טנזניה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הרפובליקה המאוחדת של טנזניה
Jamhuri ya Muungano wa Tanzania
Flag of Tanzania.svg Coat of arms of Tanzania.svg
דגל סמל
לחצו כדי להקטין חזרה
מצרים תוניסיה לוב אלג'יריה מרוקו מאוריטניה סנגל גמביה גינאה ביסאו גינאה סיירה לאון ליבריה חוף השנהב גאנה טוגו בנין ניגריה גינאה המשוונית קמרון גבון הרפובליקה של קונגו אנגולה הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו נמיביה דרום אפריקה לסוטו סווזילנד מוזמביק טנזניה קניה סומליה ג'יבוטי אריתריאה סודאן רואנדה אוגנדה בורונדי זמביה מלאווי זימבבואה בוטסואנה אתיופיה דרום סודן הרפובליקה המרכז-אפריקאית צ'אד ניז'ר מאלי בורקינה פאסו תימן עומאן איחוד האמירויות הערביות ערב הסעודית עיראק איראן כווית קטר בחריין ישראל סוריה לבנון ירדן קפריסין טורקיה אפגניסטן טורקמניסטן פקיסטן יוון איטליה מלטה צרפת פורטוגל מדיירה ספרד האיים הקנריים כף ורדה מאוריציוס ראוניון מיוט קומורו סיישל איי קרגלן מדגסקר סאו טומה ופרינסיפה סרי לנקה הודו אינדונזיה בנגלדש הרפובליקה העממית של סין נפאל בהוטן מיאנמר אנטארקטיקה ג'ורג'יה הדרומית פרגוואי אורוגוואי ארגנטינה בוליביה ברזיל גיאנה הצרפתית סורינאם גיאנה ונצואלה קנדה גרינלנד איסלנד מונגוליה נורווגיה שוודיה פינלנד אירלנד הממלכה המאוחדת הולנד ברבדוס בלגיה דנמרק שווייץ אוסטריה גרמניה סלובניה קרואטיה צ'כיה סלוקריה הונגריה פולין רוסיה ליטא לטביה אסטוניה בלארוס מולדובה אוקראינה מקדוניה אלבניה מונטנגרו בוסניה והרצגובינה סרביה בולגריה רומניה גאורגיה אזרבייג'ן ארמניה קזחסטן אוזבקיסטן טג'יקיסטן קירגיזסטן רוסיהTanzania on the globe (Africa centered).svg
אודות התמונה
מוטו לאומי חירות ואחדות
המנון לאומי "אלוהים יברך את אפריקה"
יבשת אפריקה
שפה רשמית סוואהילי, אנגלית
עיר בירה דודומה[1]
6°10′23″S 35°44′31″E / 6.17306°S 35.74194°E / -6.17306; 35.74194
העיר הגדולה ביותר דאר א-סלאם
משטר רפובליקה
ראש המדינה
- נשיא
- ראש ממשלה
נשיא
ג'ון מגופולי
קסים מג'ליווה
הקמה
- עצמאות
- טנגניקה
- זנזיבר
- איחוד

מהממלכה המאוחדת
9 בדצמבר 1961
19 בדצמבר 1963
26 באפריל 1964
שטח[3]
- דירוג עולמי
- אחוז שטח המים
947,300 קמ"ר 
31 בעולם
זניח
אוכלוסייה[4]
(הערכה ליולי 2015)

- דירוג עולמי של אוכלוסייה
- צפיפות
- דירוג עולמי של צפיפות

51,045,882 נפש 
26 בעולם
53.89 נפש לקמ"ר
149 בעולם
אוכלוסייה לפי גילאים
 
 
 
 
 
0 10 20 30 40 50 60 70 80
גילאי 0 - 14 44.34%
גילאי 15 - 24 19.59%
גילאי 25 - 54 29.61%
גילאי 55 - 64 3.49%
גילאי 65 ומעלה 2.97%
תמ"ג[5]
(הערכה לשנת 2015)

- דירוג עולמי
- תמ"ג לנפש
- דירוג עולמי לנפש

138,300 מיליון $ 
75 בעולם
2,709 $
194 בעולם
מדד הפיתוח האנושי[6]
(2014)

- דירוג עולמי

0.521 
151 בעולם
מטבע שילינג טנזני ‏ (TZS)
אזור זמן UTC +3
סיומת אינטרנט .tz
קידומת בינלאומית [2] 255
Equus quagga ngorongoro.jpg

הרפובליקה המאוחדת של טנזניהסוואהילי: Jamhuri ya Muungano wa Tanzania) היא מדינה השוכנת במזרח אפריקה. מצפון היא גובלת בקניה ובאוגנדה, ממערב ברואנדה, בורונדי וקונגו, ומדרום בזמביה, מלאווי ומוזמביק. ממזרח המדינה נושקת לאוקיינוס ההודי. הרפובליקה הוקמה כאיחוד של טנגנייקה וזנזיבר.

בשנת 1996 נבחרה העיר דודומה כבירתה הרשמית של טנזניה במקום דאר א-סלאם, אם כי רבים ממשרדי הממשלה נותרו בדאר א-סלאם.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבר לפני 10,000 שנה האזור המכונה היום טנזניה היה מיושב על ידי שבטים של ציידים לקטים, כנראה שבטי הקויסן. בתקופת הזמן שנעה בין 6,000 ל-2,000 לפני הספירה התיישבו באזור שבטים דוברי שפות כושיות ושבטי בנטו.

כבר מתחילת האלף הראשון לספירה ישנן עדויות שסוחרים מפרס וממערב הודו ביקרו בחופי מזרח אפריקה, כולל חופה של טנזניה, אבל האסלאם עצמו הגיע לטנזניה רק במאות השמינית והתשיעית לספירה. בסמוך לתקופת הגעת האסלאם לאזור החלו כבר להיווצר ערי מדינה מקומיות לאורך חופי טנזניה ששפתן הייתה סוואהילית. ערי מדינה אלה, לפי העדויות, קיימו קשרי מסחר ענפים עם שותפים שונים מרחבי האוקיינוס ההודי. הידועה שבערים אלה הייתה קילווה.

האזור בו שוכנת טנזניה ואשר כונה טנגנייקה היה קולוניה גרמנית בין השנים 1885 ו-1919, תחת השם מזרח אפריקה הגרמנית.

מרד המאג'י-מאג'י, (בגרמנית: Der Maji-Maji-Aufstand) היה התקוממות של עשרות שבטים וקבוצות אתניות במזרח אפריקה הגרמנית (Deutsch-Östafrika), בין שנת 1905 ל-1907, נגד השלטון הקולוניאלי הגרמני. הגרמנים דיכאו את המרד באכזריות במה שנחשב לטבח העם הראשון באפריקה, יחד עם רצח העם של ההררו והנאמה בדרום מערב אפריקה. זכר הטבח מעיב עד היום על יחסי גרמניה-טנזניה. גרמניה סירבה להתנצל רשמית, אם כי היא מעבירה לטנזניה סיוע שנתי בסך של כ-50 מליון יורו[7].

לאחר מלחמת העולם הראשונה הייתה למושבת-נאמנות בריטית, עד לקבלת העצמאות בשנת 1961 תחת השם טנגנייקה. ג'וליוס נייררה (Julius Nyerere) שימש כשר האחראי למושבה בפני הכתר הבריטי והמשיך בתפקיד ראש ממשלת טנגנייקה בשנת 1960. ב-26 באפריל 1964 התמזגו טנגנייקה והאי השכן זנזיבר, במה שהביא ליצירתה של הרפובליקה המאוחדת של טנזניה. ב-1971 הודח שליט אוגנדה, מילטון אובוטה, מתפקידו ויצא לגלות בטנזניה, אצל ידידו ג'וליוס נייררה. ב-1979 הכריזה טנזניה מלחמה על אוגנדה לאחר שזו ניסתה לספח לעצמה שטחים בצפון המדינה. טנזניה לא הסתפקה בסילוק הכוחות האוגנדים מאדמתה, אלא אף פלשה לתחומי אוגנדה וכפתה את גירושו של הרודן האוגנדי אידי אמין והחזרתו לשלטון של אובוטה. בחירות רב-מפלגתיות שנערכו לראשונה בשנת 1995 סימלו את קץ השלטון החד-מפלגתי בטנזניה. ב-23 בנובמבר 1995 הושבע בנג'מין מקפה כנשיא המדינה. שתי מערכות בחירות נערכו מאז, בעיקר לנוכח התנגדות עממית ומעמדה האוטונומי-למחצה של זנזיבר, ובשתיהן ניצחה מפלגת השלטון, חרף עדויות משקיפים בדבר אי-סדרים.

פוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשיא טנזניה וחברי האספה הלאומית (פרלמנט חד-ביתי בן 295 חברים) נבחרים בו זמנית על ידי רוב עממי ישיר לתקופת כהונה בת חמש שנים. הנשיא, העומד בראש הרשות המבצעת, ממנה ראש ממשלה המשמש כמנהיג הממשלה באספה הלאומית. הנשיא בוחר את חברי הקבינט מבין חברי האספה הלאומית. החוקה הטנזנית אף מסמיכה אותו לבחור בעשרה שרים שאינם חברי הפרלמנט.

היחסים האוטונומיים-למחצה שמקיימת ממשלת טנזניה עם זנזיבר מהווים מערכת שלטונית ייחודית למדי. בית הנבחרים הזנזיברי, המונה 76 נציגים, עוסק בעניינים הרלוונטיים לאי בלבד. החוקה משריינת חמישה מושבים באספה הלאומית לחברי בית הנבחרים הזנזיברי. להלכה, בית הנבחרים של זנזיבר רשאי לחוקק חוקים עבור זנזיבר מבלי להזדקק לאישורה של ממשלת האיחוד, כל עוד אין הדבר מתנגש עם עניינים הנוגעים לטנזניה כולה.

הרשות השופטת בטנזניה כוללת חמש ערכאות, ומשלבת את מערכות החוק השבטי, האסלאמי והבריטי. השופטים ממונים על ידי שר המשפטים, מלבד אלה המכהנים בבית הדין לערעורים ובבית המשפט העליון, הממונים על ידי הנשיא. מערכת המשפט בזנזיבר מקבילה לזו הקיימת באיחוד, ועל פסקי הדין של בתי הדין הזנזיבריים (מלבד אלה הדנים בסוגיות חוקתיות ובדין האסלאמי) ניתן לערער בבית הדין לערעורים של האיחוד.

טנזניה מחולקת לעשרים-ושישה אזורים אדמיניסטרטיביים: 21 בטנגנייקה, 3 בזנזיבר ו-2 בפמבה. 99 מועצות מחוזיות הוקמו לצורך הגדלת סמכות השלטון המקומי. כיום ישנן 114 מועצות הפועלות ב-99 מחוזות, מתוכם 22 עירוניים ו-92 כפריים.

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זברות במכתש נגורוגורו, מרץ 2007

טנזניה היא אחת הארצות העניות בעולם. הכלכלה מבוססת בעיקר על חקלאות, שעליה מבוסס חצי מהתל"ג, מספקת 85% מהיצוא ומעסיקה 90% מכוח העבודה.

תנאי הטופוגרפיה והאקלים מגבילים את שטח האדמה הניתנת לעיבוד ל-4% משטח המדינה. התעשייה כוללת כמעט אך ורק עיבוד של מוצרי חקלאות ומעט מוצרים אחרים.

הבנק העולמי ותורמים נוספים מספקים משאבים לשיקום התשתית הכלכלית המדורדרת של טנזניה. למרות שיש בה כמות נכבדה של משאבים טבעיים כגון, מרבצי זהב ופארקים לאומיים יפהפיים, הם אינם מפותחים ולכן אינם נמצאים בשימוש ועקב כך מספקים הכנסות מועטות.

בין השנים 1991 לבין 1999 היו עלייה בייצוא התעשייתי וגידול משמעותי בתפוקה ממינרלים, ובראשם זהב. כמו כן, חיפוש אחר גז טבעי באזור דלטת רופיג'י נראה מבטיח.

רפורמה במערכת הבנקאית בתחילת המאה ה-21 עזרה להגדיל את הצמיחה בסקטור הפרטי ובהשקעות, אולם הקידום הכלכלי תלוי גם בריסון השחיתות.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפת טנזניה

טנזניה היא מדינה אפריקאית השוכנת במזרח אפריקה על גדות האוקיינוס ההודי. היא גובלת בקניה ובאוגנדה מצפון, ברואנדה, בורונדי וקונגו ממערב, בזמביה, מלאווי ומוזמביק מדרום.

מלבד השטח ביבשת, המדינה כוללת גם מספר איים סמוך לחוף המזרחי של אפריקה, ביניהם איי זנזיבר, מאפיה (Mafia) ופמבה.

אקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

האקלים בטנזניה משתנה מאזור לאזור, במקומות מסוימים כמו החוף קיים מזג אוויר טרופי ובאזורים אחרים כמו בהרים שורר מזג אוויר מתון יותר.

פני השטח[עריכת קוד מקור | עריכה]

פני השטח מישור לאורך החוף, פלאטו במרכז והרים בצפון ובדרום.

הנקודה הנמוכה ביותר: האוקיינוס ההודי, 0 מ' (גובה פני הים).

הנקודה הגבוהה ביותר: הר קילימנג'רו, 5,895 מ', שהוא ההר הגבוה באפריקה.

משאבים טבעיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

טנזניה עשירה במשאבים טבעיים ביניהם: חשמל הידרואלקטרי, בדיל, פוספט, ברזל, פחם, יהלומים, אבנים טובות: ביניהן הטנזניט - אבן חן נדירה מאוד הנכרית רק באזור קטן ליד העיר ארושה, זהב, גז טבעי, ניקל.

רשימת אזורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזורים מערביים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כפר טיפוסי באזור קרוג'ו, מרץ 2007
שוק אמצע השבוע של שבט המסאי, מרץ 2007

אזורים מזרחיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלוקת האוכלוסייה במדינה היא לא-שיוויונית באופן קיצוני. צפיפות האוכלוסייה נעה בין אדם אחד לקמ"ר באזור אחד לבין 51 אנשים לקמ"ר באזור אחר ועד ל-134 אנשים לקמ"ר - והכל תלוי בכמות המים של אותו האזור, ככל שיש יותר מים האוכלוסייה גדולה יותר.

בזנזיבר יותר מ 80% מהאוכלוסייה היא עירונית. דאר א-סלאם היא העיר הגדולה ביותר. דודומה נמצאת במרכז טנזניה, נבחרה כעיר הבירה החדשה, על אף שבפועל רבים מגופי השלטון נשארו בדאר א-סלאם.

מבחינת ההתפלגות האתנית של התושבים, בחלקה היבשתי של טנזניה 99% מהאוכלוסייה הם אפריקנים (אשר 95% הם בנטו המורכב מיותר מ-130 שבטים), ו-1% הם אירופים, אסיאתים וערבים. בזנזיבר לעומת זאת הרכב האוכלוסייה שונה ומורכב בעיקר מערבים, אפריקנים מקומיים, ובני תערובת של המקומיים והערבים.

מבחינה דתית, ביבשת 30% מהאוכלוסייה הם נוצרים, 35% הם מוסלמים, ו-35% מאמינים בדתות מקומיות. ואילו בזנזיבר יותר מ-99% מהאוכלוסייה הם מוסלמים.

ישראל וטנזניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יחסי טנזניה-ישראל

במהלך שנות ה-60 התהדקו הקשרים בין מדינת ישראל הצעירה לבין טנזניה. הנשיא הטנזני הסוציאליסטי ג'וליוס ניררה התחבר עם ראש הממשלה דאז גולדה מאיר. בין המדינות התפתחו קשרים אמיצים וישראל סייעה לטנזניה בהקמת ה"שירות הלאומי" של המדינה, ה-JKT (בסווהילית : Jeshi la Kujenga Taifa - צבא בניית המדינה). בתחום הבנייה נקשרו קשרים אמיצים בין חברות ואדריכלים ישראלים לבין השלטונות הטנזנאים. שלושת האדריכלים הישראלים אשר בלטו בפעילותם במקום הם משה ירמיצקי, גבריאל מרגלית ויעקב מרקו שתכננו בין השאר את מרכז הצרכנות בדאר א-סלאם, את "מלון קילימנג'רו" בדאר א-סלאם ואת "מלון ספארי" בשמורת מיקומי.

לאחר מלחמת יום כיפור, במסגרת החרם הערבי, ניתקה ממשלת טנזניה את הקשרים הדיפלומטיים עם ישראל בלחץ המצרים שהיו בעלי אינטרסים רבים בטנזניה, והפעילו לחץ דיפלומטי על הממשלה הצעירה של המדינה. ב-24 בנובמבר 1988 הכירה טנזניה בעצמאותה של פלסטין קשרים דיפלומטיים, תיירותיים ומסחריים ענפים מתקיימים בין המדינות. ישראלים נדרשים לוויזת כניסה לטנזניה.

ספרות בנושא[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתן לקרוא על הפעילות הרבה של הישראלים בטנגנייקה בשנות ה-60 בספרו של השגריר הראשון של ישראל למדינה, רפאל רופין, "שליחות לטנגנייקה".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בפועל דאר א-סלאם ממשיכה לשמש כבירה.
  2. ^ בהתקשרות מקניה ואוגנדה - 007.
  3. ^ דירוג שטח - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-18 ביולי 2016
  4. ^ דירוג אוכלוסייה - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-11 באוקטובר 2015
  5. ^ דירוג תמ"ג - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-25 באפריל 2016
  6. ^ מדד הפיתוח האנושי לשנת 2014 בדו"ח 2015 של אתר מינהל הפיתוח (UNDP) של האומות המאוחדות
  7. ^ משרד החוץ הגרמני, אוקטובר 2010


קואורדינטות: 6°S 35°E / 6°S 35°E / -6; 35