טיוטה:פולמוס המקווה ברוביגו
פולמוס המקווה ברוביגו הוא ויכוח הלכתי חריף[דרושה הבהרה] שפרץ בין חכמי ונציה בפרט ואיטליה בכלל בשנת ה'שמ"ט (1589), אודות כשרות מקווה הטהרה העירוני שבעיר רוביגו.
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
בין השנים ה'של"ט - ה'שמ"ט (1579–1589) שכן המקווה העירוני בעיר רוביגו בביתו של רב העיר, אבטליון בן שלמה מקונסיליו. משכך, דאג רבי אבטליון להפעלת המקווה תחת השגחתו. המקווה היה ממולא ממקור מים חיים בדלי מנוקב בשוליו בנקב כמלוא פי שפופרת, ובכך המים שבו לא נחשבו מים שאובים.
באותה השנה, עבר הבית והמקווה שבו לרשות אחיו, רבי יקותיאל, ומלאכת מילוי המקווה נעשה תחת השגחתו, ועל מנת להקל על מלאכת המילוי, הוא נעשה בדליים עם נקבים קטנים יותר מהנקבים שהיו בהם תחילה, דבר שלטענת האוסרים אינו מספיק לבטלם מדין כלי, וממילא נחשבים המים שבמקווה כשאובים. ואכן משנוכח בכך רבי אבטליון, פרסם ברבים שאין לטבול במקווה מאחור ודינו כמקווה מים שאובים ואסר על נשים לטבול בו.
טענות האוסרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרב יקותיאל פנה לרב חזקיה פינצי מפרארה, שהתיר את המקווה, והרב אבטליון "גייס" לצדו רבנים נוספים מקהילות איטליה.
פסקי האוסרים פורסמו במודעות תחת הכותרת "מלחמות ה'".
בשנת ה'שס"ו כונסו פסקי המתירים לקונטרס "משבית מלחמות".
שנה לאחר מכן כתב רבי משה סאלטרו מפאנו, שהיה מן האוסרים, קונטרס "מקוה ישראל" שבו הגיב לטענות שהועלו ב"משבית מלחמות" אחת לאחת. לאחר מכן פורסם הקונטרס "פלגי מים" מטעם האוסרים, כולל תשובה ארוכה מהרב אבטליון בעצמו.
הרמ"ע מפאנו העיד שהיו ברוויגו נשים שדחו את טבילתן בשל החשש או שטבלו בנהר במקום גלוי.
בין האוסרים נמנה גם הרב משה מטראצ'ינה[1] שכתב בין היתר את הדברים הבאים:
פסק האלוף כמהר"ר משה טיראצינו נר"ו מפיראר"א
כאשר עברתי על הצעת מעשה המקוה, מהנשאים בני רוויג"ו יצ"ו, אשר הונחה לפני, אך הפעם מצאתי מוחלפת השיטה מאת אשר ראיתיה עד הנה... ולענ"ד אלו (=הרבנים המכשירים את המקווה) היו מסכימים גם הם לגזירת החכם האוסר... כה דברי הצעיר הנאנח הוא משה בכמה"ר מנחם זלה"ה מטראצינו הכותב וחותם פה פיראר"א י"ג ימים לירח מנחם שס"ז לפ"ה.
דעות המתירים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בין המתרים היו רבנים רבים, בהם הרב שמחה לוצאטו הרב אברהם בן מרדכי הלוי (גנת ורדים יוד כלל ד סימן ד דף קלח ג) ועוד.