טיוטה:שירת היין היהודית בימי הביניים בספרד

רקע

במשך כשמונה מאות שנים, מאז כיבוש ספרד על-ידי המוסלמים בשנים 711-750 ועד גירוש היהודים מספרד הנוצרית בשנת 1492. פיתחו היהודים בספרד חיי חברה ותרבות פוריים השלובים בחיי המוסלמים והשליטים בספרד.

ראשיתה של שירת היין העברית בספרד חלה במאה העשירית ניתן לומר כי שירה זו נקבעה לדורות כאחת משירות החול המשפיעות ביותר בפרק היצירה האומנותי של יהודי המזרח. היא מבטאת בחריפות רבה את אחת מנקודות המפנה הגדולות בהוויה השונה והמיוחדת של יהודי אנדלוסיה.

הזיקה בין שירי היין לבין המציאות הריאלית של החיים ודאית, אך אין פירושו של דבר כי כל שיר בודד מתאר אירוע שקרה במציאות.

היסטוריה

שירת היין המוסלמית

כתיבה על שתיית יין מצויה במסורת הערבית הקדומה, בתקופה הטרום אסלאמית. אך בתקופה זו שירת היין אינה הייתה יחידה עצמאית אלה משולבות בתוך שירים ארוכים ושונים.

באופן פרדוקסלי דווקא עליית האסלאם הביאה להתבססות שירה זו. אמנם הדת המוסלמית אוסרת על שתיית היין אולם תורה לחוד ומעשה לחוד. התפשטות האסלאם הביאה תוך שנים אחדות ליצירת ממלכה עשירה, במרכזה חצר הח'ליפה. העושר הרב וחיי החצר המפותחים ועתירי המותרות והתענוגות, הביאו את בני החברה הגבוהה, בניהם מלכים ושריהם לחיי הוללות, שכללו בין היתר משתאות יין. לתיאור משתאות אלו , תענוגות השתייה והפקרות מינית שבאה בעקבותיה הוקדשו לא מעט שירים עצמאים שנכתבו על-ידי משוררים רבים. המפורסם מבין משוררי היין היה אבו נואס, משורר שהיה ידוע כשתיין והולל.

משום איסור היין באסלאם סוגה זו הייתה מלאה בהתרסות כנגד חוקי הדת, השקפת העולם שהתבטאה מתוך השירים הייתה: נצל את יומך האחרון משום שהזמן קצר וסוף האדם למות. במישור העברי מוצגת תפיסה זו במילות הפסוק: "אכול ושתה כי מחר נמות" (ישעיה, כב, יג) משום היות האדם מוגבל בזמנו על פלנטה זו עליו לנצל עד תום את הנאות החיים הראשונה היא שתיית יין.

שירת היין היהודית

שירי אבו-נואס זכו לתפוצה גדולה והיו ידועים בים המשכילים בספרד, בין משכילים אלו היו יהודים רבים. שירים אלו אשר היו זרים ברוחם לחברה היהודית המסורתית מצאו בחברה החצרנית שהתפתחה בספרד גם בין היהודים קרקע נוחה לקליטה והתפתחות. העובדה כי הדת היהודית אינה אוסרת על שתיית יין הביאה לסילוק הצד המתריס משירת היין. בפעם הראשונה לאחר מאות שנים נפתחה השירה העברית לנושאים חדשים של החיים כפשוטם. מובן שחיי החצרנים היהודים שהיוו שכבה דקה של אליטה חברתית בין יהודי ספרד, יצרו את המצע המתאים לכתיבת שירי היין היהודים.

חצרנים אלו חיקו את אורח חייהם של חבריהם הערבים ומשתאות בגני הארמון היו חלק מחיי החברה. מסיבות היין הללו היו המוניות, האליטה החברתית הגדולה של ספרד הוזמנה להשתתף, בני האליטה, ובעלי השכלה מפותחת. בצד השתייה והמוזיקה ביקשו המארחים להנעים את זמן אורחיהם בעזרת קריאת קטעי קריאה, שירת היין שימשה לצורך זה.

נושאי השירה

שירי היין כפי שנראה אינם מתמקדים ביין בלבד, הם שופעים בתיאורים מלאי חיים של גן פורח, עופות מרננים מזרקות, תעלות מים ומוזיקה מפותחת. השתייה המופיעה בשירת היין איננה באה בפני עצמה, היא המרכז והמטרה אך לעיתים המשוררים מתמקדים בתיאורי הרקע והיין נזכר רק במילים ספורות.

קיימים מספר נושאים בהם בחרו להתמקד המשוררים היהודים על מנת להעלות את היין על קרנו:

• המשתה האריסטוקרטי: המשתאות נערכו בחצרות אצילים, הנוף הפסטורלי והאנושי של המשתה מתואר בפירוט. רבים דיברו על התשוקה שעוררו אותם נערים ונערות אשר השקו את חברי המשתה., כמו גם על כלי הנגינה שהיו לרקע לאלו.
• הגן הפורח: נוף הגן בעיקר באביב מתואר בשירי היין בהרחבה רבה לעיתים אף תפס את רוב השיר, השיר מציג את הגן כהרמוני ושלמות, הזמן המושלם, המקום המושלם, הקישוט ההרמוני ועלי הורד אשר צומחים במקום המופלא הזה שמאפר השתחררות והנאה.
• זמני המשתה: רוב המשתאות מתוארים נערכים בלילה, אך לרגעים שונים מהלך המשתה משנה פנים, המשוררים בוחרים להקפיא רגעים אלו הם מתמקדים בו ומתארים את התחושות המיוחדות המלוות אותו. לכל הזמן הרגע שלו, הזמנים הנפוצים הנם: התקרבות אל הגן, דמדומי שקיעה, שתייה אל תוך הלילה, השכמת הבוקר.
• שירי תצפית ותיאורי יין: לא בכל השירים מופיעה הקריאה לשתייה, בחלק מהשירה היין סמוי מן העין. אנו צופים ביין מבחוץ וזוכים בתיאורים עצמאיים של זה, מראהו האדום, ריחו וכו'.
• שירי יין חורפיים: סוגה זו קוראת לשתיית יין על רקע מזג אוויר קר, גשום וסוער.
• סילוק היגון: מוטיב אשר חוזר לרוב בשירי היין הוא היותו של היין מסלק את היגון, לעיתים ההשקפה היא כי היגון הוא מצבו הבסיס של האדם והיין משפר את הנו פתרון זמני למצב העגום של זה. שירים אלו עמוקים אף יותר ומתעמקים בשאלות קיומיות של משמעות האדם, מקור והיגון ועוד.

מבנה השיר

מבנה שירת היין לא שונה מהמבנה הכללי של שירת החול היהודית בספרד בימי הביניים. אשר הושפע מן השירה המוסלמית. צורתו החיצונית של השיר נראית כבית אחד ללא רווחים. כאמור כל שורה היא בית חדש, כל בית נחלק לשתיים לדלת ולסוגר. ההפרדה בין הדלת לסוגר מסומנת בקו נטוי, השירים הם שווי חרוז, כלומר כל סופי הבתים מסתיימים בחרוז. שירת היין נכתבה במשקל "היתדות והתנועות" אם זאת רוב שירי היין היו קצרים יחסית ובדרך כלל המשורר מצייר בשירו את חווית השתייה בגוון ובצורה שונה משיר לשיר.

שמואל הנגיד

התבססות שירת היין בספרד הייתה מהירה, אלו תפסו מקום מרכזי במורשתם של המשוררים היהודים הגדולים בתור הזהב של ספרד. הגדול מבניהם היה ר' שמואל הנגיד. הקריאה העליזה ליהנות מן השתייה ולשכוח את הצרות חוזרת בשירתו. שמואל הנגיד הוא ראשון שלקח שירה זו כמורשת וכסוגה מרכזית בכתיבתו וקבעה לדורות את שירת היין כאחד הנושאים החשובים ביותר בשירת החול.

לקריאה נוספת

• אליצור שלומית, שירת החול העברית בספרד המוסלמית, כרך 2, האוניברסיטה הפתוחה, 2004
• טובי יוסף, יצירתו הפטיינית של יעקב בר דונה פעמים, 2010
• לוין ישראל, הנגיד חייו ושירתו, הקיבוץ המאוחד, 1963, כרך ב'
• רצהבי יהודה,, 'שירת הייו לר' שמואל הנגיד', ספר השנה של אונ' בר-אילן, רמת-גן, ספר ט', תשל"ב
• רצהבי יהודה, "קודש כחול בשירה הערבית ובשירתנו הספרדית", בר-אילן (ז-ח) תשכ"ט-תש"ל
• שירמן חיים, השירה העברית, כרך ב', מבוא כללי, תל אביב, עמ' מ"ד