טיוטה:סטאדקזינו בזל
סטאדקזינו בזל הוא אולם קונצרטים הממוקם בעיר השווייצרית בזל. הבניין ממוקם במרכז רובע בזל רבתי, ב-Barfüsserplatz. האולם הגדול ביותר, ה-Musiksaal, משנת 1876 ומסוגל להכיל 1,500 איש, ידוע בעולם בזכות האקוסטיקה המצוינת שלו ומהווה את בסיס הבית של התזמורת הסימפונית של בזל. גם התזמורת הקאמרית של בזל מקיימת באולם זה את הקונצרטים הסימפוניים שלה.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
תיאודור הרצל במהלך הקונגרס הציוני הראשון ב-1897 באולם המרכזי של ה-סטאדקזינו. ראשיתו של ה-Stadtcasino משנת 1808, כאשר אגודת הקריאה הכללית של בזל שכרה את ריינאצ'רהוף הנוכחי כדי לקיים פגישות לדיון והימורים. עם הגידול המהיר במספר החברים, הוועדה הזמנית לבניית בית חברה הייתה הוקם בשנת 1820 כחלק מפסטיבל המוזיקה השווייצרי בבזל, והזמין את האדריכל הצעיר מלכיאור ברי לתכנן את הבנייה. בשנת 1822 החלו עבודות הבנייה של חלקה במרכז העיר ליד Barfüsserplatz.
אגודת הקזינו של בזל נוסדה רשמית ב-16 בפברואר 1824. ה-Stadtcasino הופעל בשנת 1826. אולם הקונצרטים הגדול, שהוא הסיבה העיקרית לחשיבותו הנוכחית של Stadtcasino, לא היה חלק מהבניין Berri, אלא נוסף אליו זה בשנת 1876. האדריכל של אולם הקונצרטים היה יוהאן יעקב סטלין. קו הבניין של ה-סטאדקזינו תאם את חומת העיר הפנימית, שנהרסה ב-1821, והמעבר הצר המקורי בין Steinenvorstadt ל-Barfüsserplatz החליף את Eselstürlein.[1]
בשנת 1897 התקיים בהיכל המוזיקה הקונגרס הציוני העולמי הראשון בהנהגתו של תיאודור הרצל. שם ניסח והכריז לעיתים הרצל את "תוכנית בזל" שלו, שבה התווה אבני דרך פוליטיות להקמת מדינה יהודית. עד הקמת מדינת ישראל ב-1948, הקונגרס התקיים עשר פעמים בסך הכל בשטחי בזל, כלומר יותר מבכל עיר או מקום אחר בעולם.[2]
שיפוץ מלא של הקזינו העירוני בוצע בשנת 1976. בשנות ה-2000, כאשר המבנה לא יכול עוד לעמוד בדרישות עתידיות מבחינות שונות, פתחה חברת הקזינו בתחרות לפרויקט בנייה חדש בין השנים 2000 ל-2007, בה זכתה מאת כוכבת האדריכלות הבריטית-עיראקית זאהה חדיד. בעוד שהפרויקט זכה לתמיכה רחבה בחוגים פוליטיים ותרבותיים וחלק ניכר מהמימון כוסה על ידי תרומות פרטיות, הוא נדחה בהצבעה הרווחת ב-17 ביוני 2007. מחקר שלאחר מכן על התנהגות ההצבעה גילה שמתנגדים רבים הכירו באיכות האדריכלית של הפרויקט. הסיבה העיקרית לסירובם הייתה קוביית הבנייה המוגדלת מאוד בהשוואה לבניין הקיים, שהפכה את הפרויקט לדומיננטי מדי ב-Barfüsserplatz. משנת 2016 עד 2020, הבניין עבר טרנספורמציה והורחב בהתאם לתוכניות של אדריכלי בזל הרצוג ודה מאורון.[3]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Karin Rey, Musik Basel - Die Geschichte des Basler Stadtcasinos, musik.bs, 2020-07-21 (בגרמנית)
- ^ Der Erste Zionistenkongress im Stadtcasino Basel - Stadt.Geschichte.Basel, www.stadtgeschichtebasel.ch (בגרמנית)
- ^ Architektur | Stadtcasino Basel, www.stadtcasino-basel.ch