טיוטה:ניהבנגיי
ניהבנגיי היא דמות אגדית בתרבות רואנדה, אוגנדה וטנזניה, אשר התפתחו לגביה אמונות רוחניות המאמינות כי הדמות יכולה להתגלגל לתוך אנשים ולהוביל אותם לפעילות חיובית.
בתחילת המאה ה-20 השם ניהבנגיי אומץ על ידי הראסטפארים מג'מייקה כשם להתכנסות חברתית בה הם היו מזמרים תפילות ושירים, ובשל כך השם נדבק לתופים המסורתיים של הראספארי, והם נקראו "תופי ניהבנגיי".
המקור[עריכת קוד מקור | עריכה]
ניהבנגיי הייתה היא דמות אגדית משבט נאנדה. משמעות השם היא "אם השפע" או "האחת שבבעלותה כל הדברים" בשפה הננדית.[1] [2][3] התאריך ומקום לידתה אינו ידוע במדויק. ג'ים פרידמן, אנתרופולוג שחקר את תנועת הניהבנגיי ברואנדה ואוגנדה מתארך את לידתה של ניהבנגיי בין השנים 1750–1800 ללוח השנה הגרגוריאני.[4]
האמונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הכבוד וההערצה סביב דמותה של ניהבנגיי כשליחת אל החלה בסביבות שנת 1800. האמונה זוכרת את ניהבנגיי כאישה חזקה בכל תחומי החיים.
המחזיקים באמונה מאמינים שניתן לתקשר עם רוחה של ניהבנגיי באמצעות מתווך רוחני (איש/אשת דת); על מנת לספק את רצון ניהבנגיי מביאים למתווך הרוחני מתנות, אותם המתווך מחלק לנזקקים, והמתווך בתמורה מברך את המאמינים ומתפלל לזכותם לרוחה של ניהבנגיי.
בנוסף למתקשרים הנ"ל, האמונה היא שרוחה של ניהבנגיי יכולה להשפיע ולהיכנס לרוחם של אנשים רגילים, שאינם מנהיגים או מתווכים במסגרת הדתית.
האמונה בניהבנגיי הייתה נפוצה בחלקים הדרומיים של אוגנדה, והצפוניים של רואנדה, שם הייתה ממלכה בשם נדואנדה (שילוב של נאנדה ורואנדה); הממלכה הושמדה על ידי שלטונות הכיבוש והדיכוי האירופאיים באפריקה הידועים כ"קולוניאליזם".[4]
מואמוסה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אחת מהמתווכות המפורסמות ביותר שחיה בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 הייתה מוהמוסה, ועל פי האמונה רוחה של ניהבנגיי חיה בתוכה.
מוהמוסה הובילה מחאות כנגד יוהי וי מוסינגה, מלך רואנדה אשר שיתף פעולה עם הממשל הגרמני שהיה מבצע זוועות באפריקה. מוהמוסה טענה שהיא האם של היורש החוקי לכתב רואנדה והיוותה השראה לעוד תנועות נגד זוועות האירופאים בכל מזרח אפריקה, ועוררה מרידות כנגד שלטונות הכיבוש והדיכוי האירופאיים.[5] אף על פי שמוהמוסה נתפסה בשנת 1913, המשיכו אנשים נוספים, ובעיקר נשים, לטעון שהם מושפעים מרוחה של ניהבנגיי כחלק מהמאבק בשלטונות הכיבוש והדיכוי האירופאיים.
שושלת לוחמי הניהבנגיי המקוריים התיישבה בלב דזימבה דזה מבווה, הידועה בימינו כזימבבואה.
שגיאות פרמטריות בתבנית:מקור
שימוש בפרמטרים מיושנים [ תאריך ] [דרוש מקור]
ההשפעה על ראסטפארי[עריכת קוד מקור | עריכה]
על פי ההערכות, המושג "ניהבנגיי" הגיע לג'מייקה דרך כתבה שנכתבה על ידי העיתונאי האיטלקי פרדריקו פילוס. הכתבה פורסמה לראשונה באיטליה ב-1934 ובהמשך בעיתון Jamaica times בשנת 1935. [6] פילוס טען שיש מסדר של אגודות סודיות לאורך דרום אפריקה שנקראות ניה-בנגיי אשר הפיצו את המסר "מוות לכל בעלי החוות הלבנים"; בנוסף הוא טען שקיסר אתיופיה היילה סלאסי, הפך לראש המסדר בפגישה סודית שהתקיימה בשנת 1930 במוסקבה, בירת ברית המועצות. [6] הכתבה של פילוס הייתה מיועדת לשמש כהנדסת תודעה (פרופוגנדה) במטרה לתמוך בכיבוש האירופאי באפריקה ולהחליש את הכוחות המתנגדים לו. [6], אך בג'מייקה הכתבה השפיעה על המתרגלים הראשונים של האמונה הראסטפארית, אשר האמינו שהיילה סלאסי הוא ביאתו השנייה של ישוע המשיח, לפיכך שם אמונתם על שם הכינוי הקיסרי שלו "ראס טאפרי". [6] וכמחווה הם כינו כל כינוס חברתי של המאמינים "ניהבנגיי", לרבות מפגשים חברתיים בהם היו מדברים, שרים ומנגנים.[6]
במסגרת ישיבות אלה, מתופפים ראסטפארים פיתחו שיטת תיפוף מסורתית אשר נודעה החל מסביבות 1950 כ-"תיפוף ניהבנגיי".[7] השיטה הושפעה מסגנונות מוזיקליים אפרו-ג'מייקנים, כולל סגנון תיפוף הבורו, והתיפו, הטקסי שהיה במסגרת אמונות הקומינה ותחיית ציון. [7] המונח "ניהבנגיי" אף הפך לאחד השמות של אחד מזרמי הראסטפרי הוותיקים ביותר, הנקרא "בית ניהבנגיי".[6]
בקרב נשים המאמינות באמונה הראסטפרית, המלכה ניהבנגיי, כמו קיסרית אתיופיה ואשתו של הראס טאפרי היילה סלאסי, מנן אספאו, הן סמל לעוצמה נשית, יכולתן וזכותן להתנגד לרודנות ושתלטנות. [8]
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הופקינס, אליזבת. "כת הניאבינגי של דרום מערב אוגנדה." מחאה וכוח באפריקה השחורה. אד. רוברט א' רוטברג ועלי א. מזרוי. ניו יורק: הוצאת אוניברסיטת אוקספורד, 1970. 258-336
- Edmonds, Ennis B. (2012). Rastafari: A Very Short Introduction. Oxford: Oxford University Press. ISBN 978-0199584529.
- Fernández Olmos, Margarite; Paravisini-Gebert, Lizabeth (2011). Creole Religions of the Caribbean: An Introduction from Vodou and Santería to Obeah and Espiritismo (second ed.). New York and London: New York University Press. ISBN 978-0-8147-6228-8.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Kinande Dictionary, pg.218
- ^ "Jamaica". Suppressed Histories. נבדק ב-8 בינואר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Pauwels, Marcel (1951). "Le Culte de Nyabingi (Ruanda)". Anthropos. 45: 337–357.
- ^ 1 2 Freedman, Jim (1984). Nyabingi: The Social History of an African Divinity. Tervuren, Belgique: Muse royal de l'Afrique centrale. שגיאת ציטוט: תג
<ref>בלתי־תקין; השם ":0" הוגדר כמה פעמים עם תוכן שונה - ^ Des Forges, Alison (2011). Defeat is the Only Bad News: Rwanda Under Musinga, 1896-1931. The University of Wisconsin Press.
- ^ 1 2 3 4 5 6 Edmonds 2012, p. 59.
- ^ 1 2 Edmonds 2012, p. 111.
- ^ Edmonds 2012, p. 109.