לדלג לתוכן

שמואל הנגיד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רבי שמואל הנגיד
שער אלווירה בגרנדה (המאה ה-11), הכניסה הראשית לגרנדה בתקופת הטאיפה. המקום בו שכן קברו של רבי שמואל הנגיד[1]
שער אלווירה בגרנדה (המאה ה-11), הכניסה הראשית לגרנדה בתקופת הטאיפה. המקום בו שכן קברו של רבי שמואל הנגיד[1]
שער אלווירה בגרנדה (המאה ה-11), הכניסה הראשית לגרנדה בתקופת הטאיפה. המקום בו שכן קברו של רבי שמואל הנגיד[1]
לידה 993
קורדובה, ח'ליפות קורדובה
פטירה 1056 (בגיל 63 בערך)
גרנדה, הטאיפה של גרנדה
מקום קבורה שער אלווירה (אנ').[1]
מדינה הטאיפה של גרנדה
כינוי אסמאעיל אִבְּן נָגְרִילָה
תחומי עיסוק תלמוד, פרשנות, פיוט, חיבור, פוליטיקה, שירה, פילוסופיה, כלכלה, בלשנות, דקדוק, הלכה
חיבוריו הלכתא גבראתא, בן תהילים, בן משלי, בן קהלת
תקופת פעילות 1027–1056 (כ־29 שנים)
השתייכות ראשוני הראשונים, דור הביניים בין הגאונים לראשונים
השקפה דתית יהדות עריכת הנתון בוויקינתונים
רבותיו רב האי גאון, רבנו חנוך בן משה השבוי, רבי יהודה חיוג'
תלמידיו רבי יצחק אבן גיאת (השערה)
בניו, רבי יהוסף הנגיד, אליסף בן שמואל הלוי
בני דורו רב ניסים גאון, רבנו חננאל בן חושיאל, רבי שלמה אבן גבירול, רבנו גרשום, חזקיה בן דוד
אב יוסף הלוי אבן נגרילה מקורדובה
ילדים
מספר ילדים 3
וזיר גדול, ראש ממשלה ומשנה למלך
?–1056
מונרך בתקופה באדיס בן חבוס
שר צבא הטאיפה של גרנדה
?–1056
שר אוצר הטאיפה של גרנדה
1027–1056
(כ־29 שנים)
מונרך בתקופה חבוס אל-מוצפר, באדיס בן חבוס
תפקידים נוספים
וזיר גדול, משנה למלך, ראש ממשלה, שר צבא, שר אוצר

רבי שמואל הנגיד (בערבית: أبو إسحاق إسماعيل بن النغريلة, תעתיק: אבו אסחאק אסמאעיל בן א–נע'רילה[א]; 993 – אביב 1056), היה איש אשכולות, רב, חכם כולל, פוסק, משורר, מדקדק, מנהיג, מצביא ומדינאי שפעל בתחילת ימי הראשונים כראש רבני ספרד, וכמשנה למלך הטאיפה של גרנדה. נחשב לאחד מגדולי הרבנים בדורו, למשורר העברי הגדול הראשון בתקופת תור הזהב של יהודי ספרד, ולמדינאי יהודי משפיע.

תולדות חייו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדותו ונעוריו בקורדובה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מפת הטאיפות בשנת 1037

נולד ליוסף הלוי אבן נגרילה (בן העיר מלידה (אנ')), במרידה) שבח'ליפות קורדובה בשנת 993. בנערותו למד תורה מפי אביו ומפי רבי חנוך בן משה, ראש ישיבת קורדובה ומנהיג יהדות ספרד. את חכמת הלשון העברית למד מפי המדקדק רבי יהודה חיוג'. שמואל שלט מצעירותו בעברית, ערבית וספרות ערבית, לטינית, ושפות נוספות.[ב] הוא הצטיין בתלמוד תורה ובלימודי חכמות, ביפי כתב ידו בערבית, בצחות לשונו, והיה מיומן בחיבור שירים בכמה לשונות. שמואל הצעיר היה מתרועע בחברת מלומדים ומשוררים, שכן עירו הייתה בירת החכמה ומרכז המדע שבח'ליפות.[3]

בין השנים 1013–1014 השתתף בפולמוס דתי עם אבן חזם,[4] על אף עוינותו הגלויה של אבן חזם לנגיד הוא כותב ששמואל היה היהודי המלומד והזריז ביותר בוויכוח שהכיר מעולם".[5]

לפי פרשנותו של מרדכי מרגליות, בזמן לימודיו בישיבת רבי חנוך בן משה, ועל רקע מחלוקת בין רבי חנוך לרב האי גאון כתב חיבור קצר בערבית ובו השגות על רב האי גאון, להם השיב מקרובו רב דוסא בן סעדיה גאון.[6] בשיר שבח שכתב שלמה אבן גבירול נאמר על כך "ורב האי כלא היה לפניו וקטן מענות אותו במילות", ובכך ביטא את ערכו התורני של שמואל הנגיד בעיני חכמי דורו בספרד. הדבר גרר ביקורת על רבי שמואל הנגיד שהגיב לה מצידו בשיר משלו. עם הזמן למד הנגיד להעריך את רב האי ובהקדמתו לחיבור "הלכאתא גבירתא" הוא משבח אותו במיוחד, לאחר פטירתו הספידו.[7] לפי שרגא אברמסון החיבור הקצר בערבית התחבר בסוף חיי הנגיד והגאון המדובר אינו רב דוסא בן סעדיה אלא גאון אחר בשם דוסא. לדבריו שירו של רשב"ג אינו מתייחס למאורע כלשהו.[8]

מאלגה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1013, בהיותו בן עשרים, נחרבה קורדובה, והוא עבר למאלגה והמשיך את עסקי המסחר של משפחתו, בפותחו חנות לממכר בשמים ותבלינים.

על פי "ספר הקבלה" לרבי אברהם אבן דאוד, רבי שמואל עלה לגדולה ב-1020 בכוח כתיבתו. חנותו הייתה סמוכה לביתו של אבו אל-עבאס אבן אל-עריף, הווזיר הגדול של גרנדה. סוכנת ביתו של הווזיר נהגה לשלוח לחצרו של שמואל מכתבים, והוא ניסחם בסגנון מלוטש עבורה. הדבר עורר את סקרנותו של הווזיר, שמינה את שמואל ליועצו.

על ערש דווי התוודה אבן אל-עדיף לפי המלך חבוס אל-מוצפר, שהעצות הטובות שנתן לו היו מפי שמואל היהודי, וכך מינה אותו המלך להיות סופרו ויועצו.

לדבריו רבי שמואל מונה לתפקיד ב-1020 מכיוון שלא ברור האם חבוס שלט כבר או שהיה זה השנה הראשונה למלכותו, חיים שירמן פקפק בתאריך ושיער שאופיו של הסיפור אגדי.[ג][ד]

ב-1020 נהרגו חמיו ואחיינו בתאונת דרכים.[10]

בחצר המלכות בגרנדה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1020 רבי שמואל מונה לתפקיד האחראי לגביית מיסים מיהודי הממלכה. למשך תקופה הודח ממשרתו, רבי יצחק אבן כלפון כתב לו על כך אגרת ושני שירי נחמה,[11] הנגיד ענה לו בתשובה מאופקת.[12] לאחר תקופה קצרה הוא שב למשרתו והחל לטפס בסולם הדרגות.

בשנת 1027 נשא אשה והקים משפחה. בתחילת שנות השלושים התמנה לתפקיד שר האוצר בחצר מלכות המלך חבוס.

דירהם של המלך באדיס בן חבוס

כאשר חבוס מת בשנת 1038, שמואל הנגיד פעל למינוי בנו השני של המלך חבוס, באדיס בן חבוס, הפחות פופולרי, כמחליפו, על פני אחיו הבכור בולוגין. בתמורה לתמיכתו, באדיס הפך את שמואל ל"ווזיר הגדול" ולגנרל העליון שלו. בולוגין בתחילה ויתר לאחיו אך חזר בו במהרה, שמואל סיכל את ניסיון המרד במהירות מה שהעלה את קרנו בעיני באדיס.[13]

כשר הצבא

[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל מ-1038 יש תיעוד לתפקידו כשר צבא בצבא גראנדה של באדיס, עד 1056 קיים תיעוד על מלחמה בכל שנה (למעט 1040 ו-1051).[14] תיעודי הקרבות נלמדים משירי הניצחון שכתב, מוטיב בולט בהם הוא הכינוי עמלק לשונאיו והכינוי "פלשתים" לשבטים הברברים.

תקופה קצרה לאחר עליית באדיס לשלטון (א' באלול ד'תשצ"ח) זֻהַיְר שליט אלמריה הגיע לגרנדה לביקור, בהסתת הוזיר שלו בן עבאס[ה] הוא הביא איתו חיילים רבים, ערבים סלאביים, ונוצרים ספרדיים. בתגובה לעלבון, צבא גרנדה בראשות שמואל חיסל את זהיר וצבאו בדרך חזור לאלמריה בכפר "אלפואנטי", ולאחר מכן כבשו את אלמריה. הנגיד כתב על כך פיוט בין 149 בתים בו מתייחס לבן עבאס כ"עמלק". באגרות ליהודי העולם הוא ביקש לקבוע את היום הזה ל"פורים".[14]

ב-1039 השתתף שמואל הנגיד בקרב בין מספר טאיפות. צבא סביליה תקף את קרמונה, מלך קרמונה ביקש את עזרת גרנדה ומלגה. כשהגיעו הבינו שלא יצליחו לנצח את צבא סביליה, צבא מלגה נסוג ראשון ולאחריו הצבא הגרנדי, צבא סיבליה החל לרדוף אחר הגרנדים, הגרנדים הזעיקו את צבא מלגה ובכוח משותף ניצחו את צבא סביליה, שמואל הקדיש לקרב שיר בן 149 בתים.[14]

ב-1041 בן דודו של המלך באדיס "ידיר" מרד במלכות באדיס והשתלט על מספר פלכים שמואל וצבאו הדפו אותו, עד שהתבצר במבצר על פסגת הר, לאחר קרב כל צבאו הושמד. ידיר ברח לקורדובה אך הוסגר במהירות לגרנדה שם הושם בכלא.[15]

בקיץ 1042 נערך קרב קשה תחת הנהגת שמואל הנגיד בספרד המזרחית. אבן אבי-עומאר מושל ולנסיה השתלט על העיר לורקה שבאלמריה ויחד עם מושל דניה הדיחו את נציג גרנדה, בערב הקרב שמואל חשש לחייו וכתב שיר-צוואה לבנו יהוסף: "כְּתַבְתִּיהוּ וְהַמָּוֶת מְצַחֵק / לְנֶגְדֵּנוּ בְּפֶה רָחָב וְאָרָךְ. וְלֹא אֵדַע בְּקוּם הַצָּר לְמָחָר/ הֲלָנוּ אִם לְצָרֵנוּ יְעֹרָךְ. חששותיו התבדו ולמחרת צבא ולנסיה ברח עוד לפני שהתחיל הקרב. רבים מהחיילים נהרגו מדחיפות במעברים צרים.[14] שמואל תיעד את הניצחון בשיר ששלח לבנו באמצעות יונת דואר.[ו]

ב-1044 ידיר הצליח להגיע לקרמונה ושכנע את המושל לבגוד בידידו באדיס, צבא גרנדה בראשות שמואל חיסל את מושל קרמונה וכבש את העיר. הוא כתב מספר שירים ושלחם ליהוסף בנו. לאחר מספר ימים נודע לו שבנו חלה באבעבועות בתגובה הוא כתב לבנו מכתב המכיל עצות והבעת דאגה למצבו. בהמשך נודע לו שבתו נפטרה מאותה מחלה, מכיוון שלא יכל להגיע להלוויה הוא כתב קינה על בתו ושלחה לבנו.[14]

ב-1047 יצא למלחמה בהרי רונדה (אנ') המלחמה התחילה נגד השבט הברברי יפרן, כשהאחרון כשל הוא קרא לעזרת צבא סיביליה ומלגה, מקום הקרב היה הררי וקשה ללחימה והאויב לחם מתוך מבצר קשה לכבישה. בכל זאת הצבא הגרנדי הצליח להכניעם. המלחמה נמשכה עד לקיץ 1048 (סיוון ד'תת"ח).[14]

בכ"ט אייר תת"ט נשלח שמואל לכבוש מבצר באזור מורסיה. עקב בגידה מצד חיילי מלגה נשבה שמואל וכמעט הוצא להורג, לא ברורה דרך ההצלה, אך הוא הצליח להימלט. כאות תודה לה' הוא החליט לכתוב ספר הלכתי בשם "הלכאתא גבראתא".[14]

באביב 1050 יצא להילחם במורון, בשובו מהקרב נתקל בשוביו מאנשי מלגה, וב-4 ביוני ניצחם בקרב.[14]

באוגוסט 1052 הוזעק צבא גרנדה למבצר אוסונה שבקרמונה אשר נכבש כולו למעט צריח אחד על ידי בני סיביליה, כשהכובשים ראו את בני גרנדה ביצרו עצמם במבצר. אך בתום קרב קצר נכנעו. בתום הקרב הגיע לשמואל ידיעה שבנו יהוסף חולה במחלת עור אנושה, בשל כך הזדרז לשוב לגרנדה. יהוסף הבריא מהמחלה. ושמואל כתב שיר הלל לה' על כך.[14]

מעט לפני יוני 1053 (סיוון תתי"ג) הניס צבא שמואל הנגיד מורדים ששכנו בהרי מלגה, מיד לאחר מכן בנו אליסף חלה באבעבועות והבריא.[14]

בהמשך השנה יצא שמואל הנגיד למלחמה באלמריה, השליט המקומי היה מיודד עם גרנדה, אך מושל העיר לורקה אבן כ'ביב מרד בו, לעזרתו הגיע גם עבד אלעזיז אבן־אבי עאמר מושל ולנסיה בצבאם היו שכירי חרב וחיילים ערבים, סלביים, ברברים, וספרדים נוצרים. יחד הם צרו על העיר. צבא גרנדה הסתתר במארב ולאחר חמישה ימים הפתיעו את הצבאות, רובם נמלטו למעט צבא ולנסיה והחיילים הספרדים, שהוכרעו בקרב מהיר.[14]

ב-1055 לחם את קרבו האחרון בסביבות סביליה אשר המשיך על מלגה.[14]

העובדה שיהודי שימש גנרל עליון בצבא גרנדה ופיקד במשך שבע-עשרה שנה על הצבא המוסלמי, היה הישג חריג, שעורר את קנאת צריו, ושימש, על פי תיאורו של הנגיד,[16] עילה לפריצת מרד, עם מותו של חבוס וסירובו של באדיס לפטר את הנגיד.

בקהילה היהודית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1027 מונה לנגיד יהודי ספרד.[17] והוא הראשון שכונה בתואר זה.[18] הוא קידם את רווחת העם היהודי באמצעות מעשים שונים. הוא קידם את הלמידה היהודית על ידי רכישת עותקים רבים של התלמוד ואסף קבצים של תשובות הגאונים אשר רובם נשלחו לו לספרד על ידי רבי ניסים גאון. שרידים מאוסף ספריו התגלגלו לר"י מיגאש[19] ולרבי יצחק אלבאליה.[20]

לאחר שרבו הרב חנוך הלך לעולמו, נתמנה לראש רבני ספרד, והיה משיב תשובות לרבים שפנו אליו בשאלות של דת ודין. ביתו היה בית ועד לחכמים, מקום של שירה וחכמה, וחכמים מכל רחבי ספרד, ואף מחוץ לספרד, היו מגיעים לבקרו, ביניהם רב ניסים גאון, רבי שלמה אבן גבירול, ואחרים. עמד בקשר עם רבים מגדולי דורו, ביניהם: רבנו חננאל, אביו רבי חושיאל, רבי דניאל בן עזריה, רבי חזקיה בן דוד ורבים אחרים בפזורה היהודית בעולם.[7]

הנגיד שאף להפוך את ספרד למרכז הרוחני של הגולה כתחליף לבבל. בהספדו לרב האי גאון הוא כותב: "כבר נשוו בני בבל ואפריקי ואספמיה", בשיר לרבי שמואל בן יוסף הבגדאדי הוא מזמין את הציבור לשלוח לו שאלות: "פְּנוּ אֵלַי בְּכָל עָקֹד וְקָשׁוּר, וְרָז אָסוּר וְאַתִּיר מַאֲסָרָיו. וְאַל תִּבְזוּ לְאִישׁ אַרְצוֹ פְּאַת יָם, וְתָבוֺזוּ לְכָל שׁוֹקֵד שְעָרָיו". הוא מבקש מהעם להתעלם מכך שהוא גר בספרד ולפנות לאדם לא למדינה, בהמשך השיר הוא מצר על כך וכותב שאנשים התרגלו שהכתובת לשאלות היא בבל ומתקשים לשנות מהרגלם.[7] חזונו התגשם לאחר פטירתו ב"דור היצחקים" (הרי"ף, ר"י אבן גיאת, ר"י אלבליה, ר"י ברצלוני ורבי יצחק הסכני).

עמד בראש ישיבה גדולה, ישיבתו מוזכרת בכתבי רבי יהודה אבן בלעם,[21][ז] רבי יוסף בן חסדאי מכנה את הנגיד "ראש הישיבה הנעימה".[22][ח] הוא גם קידם את תלמוד התורה בתמיכה בכל מי שרצה שתהא תורתו אומנותו, והיה מהנה מנכסיו בני תורה בכל בספרד, ובארצות צפון אפריקה, ועד ישיבת בבל ועד ירושלים. והיו לו סופרים שהיו כותבים ספרי משנה ותלמוד, והיה נותן אותם במתנה לתלמידים שלא יכלו לקנות משלהם. בין הנתמכים ובני חסותו היו רבי יצחק אבן גיאת ורבי יצחק אלבאליה.[24] תמך בבתי כנסיות בירושלים[ט] ועמד בקשר עם ישיבתה, בשיריו נשקפת אהבתו לציון וירושלים.[7][25][26]

רבי שלמה אבן גבירול נתמך על ידו וב-1039 כתב לכבודו את השיר "שמואל מת בנו לברט".[27] בשלב מסוים רשב"ג ביקר את הנגיד על ששיריו קרירים, אך לאחר מכן כתב שיר התנצלות בשם "קום הזמן"[28] בהמשך כתב עליו את השירים "תהלת אל"[29] ו-"תחלת חכמה."[30][31]

שנותיו האחרונות ופטירתו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1044 חלה שמואל הנגיד במחלה קשה, רופאי המקום לא הצליחו לרפאו אך כעבור שלושה חודשים הבריא, ככל הנראה מדובר בסוכרת. שמואל כתב שיר על מחלתו והבראתו.[14]

בניסן תת"ה (1045) לקח את בנו יהוסף איתו לשדה הקרב, יהוסף התגעגע לעירו ולאימו ומתוך כך כתב את פיוטו הראשון,[32] שנה לאחר מכן ניצל שמואל הנגיד מניסיון התנקשות של מושל רונדה אַבּוּ נוּר הִלַאל אִבְּן־קְרָה אִבְּן־דוּנַאס. על שתי המאורעות הוא כתב שירים.[14]

ב-1054 חלה במחלה קשה, משירו על הסיפור לא ניתן להבין מה היא אלא רק שהייתה קשורה לעור ולעצמות, במשך זמן מה לקה בדליריום. לאחר שהבריא כתב על כך שיר.[14]

שנת פטירתו היא ככל הנראה 1056:

התאריך האחרון בדיוואן שלו הוא חורף תתי"ו – 1055-6, בן תקופתו אבן-צאעד כותב שמת בשנת 448 להג'רה – 1056-7.[33] רבי משה אבן-עזרא כותב שנפטר בגיל 63 – 1056.[34] כך שהתאריך הפשוט הוא 1056.[14]

בספר הקבלה תאריך מותו הוא ד' תתט"ו, לפי חיים שירמן יש לתקנו לתתט"ז,[14] מספר סופרים ערביים (אבן־חיאן, אבן־אלכ'טיב) קובעים את זמן מותו של הנגיד ל-1066, אך צבי גרץ כבר הוכיח שהם התבלבלו עם בנו יהוסף.[35]

משפחתו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשירו "שמואל קדמה" הוא כותב לנפשו "הִפְקִידָךְ בְּיַד אָבוֹת מְטִיבִים".

היה לו אח בכור[י] בשם יצחק שנפטר בחייו. על מות אחיו כתב לפחות 19 שירי קינה, המפורסם מביניהם הוא "הים ביני ובינך".

לשמואל הנגיד היה שלשה בנים: רבי יהוסף הנגיד (י"א בתשרי, ד'תשצ"ו-ט' בטבת ד'תתכ"ז), אליסף (כ"ג חשוון ד'תת"י -?) ויהודה,[36] ובת שנפטרה בחייו בילדותה.

בשנת 1049, רבי שמואל השיא את בנו יהוסף לבתו היחידה של רב ניסים גאון, ראש ישיבת קירואן. יוסף ירש את אביו כווזיר של גרנדה לפני שמלאו לו 21. ליוסף היו שני בנים: אברהם ועזריה.

לימים חלה הרעה ביחסיו עם המלך ועם האוכלוסייה. רבי יהוסף נרצח בהתקוממות אספסוף ב-30 בדצמבר 1066 (ט' בטבת ד'תתכ"ז). הוא אמנם ניסה להשחיר את פניו לבל יכירוהו, אולם המוסלמים מצאו אותו, הוציאוהו ממחבואו והרגוהו. הם סחבו את גופתו דרך חוצות העיר וצלבוהו על שער העיר. למחרת בבוקר, החל טבח הדמים ביהודי גרנדה הידוע בשם "פרעות גרנדה", בו נרצחו אלפי יהודים.[37] אשתו ובנו השני, עזריה, הצליחו להימלט אך עזריה נפטר מספר שנים לאחר מכן. הקהילה היהודית הוקמה מחדש מאוחר יותר אך נהרסה שוב בשנת 1090 על ידי האלמורווידים.

לעיתים קרובות הועלתה השערה לפיה רבי שמואל היה אביה (או אחד מאבות המשפחה) של קסמונה בת אסמאעיל, המשוררת היהודית היחידה בשפה הערבית מימי הביניים,[38] אבל היסודות לכך מוטלים בספק.[39]

מעט ידוע על חייה של קסמונה. שני מקורות מספרים כי אביה היה יהודי, וכי הוא לימד אותה את אמנות הפואטיקה והפיסוק. אחמד אל-מקארי (אנ') מכנה את האב "אסמאעיל אל-יהודי", אולם ג'לאל א-דין א-סויוטי מכנה אותו "אסמאעיל בן בגדאלה אל-יהודי", ואומר שקסמונה חיה במאה ה-12.

הערכה והנצחה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוכמתו, יכולותיו הצבאיות ומנהיגותו של הנגיד שובחו במקורות יהודים ומוסלמים מתקופתו.[40]

המשורר אל מנפתל כתב אגרת שבחים אודות הנגיד, בין השאר הוא כותב: כאשר ידבר ידבר בקיצור ויקלע אל המטרה, כשייתווכח ישתיק את מתנגדיו, כאשר יתן יתן ממיטב רכושו וכאשר יבטיח יקיים...[9] ההיסטוריון הערבי אבן חיאן כותב ש"היהודי הארור הזה היה, כשהוא לעצמו, מן המושלמים שבבני האדם... הוא הצטיין בידיעותיו, במידת סבלנותו, בשכלו, בחריפותו, באופיו הנוח, ובו בזמן ביציבותו, בפיקחותו, בעורמתו, בשליטתו ברוחו ובאדיבותו הטבעית.[41]

עוצמתו הצבאית של הנגיד הביאה למקור בן התקופה הכותב על באדיס: "אדוניהם (של שליטי הסביבה) בימי הזהר, מקלטם בעת צרה, אשר לעצתו היו מסורים ושלעומת משענתו החזקה היו רכים".[14]

באשר לחיבוריו ומאמריו ואגרותיו, הרי נודעו בכל ירכתי מזרח ומערב ומלאו את קצווי הים והיבשה, והגיעו אל ראשי בבל וחכמי סוריה ומלומדי מצרים ונגידי אפריקה ונדיבי המערב ואצילי ספרד. בכל החיבורים שכתב הצליח בסגנונו הבהיר וברעיונותיו המלוטשים והנכונים. הוא כיסה את המילים והכוונות בהוד המלכות, והלבישן הדר אצילות, ושת אליהן מעיל החכמה, והעדה אותן ביופי המליצה. בימיו התרוממה ממלכת החכמה אחרי שהושפלה, וכוכבי המדע זרחו אחרי שאספו נגהם. אלוהים חנן אותו בשכל שקלע אל הגלגלים העליונים, והגיע עד הכוכבים, משום שאהב את החכמה ואמוניה, וכיבד את הדת ונושאיה.

— רבי משה אבן עזרא, ספר שירת ישראל, תשובה על השאלה החמישית
משל מתוך "בן משלי" מאת רבי שמואל הנגיד

רבי יצחק אבן כלפון נתמך על ידי הנגיד וכתב לכבודו מספר שירים, הוא כותב בין השאר: והננו כטיט יוצר בידך / ושד מלא בכף צמא חלבו.[42] רבי יוסף אבן חסדאי כתב קצידה בשבח שמואל.[43] רבי יצחק אבן גיאת ספד לו לאחר פטירתו.[44] רבנו חננאל במכתב עליו מתארו בתארים מפליגים, "שר הגמרא, אוצר הסברא, ארון המשפט" ועוד.[45] גם רבי שלמה אבן גבירול ורבי יהודה הלוי כתבו מספר שירים לשבחו.

רבי שמואל הנגיד היה המשורר העברי הגדול הראשון בתור הזהב של יהדות ספרד, ובעקבותיו הלכו שלושת המשוררים הגדולים רבי שלמה אבן גבירול, רבי משה אבן עזרא, ורבי יהודה הלוי. על שירתו כתב רבי אברהם בן דאוד "בימי ר' חסדאי הנשיא התחילו לצפצף ובימי ר' שמואל הנגיד נתנו קול.[17] בדורות האחרונים שירתו אף השפיעה על שירתם של משוררים עבריים מודרניים, כגון אריה לודוויג שטראוס,[46] נתן יונתן,[י"א] יהודה עמיחי,[47] דן פגיס,[48] ואחרים.

על שמו נקרא היישוב כפר הנגיד.[49] ורחובות בתל אביב, פתח תקווה, ירושלים, הרצליה, ירוחם, פרדס חנה-כרכור, רמת השרון, חולון, רעננה ואשדוד.[50]

על קורות חייו נכתבו ספרי קומיקס, ספרי ילדים וביוגרפיות עממיות למבוגרים:

  • אוסקר להמן,[י"ב] Samuel ha Nagid, פרנקפורט על המיין: דער איזראעליט, 1909
  • מ. שמואלי (מתרגם), רבי שמואל הנגיד: גאון ומשורר, שר ומצביא, תל־אביב: נצח, תשי"ז
  • ר. פרידמן (מעבדת), שר ונגיד לעמו: רבי שמואל הנגיד, ירושלים: נתיבות, תשנ"ה
  • ד"ר אריה מור, שמואל הנגיד המדינאי והמשורר, משה אבן עזרא האיש והמשורר, הוצאת מסדה, 1958.[51]
  • אריה מאר (כותב) ואסטוון פאולס (מאייר), רבינו שמואל הנגיד: סיפורו של תור הזהב, ספר קומיקס, 2 חלקים במספר שפות, הוצאה עצמית, (2005)[52]

כתביו

[עריכת קוד מקור | עריכה]
”

אֱלֹהִים הֶאֱרִיךְ לִי פֶה בְּתוֹרוֹת,
וּפִקּוּדִים, וְזִכַּנִי לְהוֹרוֹת,
וְעַל כָּכָה פְּנוּ אֵלַי, יְשָׁרִים,
וְשִׁמְעוּ בַתְּעוּדָה הַיְּשָׁרוֹת:
...
וְלָכֵן הִנְנִי חוֹקֵר בְּדַת אֵל,
כְּפִי יָכְלִי וְשִׂכְלִי, עוֹד חֲקִירוֹת,
וּמַזְכִּיר הַתְּעִיּוֹת, לַהֲנִיאָם,
וְכוֹתֵב, לַהֲקִימָם, הַהֲדוּרוֹת,
וְחוֹקֵק אֶת אֲשֶׁר אֵין בּוֹ חֲלֻקָּה
בְּלָשׁוֹן צַח וּבִדְרָכִים נְבָרוֹת,
וּמוֹצִיא כָל יְשָׁרָה מִקְּבָרִים,
וּמֵבִיא כָל מְעֻקָּל בַּקְּבָרוֹת.
וְהַתַּלְמוּד אֲנִי שָׂם עַל דְּבָרַי
מְקוֹם מוֹלָד וְאֶרֶץ הַמְּכוּרוֹת,
וְאֶסְמֹךְ, בַּאֲשֶׁר אֶתְוֶה וְאֶכְתֹּב,
עֲלֵי אִמְרוֹת גְּאוֹנִים הַבְּחוּרוֹת,
וְרַב הַאְיֵי, גְּדוֹל כֻּלָּם, אֲשַׁו לִי
פְּלִיאוֹתָיו לְהִתְפָּאֵר צְפִירוֹת,
וּמִבּוֹרוֹ אֲנִי שׁוֹאֵב, וּפִתּוֹ
אֲנִי אוֹכֵל וְלֹא אֶמְצָא מְרוֹרוֹת,
וּמֵעָבָיו אֲרַוֶּה הַצְּמֵאִים,
וְאַבִּיעַ בְּיִשְׂרָאֵל מְקוֹרוֹת,
וְאֶטְרַח בַּהֲלָכוֹת הַנְּכוֹנוֹת
אֲשֶׁר פֵּרְשׁוּ מְתֵי בִינוֹת יְתֵרוֹת,
לְחַוּוֹתָם בְּשֵׁם אוֹמְרָם, לְמַעַן
יְהוּ בִשְׁמָם עֲלֵי כָל פֶּה אֲמוּרוֹת,
וְלֹא אֵבוֹשׁ, בְּעָמְדִי עַל שְׁגָגָה
וּמַכְשֵׁלָה, כְּמוֹ אָטָד וְסִירוֹת,
לְסַקֵּל מִפְּנֵי כוֹשֵׁל אֲבָנִים
וְלָסִיר מִפְּנֵי עִוֵּר חֲפִירוֹת,

“

– ר' שמואל הנגיד - מתוך "אלוהים האריך לי פה בתורות ופיקודים וזיכני להורות"

הלכאתא גבראתא

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקיץ תת"ט התחיל לכתוב ספר הלכה שנקרא "הלכאתא גבראתא", עליו אמר המאירי: "הוא חיבר ספר בכל התלמוד, והוא ראוי לסמוך עליו ברוב דבריו",[53] לדבריו החיבור הקיף את כל התלמוד[י"ג] (סביר להניח: המעשי).[י"ד] הספר לא השתמר בשלמותו, אם כי פסקי הלכה מובאים בשמו בספר הפסיקה הקאנוני "ארבעה טורים", וכן במקורות נוספים כגון בכתבי הרי"ף, הרמב"ן, המאירי, רבי יצחק אבן גיאת, ספר העתים, ספר האשכול ועוד.[7] ספרות ההלכה הספרדית הושפעה מכתביו. ובעיקר ניכרת השפעתו על ספר העתים.[8]

מרדכי מרגליות ליקט מכתבי יד וממובאות בספרי הראשונים את שרידי הספר ופרסמם.[54] בספר פרסם גם מספר כתבים הלכתיים שלדבריו אינם משוייכים לחיבור.[7] אברמסון חלק על דבריו וטען שהם חלק מהחיבור.[8]

מבנה הספר[ט"ו] הוא בעיקרו ליקוט מתשובות הגאונים בתוספת דיון נרחב בדבריהם.[55] והשוואה לפסקי רבותיו. הספר נכתב בעברית ובארמית.[ט"ז][7] רבי שמואל הנגיד הסביר את מגמת הספר בשיר שחיבר כהקדמה לספרו, שם הוא מתאר את מסורת התורה שבעל-פה ממשה רבנו לנביאים ומנביאים ולחכמים, את מחלוקת בית שמאי ובית הלל וחיבור המשנה, את הספקות שנולדו וחיבור התלמוד, ותשובות שפשטו לאחר התלמוד הנוגדות את דברי התלמוד מה שהביא לעליית קרן המינים[י"ז] (לאחר מכן השיר ממשיך בשורות "ולכן הנני חוקר" וכו', עיין להלן).

הנגיד מביא את דעות הגאונים ושיטתם בלשונם, והוא נושא ונותן בהם, מקבל את דבריהם או דוחה אותם, ולבסוף הוא מכריע, משתדל לפרש את סוגיית התלמוד ולהגיע לפסק הלכה.[56]

החיבור הוא הספר ההלכתי הראשון שנתחבר בספרד.[י"ח][7]

שירה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שעברו עליו יותר מחצי שנותיו[57] רבי שמואל הנגיד חיבר שלושה ספרים בעקבות ספרי דוד ושלמה:

  • "בן תהלים" - ספר תפילות, עליו כתב רבי משה אבן עזרא: "ספרו 'בן תהלים' אינו כולל אלא תפילות ובקשות עם ניגונים ומשקלים מיוחדים שלא השתמש בהם משורר אחר לא לפניו ולא לאחריו. הוא התמכר לעבודה זו באופן נפלא, ועמל הרבה לקשט את דבריו. הוא הכניס לתוך הספר הזה הרבה ממשלי ערב ופרס וחכמת הפילוסופיה ופרחים של האומות שחלפו ופתגמים של חסידינו הקדמונים. את כל הדברים ההלו הלביש מליצות יפות וניבים ברורים. והמשוררים של דורו שניסו לחקות את דבריו וללכת בעקבותיו, לא הגיעו עדיו".[57] כמה עשרות שירים מהדיוואן על מלחמות ומאורעות אחרים אשר כמעט בכולם יש שבח והודאה ליוצר, כולם או חלקם הם ככל הנראה מהספר "בן תהילים", אולם הספר כולו, ובכללו שירי קודש, אבד.
  • "בן משלי" - נערך על ידי בנו אליסף, 1199 שירים, משלים ופתגמים כהשלמה לספר משלי.[58][59] אסופה מדברי חז"ל, מלומדים ערבים, פרסים ויוונים.[60] ליקוט המשלים משקף את מצב רוחו של הנגיד בעת הכתיבה ולאו דווקא את הגותו, זוהי סיבת הסתירות בחיבור.[61] כמו כן דברי מוסר רבים בספר מהווים אידיאות ומוסכמות חברתיות מקובלות בתקופתו. זיהוי אמירה כמאפיין להגותו ודרך חשיבתו תהיה אם האמירה חוזרת על עצמה ומובעת בצורה חזקה.[62] רבי יהודה אבן תיבון בצוואתו מצווה לבניו לשנן את ספר זה.[63]
  • "בן קהלת" - שירים בסגנון מגילת קהלת, ככל הנראה נסדר על ידי הנגיד.[64] בספר פסימיות עמוקה ואימה מהמוות.[65][66]

הדיואן, שבטעות נקרא בעבר "בן תהילים", הוא אוסף שירים שיהוסף הנגיד קיבל מאביו בזמנים שונים והעתיק אותם. רובם שירי חול, והנושאים שלהם הם: מלחמה, ידידות ותהילה, פרידה, קינות ותנחומים, טבע, אהבה או חשק, יין, שנינה או לעג, ותלונות על הזמן. לדברי חיים שירמן, הנגיד לפעמים הכניס לתוך שלושת ספריו שירים מן הדיואן המתאימים לפי רוחם לתוכן שלושת אוספים האלה.[67]

תכונות שירתו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחברו את ספרי השירה "בן תהילים", "בן משלי" ו"בן קהלת", ובחברו מילון מקראי, רבי שמואל הנגיד קבע את המקרא בצחות לשונו כמקור העיקרי לשירה העברית. השפעתו זו ניכרת במיוחד בפיוטי רבי יצחק אבן גיאת ובשירת רבי משה אבן עזרא (ספר התרשיש).

רבי משה אבן עזרא כתב על שירי הנגיד: "וכאשר עבר צוק העיתים והאנשים שאפו לרווחה, הופיעה קבוצה אחרת של משוררים שדבריהם עדינים וכוונותיהם ומטרותיהם היו ערבות. הראש והראשון שבהם הוא ר' שמואל, שמוצאו ממארדה, מקום חינוכו בקורטובה, ושררתו בגרנדה. שיריו הם כמעיין הנובע, מיוסדים במילים נעימות, מרובים גוונים, חזקים בתוכנם, יפים בבנייתם, מקורים ברעיונותיהם, ובהירים במליצותיהם. הוא יצר הרבה רעיונות חדשים. הוא היה היותר מעולה, המליץ היותר נשגב, והיותר זהיר שבמשוררים הללו."[57] ורבי יהודה אלחריזי כתב: "וְהָיוּ שִׁירָיו נְגִידִים וְרָאשִׁים. וְעִנְיָנָיו חֲזָקִים וַחֲדָשִׁים. אַךְ רֹב שִׁירָיו עֲמֻקִּים וְקָשִׁים. וּצְרִיכִים לְפֵרוּשִׁים".[68]

הנגיד בשירתו היה מעצב פניה של שירת החול בשירת תור הזהב, והראשון שכתב שירה לשם שירה ולא לשם פרנסה.

הנגיד יצר מאות מטבעות לשון לצורך שיריו, ובשיריו יש מעל 75 צורות משקלים.[69] בעושר המשקלים הוא עולה על כל גדולי שירת ספרד גם יחד.

בהיותו איש הלכה בשיריו מצויים מוטיבים מהתלמוד, מטבעות לשון הלכתיות, ומוטיבים דומים באופן חריג לשירת תור הזהב.[י"ט]

בשיריו שיבץ משלים ופתגמים ופרחים מספרות החכמה הערבית והפרסית ׁ(כגון משלים מספר "כלילה ודימנה" בהעתקת אבן קתייבה).

שמואל הנגיד חיבר שירי חשק בהשפעת שיר השירים והשירה הערבית. הוא כתב שיש לפרש את שירי החשק שלו כאליגוריה: יְדִידַי, תִּשְׁמְעוּ שִׁירִי - וְנַפְשִׁי / כְּמוֹ תֵדְעוּ לְיִרְאַת אַל סְמוּכָה. וְלוֹ פֵשֶׁר כְּפַשֶׁר שִׁיר שְׁלֹמֹה / בְּ'דוֹדִי צַח' וְ'עַיִן כַּבְּרֵכָה'. כך גם יהוסף בנו כותב: "קצת (משיריו) היה כלל כוונתו ואמונתו בהם לכנות בם כנסת ישראל ... ומי שחשדו בהפך כוונתו – עוונו ישא". כלומר, אין לפרש את השירים כפשוטם, אלא כמדרשם. לא לאהבת בשרים התכוון המשורר, אלא לאהבת המקום.[69] חיים שירמן טען שבדבריהם יש מס שפתיים לבעלי דעות מחמירות.[71] כך כתב גם יהודה רצהבי,[69] נחמיה אלוני כתב שיש לקבל את הדברים כפשוטם.[72][73] יוסף טובי הסכים איתו.[74] מתי הוס קיבל את הדברים לגבי חלק מהשירים.[75]

בשיריו מצויים שירי אהבה בעלי אלמנטים לכאורה הומוארוטיים.[76] שד"ל, חיים ברודי ואחרים טענו שזהו מוטיב ספרותי של פניה לנערה בלשון זכר. פרשנות זו אפשרית לחלק מהשירים אך מתעלמת משירים בהם מוזכר זקנו של מושא השיר או דמיונו לגבר מהמקרא. יש להדגיש שבשירי החשק הנערה היא מושא לאהבה חושנית בשונה מהנער המושא לאהבה "רוחנית" (ללא תאווה). חיים שירמן במחקר על נושא זה הסיק שכתיבת השירים האלו על ידי הנגיד הייתה כז'אנר פופולרי בספרד הערבית וללא תיאור של משיכה או אהבה אמיתית.[71]

מהדורות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדיוואן השלם של הנגיד שרד רק בכתב יד אחד, אף הוא לא שלם, כתב היד נעתק על ידי רבי תם אבן יחיא במאה ה-17. מספר חוקרים ליקטו מכתבי יד רבים את שיריו ופרסמו אותם במהדורות שונות, דוד סלימאן ששון היה בעליו של כתב יד שלם והוא הראשון שהוציא לאור מהדורה שלמה.[23] על אף שכתב מעל 1800 שירים, יש רק 250 היקרויות עם כתביו בגניזה הקהירית מה שמלמד שבמהלך הדורות (לאחר תור הזהב של יהדות ספרד) שירתו לא הייתה פופולרית במיוחד.[23]

מהדורת חיים ברודי

במהדורות הראשונות נשמר הסדר המקורי, במהדורות של הברמן, אברמסון וירדן שונה הסדר לפי סוגה.[77]

גם לאחר הדפסת המהדורות ממשיכים להתפרסם שירים מכתב יד.[81]

דקדוק

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמדקדק, רבי שמואל הנגיד חיבר ספרי דקדוק רבים. הוא חיבר בערבית ספר בתורת הלשון העברית "כִּתַאבּ אלְאִסְתִגְנַאא" המכונה בעברית "ספר העושר" – מילון מפורט ללשון המקרא.[82][83] החיבור שרד בקטע גניזה אחד, בהיקף של שבעה שורשים (אדון, אד"ר, אה"ב, אמ"ל, אמ"ן, אמ"ץ, אמ"ר) שבהם כארבעים ערכים בסך הכול.[כ][84] לפי הקטע ששרד ניתן ללמוד שהחיבור היה מילון משוכלל המסודר על פי שורשים, מעין קונקורדנציה לתנ"ך.[82] לפי אהרן ממן הסיבה לאי שרידת החיבור היא הקיפו הגדול, פנייתו לקהל דובר ערבית, וחוסר האסתטיקה שלו.[82] המילון שימש מפרשי מקרא בדורות הסמוכים לזמנו של שמואל הנגיד.

רבי אברהם אבן עזרא כתב שלרבי שמואל הנגיד יש עשרים ושניים חיבורים בענייני לשון.[כ"א] הכוונה לכ"ב השערים שבמילון "ספר העושר" כמניין אותיות האלפבית.[85][כ"ב]

רבי שלמה פרחון מספר בראש חיבורו מחברת הערוך שלאחר פטירת רבי יהודה חיוג' כתב רבי יונה אבן ג'נאח חיבור ובו השגות על דברי חיוג', הנגיד קינא לרבי וכתב חיבור תשובה על ההשגות בשם "כתאב אלרפאק" מהחיבור נותרו שרידים ספורים.[86][87][88] במסגרת פולמוס זה נוצר פולמוס בין הנגיד לבין משפחת אבן ג'נאח. הפולמוס התבטא גם בחליפת שירים עוקצנית בין הנגיד לרבי משה בין יצחק אבן אלתקאנה.[89]

חיבורים המיוחסים לנגיד

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעבר יוחס לו החיבור "מבוא התלמוד" אשר נדפס בתלמוד הבבלי כנספח למסכת ברכות, כך כתבו שי"ר,[90] משה שטיינשניידר ועוד. מרדכי מרגליות[91] ואחרים הוכיחו שאינו לו. לדבריהם ייתכן שהוא לרבי שמואל בן חנניה נגיד מצרים.[92] בין טענותיהם: סגנונו של הנגיד הוא ליקוט המידע הקיים ודיון בו בשונה מהחיבור, מבוא התלמוד בכתב יד מכיל חלק היסטורי המספר בין השאר גם על רבי שמואל הנגיד.[7] כך כתב גם רבי יוסף סמברי.

לפי רבי יששכר בן מרדכי אבן סוסאן, הוא חיבר ספר הלכה בשם "מכתצר אלתלמוד" (תלמוד קטן, כלומר קיצור התלמוד), אולי ספר כמתכונת הלכות הרי"ף. לדעת מרדכי מרגליות, זהו ספר הכתוב ברובו בערבית שרבי שמואל הנגיד, כתלמידו של רבי חנוך, חיבר בצעירותו מבלי להסתמך על גאוני בבל להביע את עצמאותה הרוחנית של יהדות ספרד, ורוב הקטעים שהגיעו לידינו מספר זה נשתמרו בחיבורים מתקופתו, והייתה לספר השפעה גדולה בזמנו[כ"ג]. לדעת דוד סלימאן ששון, אי-אפשר להגיע לשום מסקנה בנדון מהות הספר הזה. שרגא אברמסון דחה את קיומו של ספר הלכה נוסף מאת הנגיד, ושיער שרבי אבן סוסאן ראה את "הלכאתא גבראתא" על מסכת כתובות, הנקראת "תלמוד קטן", ועל כן כינהו כן.

אבן חזם אל-אנדלוסי כתב ספר בשם "אלרד עלא אבן אלנגרילה" – נגד שמואל שלדבריו כתב חיבור נגד הקוראן, בהקדמה לספר הוא תוקף את מלכי אנדלוסיה שמינו יהודי לתפקיד בחצר המלוכה. ובמיוחד שאותו יהודי כתב חיבור נגד הקוראן. אבן חזם מונה שמונה טענות של שמואל נגד הקוראן והוא משיב להשגותיו.[93]

אבן חזם לא מצטט מספרו של שמואל על הקוראן אלא ממחבר מוסלמי המצטט ממנו. לא סביר ששמואל אכן חיבר חיבור נגד הקוראן ובמיוחד במשרה כשלו, למרות כן היסטוריונים מוסלמים מעט אחרי התקופה מסכימים עם דברי אבן חזם כך גם אליהו אשתור[61] ועוד. חוקרים אחרים טוענים שהכותב המקורי הוא יהוסף הנגיד ואותו תקף אבן חזם. שרה סטרומזה הציעה מתוך מקבילות שכותב החיבור הוא אבן א-רוואנדי. הדעה הרווחת במחקר שהמחבר אינו הנגיד.[93] משה פרלמן הציע שתקיפת הנגיד הייתה על רקע פוליטי.[94][95]

רבי יהודה משקוני מספר שהנגיד כתב קיצור לספר יוסיפון.[96][כ"ד]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמרים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצירותיו

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: שמואל הנגיד

אודותיו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביאורים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ לעיתים גם אִבְּן נָגְרִילָה. פירוש השם הוא 'האישה השחרחורת', כנראה על שמה של אחת מאמות המשפחה.[2]
  2. ^ רבי סעדיה אבן דנאן במאמר על סדר הדורות כותב שהנגיד כתב שיר לחבוס בשבע שפות
  3. ^ כך טען גם יצחק בער בספרו תולדות היהודים בספרד הנוצרית כרך א' עמ' 27, ש.מ. שטרן[9] הראה שסיפור זה מופיע בספרות גם על אישים אחרים
  4. ^ בבסיס האגדה עומד הפיוט שלו: עֵט, אֲנִי חֲסְדְּךָ אֲסַפֵּר, כִּי בְךָ מָלְאָה יְמִינִי, הוֹן וְכָבוֹד, וְעַל לְשׁוֹנָךְ, אִלְּמָה כָּל גְּבִיר לְשׁוֹנִי
  5. ^ אשר קודם לכן העליל על שמואל מספר עלילות
  6. ^ אבן חזם בספרו ענק היונה מצטט את השיר בנושא שימוש ביונת דואר, ראו: ענק היונה, תרגום לעברית אלה אלמגור, מוסד ביאליק, ירושלים, 2002
  7. ^ לפי שרגא אברמסון המונח ישיבה מתייחס למושב בית דין ולא לתיאור מוסד ללימוד תורה[8]
  8. ^ בניגוד למקובל השיר נכתב לבקשה ספציפית ולא כשיר הלל[23]
  9. ^ היה מספק שמן זית לבתי כנסיות שבירושלים (ספר הקבלה)
  10. ^ כך לפי שירו "ימהר יום פקדתי"
  11. ^ בולט שירו נאסף תשרי הבנוי על מת אב ומת אלול
  12. ^ בחלק מהמהדורות נדפס, בטעות, על שם אביו הרב מאיר להמן.
  13. ^ מרגליות משער שהמאירי כתב כן מפי השמועה, זאת מפני שהוא התחיל לכתוב את החיבור שבע שנים לפני פטירתו
  14. ^ כך לפי מרגליות, אברמסון טוען שהספר נועד להיות על הלכות ספציפיות.[8]
  15. ^ כך בהתאם לשחזורו של מרגליות
  16. ^ לא כדברי ר' שלמה בר יוסף המתרגם של פירוש המשניות לרמב"ם לנזיקין הכותב שהנגיד חיבר את חיבוריו בערבית
  17. ^ לפי מרגליות אלו הקראים,[7] שרגא אברמסון לא קיבל את דבריו[8]
  18. ^ מצב המחקר בתשכ"ב
  19. ^ את בדיקת האהבה הוא מדמה לבדיקת שה לקרבן פסח, את שירתו הוא מדמה לקריאת שמע, ועוד[70]
  20. ^ מצוטט הרבה אצל ראב"ע, ראו למשל: שפה ברורה (מהדורת מוה"ק), עמ' קז, קיד, רד, רו; מאזנים (מהדורת מוה"ק), עמ' סו, צ, קו, קיז; צחות (מהדורת מוה"ק) עמ' קמג, קנג, רטז; בראשית יט יח; מט יח; מט כג; במדבר כב ז ועוד.
  21. ^ "ויש אחרים שחכמתם דיקות הלשון לדעת הבנינים ומחלוקותיהם והאותיות המשרתים והשרשיים והשמות והפעלים העומדים והיוצאים... והאמת כי טוב הוא למשכיל שילמוד מזאת החכמה, רק לא יתעסק בה כל ימיו לקרוא ספרי ר' יהודה המדקדק הראשון, וי' ספרי ר' מרינוס וכ"ב ספרי ר' שמואל הנגיד, ועל כאלה אמר שלמה עשות ספרים הרבה אין קץ". ספר יסוד מורא פרק א.
  22. ^ אם כי לפי שרגא אברמסון הכוונה ל-22 אגרות הכלולות בחיבור האבוד אגרת הסמיכה - רסאיל אלרפאק, ראו: שרגא אברמסון, לא רב שמואל הנגיד ולא רב יונה בן ג'נאח, סיני, גיליון קח, מוסד הרב קוק, ירושלים תשנ"א עמ' א-ו
  23. ^ וחיזק את בדברי רבי משה אבן עזרא "על יצירותיו המצוינות בכל ענפי ההלכה" (של הנגיד), ואת עדותו של רבי שלמה ברבי יוסף שמונה את הנגיד עם הרי"ף, ריצ"ג, ור"י מיגאש "שרוב פירושיהם ותשובותיהם בלשון ערבי".
  24. ^ ייתכן שקיצור זה עמד לפני אבן חזם, ראו: דוד פלוסר, ספר יוסיפון, מוסד ביאליק 1978, מבוא עמ' 10 הערה 1

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 חיים שירמן, לתולדות השירה והדראמה העברית מוסד ביאליק 1979, עמ' 244
  2. ^ שמואל מיקלוש שטרן (אנ'), לתולדות ר' שמואל הנגיד, ציון, טו (תש"י), עמ' 135–145, באתר JSTOR
  3. ^ אהרן דארנצוויג, תולדות רבינו שמואל הנגיד אבן נאגרעלא (א), הכרמל, 3 באפריל 1870; (ב), הכרמל, 10 באפריל 1870
  4. ^ משה פרלמן, הפולמוס בין האסלאם ליהדות בימי הביניים, סופרים מוסלמים על יהודים ויהדות, חוה לצרוס-יפה (עורכת), ירושלים תשנ"ו, עמ' 133
  5. ^ חיים שירמן, תולדות השירה העברית בספרד המוסלמית, הוצאת מאגנס, ירושלים תשנ"ו, עמ' 188
  6. ^ שיטה מקובצת, ב"ק יג
  7. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 מרדכי מרגליות, ספר הלכות הנגיד, ירושלים, תשכ"ב, כולל מבוא מפורט על הפן היהודי וההלכתי בחייו, באתר אוצר החכמה
  8. ^ 1 2 3 4 5 6 שרגא אברמסון, מתורתו של רב שמואל הנגיד מספרד, ספר יובל סיני
  9. ^ 1 2 ש.מ. שטרן, לתולדות שמואל הנגיד, ציון, גליון ט"ו, תש"י, עמ' 135-145, באתר JSTOR
  10. ^ א. א. הרכבי, זיכרון רב שמואל הנגיד בן יוסף הלוי, פטרסבורג 1879, עמ' 97
  11. ^ יצחק אבן כלפון, "פני תבל" בפרויקט בן-יהודה
  12. ^ ש. וולפסון, שמואל הנגיד ויצחק אבן כלפון – פרשת יחסים בין שני משוריים ועיצובם בשירה, קטיף, 9-10, 1973, עמ' 145 והלאה
  13. ^ כך לפי עבדאללה בן בולוגין, ראו: חיים שירמן, תולדות השירה העברית בספרד המוסלמית, הוצאת מאגנס, ירושלים תשנ"ו, עמ' 192-193
  14. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 חיים שירמן, לתולדות השירה והדראמה העברית : מחקרים ומסות מוסד ביאליק 1979, עמ' 157
  15. ^ חגי מזוז, ‏על קורות חייו של שמואל הנגיד, סגולה, 25 (תשע"ב), עמ' 40 - 51, באתר Academia.edu
  16. ^ אלוה עז / שמואל הנגיד - פרויקט בן־יהודה
  17. ^ 1 2 רבי אברהם בן דוד, ספר הקבלה, מהד' גרשון כהן (פילדלפיה 1967), עמ' 56
  18. ^ חיים שירמן, תולדות השירה העברית בספרד המוסלמית, הוצאת מאגנס, ירושלים תשנ"ו, עמ' 200
  19. ^ כך כותב הרמ"ה בכתאב אל רסאיל עמ' עט-פ
  20. ^ כך לפי הראב"ד בספר הקבלה
  21. ^ הרכבי, לתולדות ר' שמואל הנגיד, עמ' 56
  22. ^ ב"שירה יתומה", דב ירדן (מהדיר), דיואן שמואל הנגיד: בן תהלים, ירושלים תשכ"ו, עמ' 161-164
  23. ^ 1 2 3 שולמית אליצור, שירה ופיוט בגניזה: תהליכי הישרדות וקנוניזציה של טקסטים א־קנוניים, הקנון הסמוי מן העין, הוצאת מאגנס, ירושלים 2010, עמ' 254-255
  24. ^ ראב"ד, ספר הקבלה
  25. ^ נחמיה אלוני, "שירי ציון בשירתו של רשה"נ", סיני סח (תשל"א), עמ' רי-רלד.
  26. ^ משה בן-מנחם, משורר ואיש-מלחמה (על ר' שמואל הנגיד), באתר פרויקט בן יהודה
  27. ^ שלמה אבן גבירול, "שְׁמוּאֵל מֵת בְּנוֹ לַבְרַט" בפרויקט בן-יהודה
  28. ^ שלמה אבן גבירול, "קוּם הַזְּמַן" בפרויקט בן-יהודה
  29. ^ שלמה אבן גבירול, "תְּהִלַּת אֵל" בפרויקט בן-יהודה
  30. ^ שלמה אבן גבירול, "תְּחִלַּת הַחָכְמָה" בפרויקט בן-יהודה
  31. ^ חיים שירמן, לפרשת היחסים בין שלמה אבן גבירול ושמואל הנגיד, הארץ, 25 בנובמבר 1938
  32. ^ על חינוכו לבנו ראו: יוסף טובי, שמואל הנגיד כמחנך בנו יהוסף בשירתו, הגות, גיליון א, תשנ"ט, עמ' 11-33, באתר JSTOR
  33. ^ בספרו 'טבּקאת אלאמם', הוצאת שיכו (בירות 1912), עמ' 90.
  34. ^ ב. צ. הלפר (עורך), שירת ישראל, לייפציג 1924, עמ' ס"ז.
  35. ^ Geschichte der Juden, Bd VI3, p. 347-351
  36. ^ מוזכר בשירו "לבבי קץ ומאס את יריבו": לבן פורת יהוסף עין ימינו / וגור אריה יהודה עין שמאלו
  37. ^ חיים שירמן, יהוסף הנגיד – טראגדיה של מדינאי יהודי, מוסד ביאליק 1982
  38. ^ J. Bellamy, “Qasmuna the Poetess: Who Was She?” Journal of the American Oriental Society 103 (1983): 423–424.
  39. ^ Gallego, "The Poetess Qasmuna Bat Isma`il", pp. 70-72.
  40. ^ רשימה ראו: חיים שירמן, שמואל הנגיד רשימה ביבליוגרפית, קריית ספר, גיליון יג, תרצ"ו-ז, עמ' 373
  41. ^ ראו אצל שירמן המשך שבחיו, חיים שירמן, תולדות השירה העברית בספרד המוסלמית, הוצאת מאגנס, ירושלים תשנ"ו, עמ' 216-217
  42. ^ שיר נוסף לשמואל ראו: יצחק אבן כלפון, "הֲרָאִיתָ אֲרִי נוֹהֵם" בפרויקט בן-יהודה, תשובת שמואל - שמואל הנגיד, "רעי התתאונן" בפרויקט בן-יהודה
  43. ^ ראו: חיים שירמן, השירה העברית בספרד ובפרובאנס, א, ירושלים תשט"ו, עמ' 175-172
  44. ^ נדפס באוצר טוב, תרמ"ב-תרמ"ג, עמ' 5
  45. ^ אוצר טוב, תרמ"א-תרמ"ב, עמ׳ 37 ואילך
  46. ^ אתר למנויים בלבד גלילי שחר, שירת הקינות של אריה לודוויג שטראוס, באתר הארץ, 3 ביוני 2014
  47. ^ טובה רוזן, 'כמו בשיר של שמואל הנגיד' – בין שמואל הנגיד ליהודה עמיחי, מחקרי ירושלים בספרות עברית, טו (תשנ"ה), עמ' 83-106, באתר JSTOR
  48. ^ מאשה יצחקי, "אני יושב עלי קברך לעומתך": על יסודות אוטוביוגרפיים בשירתו של דן פגיס וזיקתם לקינותיו של שמואל הנגיד, שירת דבורה: לפרופסור דרורה ברגמן, 2019
  49. ^ כפר על שם שמואל הנגיד, הַבֹּקֶר, 25 באוקטובר 1949
  50. ^ רחוב שמואל הנגיד, תל אביב - יפו, באתר zips
  51. ^ ראו גם את מאמרו: ההומאניזם בשירת שמואל הנגיד, מאזנים, גיליון יד, תשכ"ב, עמ' 376, באתר JSTOR
  52. ^ על הספר ראו: אלי אשד, ר' שמואל הנגיד: אלבום הקומיקס, עיתון 77, גיליון 322, תמוז תשס"ז, עמ' 11; אלי אשד, נגיד ש, באתר nrg‏, 11 באפריל 2007
  53. ^ בהקדמתו לבית הבחירה על אבות בתחילת סדר הרבנים
  54. ^ א. א. הלוי, שמואל הנגיד כבעל הלכה, דבר, 12 באוקטובר 1962; יהושע הורוביץ, הלכות פסח של ר' שמואל הנגיד, הצופה, 27 במרץ 1964
  55. ^ יהושע הורוביץ, יחסו של שמואל הנגיד לגאונים, דברי הקונגרס העולמי למדעי היהדות, כרך יא, תשנ"ג, חלק א, עמ' 185-190, באתר JSTOR
  56. ^ יהושע הורוביץ, יחסו של שמואל הנגיד לגאונים, דברי הקונגרס העולמי למדעי היהדות יא, תשנ"ג, 1993, עמ' 190-185
  57. ^ 1 2 3 בספרו "שירת ישראל", תשובה לשאלה החמישית
  58. ^ ישראל לוין, לחקר "בן משלי" של ר' שמואל הנגיד, תרביץ, גיליון כט, תש"ך, עמ' 146-161, באתר JSTOR
  59. ^ יהודה רצהבי, למקורות "בן משלי" ו"בן קהלת", תרביץ, כה, תשט"ז, עמ' 301-322, באתר JSTOR
  60. ^ נ. בראון, לחקר המקורות של "בן משלי" לר' שמואל הנגיד, דין וחשבון - הקונגרס העולמי למדעי היהדות, א, תש"ן, עמ' 279-284, באתר JSTOR
  61. ^ 1 2 אליהו אשתור, קורות היהודים בספרד המוסלמית, חלק ב, הוצאת קרית ספר 1966, עמ' 74
  62. ^ עזרא פליישר, משלי סעיד בן באבשאד, ירושלים תש"ן, עמ' 173
  63. ^ משה שטיינשניידר (מהדיר), צוואת ר' יהודה אבן תיבון, ברלין תר"ב, עמ' 3
  64. ^ שולמית אליצור, שירים חדשים לשמואל הנגיד, תרביץ, נט, תש"ן עמ' 95
  65. ^ אברהם גרוסמן, ר' שמואל הנגיד: צנועה, כנועה וצייתנית, והוא ימשול בך, מרכז שז"ר, ירושלים תשפ"ב, עמ' 33
  66. ^ ראו גם: מוטי בנארי, תפקודי החזרות השונים בשירי ההגות בספר בן־קוהלת לשמואל הנגיד, מחקרי ירושלים בספרות ערבית, תשנ"ג, כרך יד, עמ' 81-105, באתר JSTOR
  67. ^ 1 2 מבוסס על: חיים שירמן, מלחמות שמואל הנגיד, ציון, כרך א, חוברת ג (ניסן תרצ"ו), עמ' 261-283, באתר JSTOR, ראו גם: צבי ליכטנשטיין וחיים שירמן, הערות אחדות למאמר מלחמות שמואל הנגיד, ציון, כרך ב, חוברת ב (ניסן תרצ"ז), עמ' 185-187, באתר JSTOR
  68. ^ ספר תחכמוני, שער שלישי
  69. ^ 1 2 3 יהודה רצהבי, 'האהבה בשירת ר' שמואל הנגיד', תרביץ, לט (תש"ל), עמ' 147-146
  70. ^ שרגא אברמסון, דברי חז"ל בשירת הנגיד, הכינוס העולמי למדעי היהדות, כרך א, מעמ' 274, באתר JSTOR
  71. ^ 1 2 חיים שירמן, הצבי בשירה העברית של ימי הביניים, לתולדות השירה והדראמה העברית מוסד ביאליק 1979, עמ' 97 – 105 גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר"
  72. ^ נחמיה אלוני, הצבי והגמל בשירת ספרד, אוצר יהודי ספרד, ד (תשכ"א), עמ' 42-39; הנ"ל 'משירת ספרד ולשונה – ב', מחקרי לשון וספרות, ד: השירה העברית בימי הביניים, ירושלים תשנ"א, עמ' 262-256
  73. ^ על מחלוקת זו ראו גם: דוד סגל, 'הערה למאמר "האהבה בשירת ר' שמואל הנגיד", תרביץ, מא (תשל"ב), עמ' 240; יהודה רצהבי, 'פירוש "צבי נעים" לר' שמואל הנגיד - כיצד?', תרביץ, מב (תשל"ג), עמ' 187
  74. ^ יוסף טובי, "האהבה בשירת החול העברית על רקע השירה הערבית בימי הביניים", לאות זיכרון, ירושלים תשס"ז, עמ' 225-199
  75. ^ מתי הוס, ירושלים בספרות עברית פשט או אליגוריה — שירת החשק של שמואל הנגיד, 23361958, תשנ"ה, כרך טו, עמ' 35 -73, באתר JSTOR
  76. ^ עדי צמח, "אם יעזוב גופי לבבו": על אהבת גברים אצל שמואל הנגיד, מאזנים, אייר-סיוון תשמ"ג, מאי 1983, עמ' 11-13, באתר JSTOR
  77. ^ יהונתן ורדי, מחזורי שירים קצרים בדיואן שמואל הנגיד, תרביץ כרך פו, תשרי–כסלו תשע"ט, עמ' 39–62
  78. ^ דיוואן רבי שמואל הנגיד מהדורת דוד ששון, אתר 'דעת'; שמואל הנגיד, דיואן, הוצאת אוקספורד, במאגר הספרים הסרוקים של הספרייה הלאומית
  79. ^ אברהם רגלסון, תגים לשירת שמואל הנגיד, באתר פרויקט בן יהודה
  80. ^ יונה דוד, "בן תהילים" לשמואל הנגיד, היום, 30 בספטמבר 1966
  81. ^ למשל: שולמית אליצור, שירים חדשים לשמואל הנגיד, תרביץ, נט, תש"ן עמ' 95
  82. ^ 1 2 3 אהרן ממן, למידת הישרדותם של חיבורים בחכמת הלשון: שלושה מקרי מבחן, הקנון הסמוי מן העין, הוצאת מאגנס, ירושלים 2010, עמ' 217-233
  83. ^ שרידים פורסמו על ידי פאוול קוקובצוב, בפטרבורג 1916, והחלק העברי פורסם במהדורת צילום בידי נחמיה אלוני, מספרי הבלשנות העברית בימי הביניים, ירושלים תש"ל, עמ' 224-207
  84. ^ לשרידים נוספים ראו: מערבי פרץ, "מובאות מתוך 'כתאב אַלִאסתגְנא' של ר' שמואל הנגיד בתוך פירוש אנונימי לספר תהלים", שנתון לחקר המקרא והמזרח הקדום, י"ב (תש"ס), עמ' 287-241
  85. ^ אוריאל סימון במהדורתו לספר (אוניברסיטת בר-אילן, 2002) עמ' 69
  86. ^ שרגא אברמסון, לא רב שמואל הנגיד ולא רב יונה בן ג'נאח, סיני, גיליון קח, מוסד הרב קוק, ירושלים תשנ"א עמ' א-ו
  87. ^ דוד צבי בנעט, קטע מתוך מכתב פולמוס לרבי שמוא להנגיד, קריית ספר, כרך ב, תרפ"ה, עמ' 150
  88. ^ ב"ז בכר, תולדות חיי רבי יונה ג'נאח וספריו, לייפציג 1885 עמ' XV
  89. ^ יהונתן ורדי, בין שמואל הנגיד למשוררי סרגוסה, תרביץ, כרך פד תשע"ו, עמ' 437-467, באתר JSTOR
  90. ^ תולדות רב האי גאון הערה 2
  91. ^ על כך: טוביה פרשל, שמואל הנגיד, חרות, 26 ביולי 1963
  92. ^ שרגא אברמסון, מתורתו של רב שמואל הנגיד מספרד, ספר יובל סיני
  93. ^ 1 2 חנה שמש (מתרגמת), "'אלרד עלא אבן אלנגרילה מאת מחמד אבן חזם", סופרים מוסלמים על יהודים ויהדות, חוה לצרוס-יפה (עורכת), ירושלים תשנ"ו, עמ' 86-88
  94. ^ M. Perlmann, 'Eleventh-Century Andalusian Authors on the Jews of Granada', PAAJR, 18 (1948-1949), pp. 269-290
  95. ^ משה פרלמן, הפולמוס בין האסלאם ליהדות בימי הביניים, סופרים מוסלמים על יהודים ויהדות, חוה לצרוס-יפה (עורכת), ירושלים תשנ"ו, עמ' 127
  96. ^ נדפס בתוך: אברהם ברלינר (עורך), אוצר טוב, גיליון ב, תרל"ז-תרל"ח, עמ' כא; חיים הומינר, ספר יוסיפון ליוסף בן גוריון הכהן, ירושלים תשט"ז, עמ' 38
  97. ^ שמאי גולן, שירת שמואל הנגיד, למרחב, 19 ביוני 1964
  98. ^ במקור - ישראל לוין, "שירי המלחמה של שמואל הנגיד על רקע שירת הגיבורים הערבית העתיקה", הספרות 1 (תשכ"ח), עמ' 367-343.
פרשני התלמוד בימי הביניים בספרד ובצפון אפריקה
בית המדרש הקדום בספרד המוסלמית רבי שמואל הנגיד • רי"צ אבן גיאת
בית המדרש של צפון אפריקה שנדד לספרד רבנו נסים בן יעקב • רבנו חננאל • רי"ף מעבר לספרד • ר"י מיגאש • רמב"ם מעבר לצפון אפריקה
בית המדרש בעיר טולדו רמ"ה • רבי יצחק מאיר אבן מיגאש (בנו של הר"י מיגאש) • (ראב"ן הירחי) • רבנו יונה • רא"ש • רבי יהודה בן הרא"ש
בית מדרשו של הרמב"ן בצפון ספרד הנוצרית הרמב"ן • רא"ה • רשב"א • ריטב"א • ר"ן • רבי פרץ הכהן • הריב"ש מעבר לצפון אפריקה • הרשב"ץ • רבי יצחק קנפנטון • רבי יצחק אבוהב (גאון קסטיליה) • רבי יעקב בירב מעבר לצפון אפריקה בגירוש ספרד
מדקדקי העברית בימי הביניים
רס"ג • מנחם • דונש • חיוג' • משה הכהן • אבן ג'נאח • אבן עזרא • יוסף קמחי • אבן כספי • רד"ק • יהודה אבן בלעם • שלמה פרחון • שמואל הנגיד • אבן חביב
הראשונים לפי אזור גאוגרפי
אשכנז רבי משולם בן קלונימוס • רבנו גרשום מאור הגולה • רבי שמעון הגדול • רבי יצחק הלוי • רבי יעקב בן יקר • ריב"א • ראב"ן • רבי אליעזר ממיץ • ראבי"ה • רבי יהודה החסיד • רבי אלעזר מגרמייזא (הרקח) • רבי יצחק אור זרוע • מהר"ם מרוטנבורג • רא"ש • המרדכי • הגהות מיימוניות • תשב"ץ קטן • רבי אליעזר מטוך • רבי יצחק מדורא • האגודה • מהר"ם ס"ל • מהרא"ק • מהר"י טירנא • מהרי"ל • מהר"י וייל • תרומת הדשן • ראשונים נוספים
צרפת רש"י • בעלי התוספות (רשב"ם • רבנו תם • ר"י הזקן • ריצב"א • רבי שמשון משאנץ) • בעל התרומה • רבי משה מקוצי • רבי יחיאל מפריז • יצחק מקורביל (הסמ"ק) • רבנו פרץ • חכמי איוורא • רבי שמשון מקינון • ראשונים נוספים
אנגליה תוספות חכמי אנגליה • רבנו תם מאורליינש • רבי משה מלונדריש • רבי ברכיה מניקולא • רבי אליהו מנחם מלונדריש • רבי יעקב חזן מלונדון • ראשונים נוספים
פרובאנס בעל האשכול • יוסף אבן פלאת • בעל העיטור • בעל המאור • הראב"ד • רבי יהונתן מלוניל • המנהיג • בעל שיטת ריב"ב • בעל ההשלמה • רבי שלמה מן ההר • רבי אברהם מן ההר • המאירי • רבי אהרון הכהן מלוניל • ראשונים נוספים
ספרד ארבעת השבויים • רבי חנוך בן משה • רבי שמואל הנגיד • רי"ץ גיאת • רבי יצחק הברצלוני • רבי יהודה הברצלוני • רי"ף • ר"י מיגאש • רמ"ה • רבי שמואל הסרדי • רמב"ן • רבי יונה גירונדי • רא"ה • רשב"א • ריטב"א • רבי יהודה בן הרא"ש • רבנו ירוחם • מהר"ם חלאווה • אבודרהם • רבי יעקב בעל הטורים • ר"ן • רבי יוסף חביבא • רבי שמואל ירונדי (אוהל מועד)
איטליה רבי משולם בן קלונימוס • רבי נתן מרומי (הערוך) • רבי ישעיה די טראני • רבי אליעזר בן שמואל • ריבב"ן • שבלי הלקט • ריא"ז • מהרי"ק • ראשונים נוספים
צפון אפריקה ארבעת השבויים • רבנו חננאל • רב ניסים גאון • רי"ף • רבנו אפרים • רבי יהודה הכהן אבן סוסאן • רבי יוסף אבן עקנין • שמואל אבן ג'אמע • רבי זכריה אגמאתי • ריב"ש • רשב"ץ • רבי ישועה הלוי • רבי אפרים אנקוה
תימן בעלי אלשרח (רבי חנניה בן ישועה • רבי נתנאל בן ישעיה • רבי זכריה הרופא • רבי סעדיה עדני • רבי דוד הלוי חמדי) • רבי דוד עדני • רבי אברהם בן שלמה
מצרים רבי שמריה בן אלחנן • רבי שמואל בן חנניה הנגיד • רמב"ם • רבי חננאל בן שמואל • רבי אברהם בן הרמב"ם • רב יוסף ראש הסדר • רבי פרחיה בן ניסים • רבי דוד הנגיד • רבי תנחום הירושלמי • רבי יעקב אלאמשאטי • רבי יהושע הנגיד • רבי דוד ברבי יהושע הנגיד • ראשונים נוספים
ראשונים נוספים
תנאים • אמוראים • סבוראים • גאונים • ראשונים • אחרונים
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=שמואל_הנגיד&oldid=41931201"