אוחסן בבתי קרח ושונע לערים. ישנם היו גם מפעלי קרח אשר היו מייצרים בלוקים של קרח. מוכרי קרח בימינו כבר לא משתמשים בקרון או בעגלה כדי לספק את הקרח שלהם, אלא משתמשים במשאיות הקפאה המכילות משטחים מוערמים בשקיות של קוביות קרח ובלוקים גדולים של קרח.
הכלים של מוכר הקרח היו חוטים (כדי לקשור את שקיות הקוביות), ווים, מלקחיים ודקרי קרח. העיסוק כמוכר קרח היה מפרך. מוכרי הקרח בדרך כלל התחילו את יומם בשעה 4:00 לפנות בוקר וסיימו מאוחר בערב, תלוי גם בעונה וגם ביום בשבוע. מוכרי קרח רבים עבדו שבעה ימים בשבוע ובחגים.
העיסוק במשלוח קרח נמשך דרך קהילות האמיש, שם קרח מועבר בדרך כלל באמצעות משאיות ומשמש לקירור מזון וחפצים מתקלקלים אחרים.
מוכרי הקרח בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
מוכר הקרח היה אוסף בלוקים של קרח במפעל קרח קרוב, מעמיס את הבלוקים על עגלה ומגיע לשכונות, מצלצל בפעמון נחושת גדול וכורז "קרח, קרח".
מקצוע מוכר הקרח נחשב היה בזמנו למקצוע מכובד ומכניס במיוחד. היו טענות כלפי מוכרי הקרח על הפקעת מחירים, ואפילו הממשלה נדרשה לעניין, עד שהוחלט להקים כוח שיטור מיוחד שפיטרל בין עגלות הקרח ובדק שהמחירים שנגבים על ידי המוכרים הינם המחירים הקבועים בחוק.
