שמואל הנגיד
רבי שמואל הלוי בן יוסף הנגיד[1] (בערבית: أبو إسحاق إسماعيل بن النغريلة, תעתיק: אבו אסחאק אסמאעיל בן א–נע'רילה[2]; 993 – אביב 1056), היה איש אשכולות, רב, חכם תלמודי, פוסק, משורר, מדקדק, מנהיג ומדינאי שפעל בתחילת ימי הראשונים כראש רבני ספרד, וכמשנה למלך הטאיפה של גרנדה. נחשב לאחד מגדולי הרבנים בדורו, למשורר העברי הגדול הראשון בתקופת תור הזהב של יהודי ספרד, ולמדינאי יהודי משפיע.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נערות וחינוך
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד ליוסף הלוי אבן נגרילה (בן העיר מלידה (אנ')), בעיר קורדובה (או מרידה) שבח'ליפות קורדובה בשנת 993. בנערותו למד תורה מפי אביו ומפי רבי חנוך בן משה, ראש ישיבת קורדובה ומנהיג יהדות ספרד. את חכמת הלשון העברית למד מפי ראש המדקדקים רבי יהודה חיוג'. שמואל שלט מצעירותו בעברית, ערבית וספרות ערבית, לטינית, ושפות נוספות. הוא הצטיין בתלמוד תורה ובלימודי חכמות, ביפי כתבו בערבית ובצחות לשונו, והיה מיומן בחיבור שירים בכמה וכמה לשונות. שמואל הצעיר היה מתרועע בחברת מלומדים ומשוררים, שכן עירו הייתה בירת החכמה ומרכז המדע שבח'ליפות.
שנותיו הראשונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]באותה תקופה משוררים היו נפגשים למשתה, בו היו מתחרים בחיבור שירים לנושא כלשהו מוסכם, חדים חידות בצורה של שירים, ואף מחברים שירי יין וחשק והיתול. לפיכך, לצד שירים כבדי-ראש, רבי שמואל חיבר שירים קלילים. בצעירותו עסק בכתיבת ספרים, ועקב ריבוי בקשות אף פתח מכון לכתיבת ספרי קודש.
בחצר המלוכה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הוא היה בן עשרים כשנפלה הח'ליפות. לאחר מכן עבר למאלגה ופתח בה חנות לממכר בשמים ותבלינים, שם היה מתפרנס בדוחק. בסביבות שנת 1020 עבר לגרנדה, שם התקבל לעבודה כמזכירו של אבו אל-עבאס בן אל-עריף, שהיה הוזיר הגדול של גרנדה. יחסיו עם חצר המלוכה בגרנדה, וקידומו בסופו של דבר לתפקיד הווזיר, התרחשו באופן מקרי שעליו נותן ג'ייקוב ראדר מרכוס תיאור שנלקח מתוך "ספר הקבלה" לרבי אברהם אבן דאוד בן המאה ה-12. החנות שהקים שמואל הייתה ליד ארמונו של הווזיר של גרנדה, אבו אל-קאסים. הווזיר פגש את שמואל כאשר שפחתו החלה לבקש משמואל לכתוב עבורה מכתבים. בסופו של דבר קיבל שמואל תפקיד של גבאי מיסים, ולאחר מכן מזכיר, ולבסוף עוזר הווזיר הגדול של המלך חבוס אל-מוצפר.
עיקר פעילותו
[עריכת קוד מקור | עריכה]כאשר חבוס מת בשנת 1038, שמואל וידא שבנו השני של המלך חבוס, באדיס בן חבוס יחליף אותו, על פני אחיו הבכור בולוקין. הסיבה מאחורי מעשה זה הייתה שבאדיס היה מועדף יותר על ידי העם, בהשוואה לבולקין, כאשר האוכלוסייה היהודית הכללית תחת שמואל תומכת בבאדיס. רבי אברהם אבן דאוד מציין כי גדולי החכמים "ומהם ר' יוסף בן מיגש ורבי יצחק בן ליאון ורבי נחמיה אשאכפה מגדולי גראנטה, שלשה אלה היו אחרי בלקין, ור' שמואל הלוי היה אחרי באדיס".
בתמורה לתמיכתו, באדיס הפך את שמואל לווזיר הגדול ולגנרל העליון שלו. בעקבות ניצחונו של באדיס, ממשיך ומתאר בן דאוד "וברחו ג' גדולי העיר שהזכרנו, למדינת אשביליא". חלק מהמקורות אומרים שהוא כיהן כווזיר של המדינה עוד קודם וכי כיהן במשך יותר משלושה עשורים עד מותו אי שם בסביבות או אחרי 1056.
מכיוון שלא הורשו היהודים לכהן בתפקידים ציבוריים במדינות האסלאם, כהסכם שנערך בחוזה עומר, העובדה ששמואל הנגיד, יהודי או ד'ימי, מכהן בתפקיד ציבורי כה גבוה הייתה חריגה. הדוגמה שלו שימשה כדי לתמוך בתאוריית תור הזהב, בנוגע לחיים יהודיים תחת שלטון מוסלמי. מעמדו הייחודי כווזיר הפך אותו ליהודי הבכיר ביותר בכל ספרד. מתוך הכרה בכך, בשנת 1027, הוא קיבל על עצמו את התואר נגיד, או נסיך. העובדה המיוחדת לגבי תפקידו כגנרל העליון בצבא גרנדה הייתה שהוא יהודי. זה שיהודי יפקוד על הצבא המוסלמי, מה שעשה במשך 17 שנים, כשהם בסמכותו, היה הישג מדהים, מה שעורר את קנאת צריו, ושימש, על פי תיאורו של הנגיד,[3] כעילה לפריצת מרד עם מותו של חבוס וסירובו של באדיס לפטר את הנגיד.
סיפור אחד המקיף את כושרו הפוליטי של שמואל מתרחש זמן קצר לאחר ירושה של באדיס. הפלג של ידייר בן חובסה (האחיין האהוב על חבוס) אמר לשמואל שהם רוצים להפיל את המלך החדש ורוצים את תמיכתו. שמואל זייף תמיכה ואיפשר להם לקיים פגישה בביתו. הוא סיפר לבאדיס ואיפשר לו לרגל אחר הפגישה. באדיס רצה להוציא את הסוחרים להורג אבל שמואל שכנע אותו שפוליטית מוטב שלא לעשות כן. בסופו של דבר, הוא זכה לכבוד עוד יותר על ידי המלך אך גם במעמד טוב עם המורדים.
מדי שנה היה יוצא בראש צבא באדיס להילחם באויביו. לדוגמה, כך נכתב בספר "בן תהילים" (סימנים נ"ט וק"ד) בשנת תת"א (1041): "ידיר ובעלי בריתו ואצל ומופק, והם שלשתם מראשי האנדלוס הרימו יד במלך ויפשטו על ארגונה ויהרגו את שר העיר שם, ואחר כן השתלטו על שמחאן ועל רוב מבצריה. ויצא הנגיד עם המחנות לקראתם, ותהי בם יד ה' ונהרגו שרי הצבאות ואצל ומופק ורבים מחיליהם. אך ידיר נמלט לקורטובה. וירדפהו הנגיד ויצר על העיר וילכדה, ואת ידיר תפש חי ויביאהו אסור אל המלך".[4]
כיהודי, רבי שמואל הנגיד ביקש באופן פעיל לקבל עצמאות מגאוני בבל על ידי כתיבה עצמאית על ההלכה היהודית עבור הקהילה הספרדית. הנגיד הפך למנהיג יהדות ספרד בסביבות שנות ה-20 המאוחרות. הוא קידם את רווחת העם היהודי באמצעות מעשים שונים. לדוגמה, הוא קידם את הלמידה היהודית על ידי רכישת עותקים רבים של התלמוד, קובץ הפרשנויות הענק למשפט היהודי בעל פה. הוא גם קידם את לימוד התלמוד בכך שנתן צורת מלגה למי שרצה ללמוד את התורה למחייתו.
רבי שמואל הנגיד שימש כשלושים שנים בשירות המלך, נושא את יהדותו בקומה זקופה בחצרות שני מלכים, מוצא חן הודות לענוותנותו ורוחו הנדיבה אף בעיני שרים שקינאו בו, דואג לקהילות היהודיות בספרד, תומך בישיבות ובלומדים עניים בספרד ובכל ארצות הגולה, כל שכן בחכמי ירושלים ובתלמידיהם, מספק שמן למאור לכל בתי הכנסת שבירושלים, ותומך מהונו ברבים ממשוררי זמנו. באותה תקופה, לאחר שרבו הרב חנוך הלך לעולמו, נתמנה לראש רבני ספרד, והיה משיב תשובות לרבים שפנו אליו בשאלות של דת ודין. ביתו היה בית ועד לחכמים, מקום של שירה וחכמה, וחכמים מכל רחבי ספרד, ואף מחוץ לספרד, היו מגיעים לבקרו, ביניהם רב ניסים גאון, רבי שלמה אבן גבירול, ואחרים. רבי שמואל הנגיד היה מחבר שירי ידידות, תנחומים ותשובות לידידיו הרבים.
הוא מת בין השנים 1055–1057 מסיבות טבעיות. על שמו נקרא היישוב כפר הנגיד.
על מידותיו וחכמתו של רבי שמואל הנגיד חוברו לא מעט אגדות. לדוגמה:[5] על פי האגדה בחצר ביתו של רבי שמואל הנגיד הייתה מזרקה הנתמכת על ידי שנים עשר אריות, שלימים (עקב חידוש הארמון בהצעתו של רבי שמואל למלך בתור הווזיר)[6] הועברה לארמון אלהמברה בגרנדה, הוצבה באחת החצרות והעניקה לה את שמה, "חצר האריות" המפורסמת.
משפחתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]הרב יחיאל היילפרין בספרו "סדר הדורות" טען, כי לדעתו אביו היה "רב יהוסף הלוי בן גיקטליא", שגורש מירושלים.
היה לו אח בכור בשם יצחק הלוי שנפטר בחייו. על מות אחיו כתב לפחות 19 שירי קינה, המפורסם מביניהם הוא "הים ביני ובינך".
לשמואל היה שלשה בנים: רבי יהוסף הנגיד, אליסף ויהודה, ובת שנפטרה בחייו.
- ערכים מורחבים – יהוסף הנגיד, פרעות גרנדה
בשנת 1049, רבי שמואל השיא את בנו יהוסף לבתו היחידה של רב ניסים גאון, ראש ישיבת קירואן. יוסף ירש את אביו כווזיר של גרנדה לפני שמלאו לו 21. ליוסף היו שני בנים: אברהם ועזריה.
לימים חלה הרעה ביחסיו עם המלך ועם האוכלוסייה. רבי יוסף נרצח בהתקוממות אספסוף ב-30 בדצמבר 1066 (ט' בטבת ד'תתכ"ז). הוא אמנם ניסה להשחיר את פניו לבל יכירוהו, אולם המוסלמים מצאו אותו, הוציאוהו ממחבואו והרגוהו. הם סחבו את גופתו דרך חוצות העיר וצלבוהו על שער העיר. למחרת בבוקר, החל טבח הדמים ביהודי גרנדה הידוע בשם "פרעות גרנדה", בו נרצחו כ-500 יהודים.[7] בנו של רבי יוסף, אברהם, גם הוא הוצא להורג על כך שסירב להמיר את דתו ואשתו ובנו השני, עזריה, הצליחו להימלט. הקהילה היהודית הוקמה מחדש מאוחר יותר אך נהרסה שוב בשנת 1090 על ידי האלמורווידים.
- ערכים מורחבים – קסמונה בת אסמאעיל
לעיתים קרובות הועלתה השערה לפיה רבי שמואל היה אביה (או אחד מאבות המשפחה) של קסמונה בת אסמאעיל, המשוררת היהודית היחידה בשפה הערבית מימי הביניים,[8] אבל היסודות לכך מוטלים בספק.[9]
מעט ידוע על חייה של קסמונה. שני מקורות מספרים כי אביה היה יהודי, וכי הוא לימד אותה את אמנות הפואטיקה והפיסוק. אחמד אל-מקארי (אנ') מכנה את האב "אסמאעיל אל-יהודי", אולם ג'לאל א-דין א-סויוטי מכנה אותו "אסמאעיל בן בגדאלה אל-יהודי", ואומר שקסמונה חיה במאה ה-12.
כתביו
[עריכת קוד מקור | עריכה]הלכתא גברתא
[עריכת קוד מקור | עריכה]כתב ספר הלכה לפי סדר התלמוד ונקרא "הלכתא גברתא", אשר לא השתמר בשלמותו, אם כי פסקי הלכה מובאים בשמו בספר הפסיקה הקאנוני "ארבעה טורים", וכן במקורות נוספים כגון בכתבי הרי"ף, הרמב"ן, המאירי, רבי יצחק אבן גיאת, רבי יהודה בן ברזילי הברצלוני, רבי אברהם בן יצחק מנרבונה ועוד.
מבוא התלמוד
[עריכת קוד מקור | עריכה]מיוחס אליו ספר מבוא התלמוד אשר נדפס בתלמוד הבבלי כנספח למסכת ברכות, אשר הוא קיצור חיבורו הארוך של ר' שמואל בן חפני גאון שקטעים ממנו פורסמו בתקופה האחרונה.[10] כך בספר כפתור ופרח, וכן החיד"א בספרו שם הגדולים ייחסו את החיבור המקוצר לשמואל הנגיד מספרד.
אך רבי יוסף סמברי בן המאה ה-17, כותב כי החיבור המקוצר נתחבר על ידי רבי שמואל בן חנניה נגיד מצרים מהמאה ה-12, וכך סבורים חוקרים כמו אהרן קמינקא ומרדכי מרגליות.[11] גם לדעת שרגא אברמסון החיבור אינו של רבי שמואל הנגיד מספרד.
שירה ודקדוק
[עריכת קוד מקור | עריכה]רבי שמואל הנגיד היה המשורר העברי הגדול הראשון בתור הזהב של יהדות ספרד, ובעקבותיו הלכו שלושת המשוררים הגדולים רבי שלמה אבן גבירול, רבי משה אבן עזרא, ורבי יהודה הלוי. בדורות האחרונים שירתו אף השפיעה על שירתם של משוררים עבריים מודרניים, כגון אריה לודוויג שטראוס, נתן יונתן, יהודה עמיחי, ואחרים. שיריו יצאו לאור במהדורות שונות, ומחקרים רבים חוברו על שירתו.
רבי שמואל הנגיד חיבר שלשה ספרי שירה בעקבות ספרי דוד ושלמה: "בן תהלים", ספר תפילות, שנערך חלקית על ידי בנו יהוסף, "בן משלי", ספר משלים ופתגמים שנערך על ידי בנו אליסף, וספר "בן קהלת" הכולל שירי הגות.
כמדקדק, רבי שמואל הנגיד חיבר ספרי דקדוק רבים מתוך הגנה על מורו רבי יהודה חיוג' ותוך התפלמסות עם רבי יונה אבן ג'נאח שחלק עליו. הוא חיבר בערבית ספר בתורת הלשון העברית כּתַאבּ אלְאִסְתִגְנַאאְ, המכונה בעברית "ספר העושר" – מילון מפורט ללשון המקרא.[12] רבי אברהם אבן עזרא כתב שלרבי שמואל הנגיד יש 22 חיבורים בענייני לשון.[13]
בנוסף, הנגיד חיבר מן השירים המפורסמים שחוברו בימי הביניים וביניהם: שירת חשק ושירת יין. הנגיד היה המשורר היהודי הראשון שחיבר שירי מלחמה. כמו כן בשיריו מצויים שירי אהבה בעלי אלמנטים הומוארוטיים. שירי אהבה חד מיניים מצויים גם ביצירותיהם של משוררים יהודים בולטים מימי הביניים כרבי יהודה הלוי, רבי שלמה אבן גבירול ורבי אברהם אבן עזרא.[14][15]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ישראל לוין, שמואל הנגיד, חייו ושירתו, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשכ"ג-1963 (הדפסה שנייה: 1973)
- דוד ילין, שמואל הנגיד ודימוייו המקוריים, ירושלים תרצ"ח (1938)
- דוד ילין, המשקלים בשירת שמואל הנגיד, ירושלים תרצ"ט (1939)
- חיים שירמן, השירה העברית בספרד ובפרובאנס, א, ירושלים-תל אביב, תשט"ו, עמ' 74-78; שם, ב, תשי"ז, עמ' 678
- קלמן שולמן, רבי שמואל הנגיד ור' שלמה אבן גבירול, בתוך "ספר תולדות חכמי ישראל", חלק ראשון, וילנה תרל"ט.
- מרדכי מרגליות, ספר הלכות הנגיד, עם מבואות והערות, ירושלים: בהוצאת קרן יהודה ליב ומיני אפשטיין שעל יד האקדמיה למדעי היהדות בארצות הברית, תשכ"ב-1962, באתר אוצר החכמה
- שרגא אברמסון, מתורתו של רב שמואל הנגיד מספרד, ספר יובל סיני, כרך המאה (תשמ"ז), ע' ז-ע"ג.
- יהושע הורוביץ, יחסו של שמואל הנגיד לגאונים, דברי הקונגרס העולמי למדעי היהדות, יא, חטיבה ג: כרך ראשון (תשנ"ג), ע' 185–190.
- אפרים חזן, "החזרה הגזרית — מלים מרובות צורה בשירת שמואל הנגיד", מחקרי ירושלים בספרות עברית י-יא, תשמ"ז-תשמ"ח (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
- יוסף יהלום, "התחינות והתפילות המושרות של ר' שמואל הנגיד", מחקרי ירושלים בספרות עברית טו, תשנ"ה (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
- מתי הוס, "פשט או אלגוריה — שירת החשק של שמואל הנגיד", מחקרי ירושלים בספרות עברית טו, תשנ"ה (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
- דבורה ברגמן, "ריאליזם ומקבריות בשירת שמואל הנגיד", מחקרי ירושלים בספרות עברית טו, תשנ"ה (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
- יהונתן ורדי ומיכאל רנד, דיוואן שמואל הנגיד – קודקס מן הגניזה, הוצאת האקדמיה ללשון העברית, 2015
- חיים שירמן (1979). לתולדות השירה והדראמה העברית : מחקרים ומסות מוסד ביאליק, עמ' 97
- ד"ר אריה מור, שמואל הנגיד המדינאי והמשורר, משה אבן עזרא האיש והמשורר, הוצאת מסדה, 1958[16]
יצירות ספרותיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אוסקר להמן,[17] Samuel ha Nagid, פרנקפורט על המיין: דער איזראעליט, 1909
- מ. שמואלי (מתרגם), רבי שמואל הנגיד: גאון ומשורר, שר ומצביא, תל־אביב: נצח, תשי"ז [1957]
- ר. פרידמן (מעבדת), שר ונגיד לעמו: רבי שמואל הנגיד, ירושלים: נתיבות, תשנ"ה
- אריה מאר ואסטוון פאולס, רבינו שמואל הנגיד: סיפורו של תור הזהב, ספר קומיקס, 2 חלקים במספר שפות, הוצאת מאר, (2005)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- שמואל הנגיד, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- שמואל הנגיד, דף שער בספרייה הלאומית
יצירותיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הספר כל שירי רבי שמואל הנגיד, מהדורת חיים ברודי, באתר hebrewbooks
- קטעים משירים שכתב, באתר "דעת"
- דיוואן רבי שמואל הנגיד מהדורת דוד ששון, אתר 'דעת'.
- כתבי שמואל הנגיד בפרויקט בן-יהודה
- מבוא הגמרא, ונתיבות שביליה
- שמואל הנגיד, דיואן, הוצאת אוקספורד, במאגר הספרים הסרוקים של הספרייה הלאומית
- מבחר שירי שמואל בן יוסף הלוי הנגיד (מסדרים ומבארים מאת דוד ילין), הוצאת אמנות, 1931. באתר הספרייה הלאומית
- דיואן שמואל הנגיד, ההדרה ומבוא: דוד סלימאן ששון, הוצאת אוניברסיטת אוקספורד, 1934.
- כתב יד, בן משלי, פרמה, מאה 14, בפרויקט "כתיב" באתר הספרייה הלאומית
- כתב יד, מבוא התלמוד, וינה, מאה 15, בפרויקט "כתיב" באתר הספרייה הלאומית
אודותיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- דוד ילין, שמואל הנגיד, באתר פרויקט בן יהודה
- דוד ילין, שמואל הנגיד ודימוייו המקוריים, באתר פרויקט בן יהודה
- אברהם רגלסון, תגים לשירת שמואל הנגיד, באתר פרויקט בן יהודה
- שמואל הנגיד, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- יובל מלחי, הסיפור המדהים של שמואל הנגיד ובנו - חלק א', חלק ב', חלק ג', חלק ד', חלק ה', חלק ו', פודקאסטים באתר "קטעים בהיסטוריה"
- אלי הירש, על שמואל הנגיד, מבחר בעריכת טובה רוזן, ידיעות אחרונות 2/5/08
- שמואל הנגיד כבעל הלכה, דבר, 12 באוקטובר 1962
- ר' שמואל הנגיד באתר אורנים
- מרדכי מרגליות (עורך כללי), "שמואל הנגיד", אנציקלופדיה לתולדות גדולי ישראל, תל אביב: י' צ'צ'יק, תש"ו, עמ' 1345-1340, באתר היברובוקס
- אברהם בן דאוד, ספר הקבלה, עמ' 71–73
- אברהם אליהו הרכבי, זיכרון לראשונים וגם לאחרונים - חלק ראשון: זיכרון לראשונים, מחברת ראשונה זיכרון רב שמואל הנגיד בן יוסף הלוי. המחברת הזאת תכיל בקרבה את הנשאר לפליטה מספריו בן תהלים ובן משלי עם מבוא והערות. ס"ט פטרבורג, תרל"ט. באתר hebrewbooks
- אהרן דארנצוויג, תולדות רבינו שמואל הנגיד אבן נאגרעלא (א), הכרמל, 3 באפריל 1870
- תולדות רבינו שמואל הנגיד אבן נאגרעלא (ב), הכרמל, 10 באפריל 1870
- שמואל מיקלוש שטרן (אנ'), לתולדות ר' שמואל הנגיד, ציון, טו (תש"י), עמ' 135–145
- עופרה עופר אורן, סיפורו של השיר "מת אב ומת אלול", בבלוג "סופרת ספרים", 7 בנובמבר 2018
- נעם אשכולי, שמואל הנגיד מתוך הפודקאסט קדמא להיסטוריה יהודית
- אריאל זינדר, בגלוי אל החשכה: פצעי הזמן של שמואל הנגיד, אות 7, סתיו 2017
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ בחלק מהמקורות נקרא בתואר "רב" (או רבנו), תואר נפוץ בתקופת הגאונים
- ^ לעיתים גם אִבְּן נָגְרִילָה
- ^ אלוה עז / שמואל הנגיד - פרויקט בן־יהודה
- ^ שמואל הנגיד, דיואן שמואל הנגיד, בעריכת דוד סלימאן בן דוד ששון, לונדון: הוצאת אוניברסיטת אוקספורד, תרצ"ד
- ^ אברהם רגלסון, תגים לשירת שמואל הנגיד, "הפועל הצעיר" 29.8.1967
- ^ אריק מאר "רבינו שמואל הנגיד", חלק א'
- ^ ספר 'סדר הדורות'
- ^ J. Bellamy, “Qasmuna the Poetess: Who Was She?” Journal of the American Oriental Society 103 (1983): 423–424.
- ^ Gallego, "The Poetess Qasmuna Bat Isma`il", pp. 70-72.
- ^ מרדכי מרגליות, מבוא לספר הלכות הנגיד (להורדה)
שרגא אברמסון, מתורתו של רב שמואל הנגיד מספרד, סיני ק (א) תשמ"ז, עמ' ז-עג - ^ מרדכי מרגליות, מבוא התלמוד המיוחס לנגיד אינו לו
- ^ למידע נוסף, ראו מאמרו של אהרן ממן, למידת הישרדותם של חיבורים בחכמת הלשון: שלושה מקרי מבחן, (הערת שוליים מס' 3) בתוך: הקנון הסמוי מן העין (עמ' 217-233), עורכים: מנחם בן ששון, ירחמיאל ברודי, עמיה ליבליך ודנה שליו, סכוליון - מרכז למחקר רב תחומי בלימודי היהדות, המכון למדעי היהדות ע"ש מנדל, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, ירושלים תשע"א 2010. ISBN 9789654935234 (ספר אלקטרוני: מסת"ב 9789654935241).
- ^ "ויש אחרים שחכמתם דיקות הלשון לדעת הבנינים ומחלוקותיהם והאותיות המשרתים והשרשיים והשמות והפעלים העומדים והיוצאים... והאמת כי טוב הוא למשכיל שילמוד מזאת החכמה, רק לא יתעסק בה כל ימיו לקרוא ספרי ר' יהודה המדקדק הראשון, וי' ספרי ר' מרינוס וכ"ב ספרי ר' שמואל הנגיד, ועל כאלה אמר שלמה עשות ספרים הרבה אין קץ". ספר יסוד מורא פרק א.
- ^ Abba Solomon Eban, Avi Shlaim, Interview With Abba Eban, II March 1976, Israel Studies 8, 2003, עמ' 153–177 doi: 10.1353/is.2003.0017
- ^ 95 Cet = AC 2 = WDS J03184–0056, Cambridge University Press, 2019-08-29, עמ' 132–133
- ^ שמואל הנגיד המדינאי והמשורר משה אבן עזרא האיש והמשורר הוצאת מסדה, אריה מור, 1958
- ^ בחלק מהמהדורות נדפס, בטעות, על שם אביו הרב מאיר להמן.
תקופת חייו של הרב שמואל הנגיד על ציר הזמן |
---|
|
פרשני התלמוד בימי הביניים בספרד ובצפון אפריקה | ||
---|---|---|
בית המדרש הקדום בספרד המוסלמית | רבי שמואל הנגיד • רי"צ אבן גיאת | |
בית המדרש של צפון אפריקה שנדד לספרד | רבנו נסים בן יעקב • רבנו חננאל • רי"ף מעבר לספרד • ר"י מיגאש • רמב"ם מעבר לצפון אפריקה | |
בית המדרש בעיר טולדו | רמ"ה • רבי יצחק מאיר אבן מיגאש (בנו של הר"י מיגאש) • (ראב"ן הירחי) • רבנו יונה • רא"ש • רבי יהודה בן הרא"ש | |
בית מדרשו של הרמב"ן בצפון ספרד הנוצרית | הרמב"ן • רא"ה • רשב"א • ריטב"א • ר"ן • רבי פרץ הכהן • הריב"ש מעבר לצפון אפריקה • הרשב"ץ • רבי יצחק קנפנטון • רבי יצחק אבוהב (גאון קסטיליה) • רבי יעקב בירב מעבר לצפון אפריקה בגירוש ספרד |
מדקדקי העברית בימי הביניים | |
---|---|
|
הראשונים לפי אזור גאוגרפי | ||
---|---|---|
אשכנז | רבי משולם בן קלונימוס • רבנו גרשום מאור הגולה • רבי שמעון הגדול • רבי יצחק הלוי • רבי יעקב בן יקר • ריב"א • ראב"ן • רבי אליעזר ממיץ • ראבי"ה • רבי יהודה החסיד • רבי אלעזר מגרמייזא (הרקח) • רבי יצחק אור זרוע • מהר"ם מרוטנבורג • רא"ש • המרדכי • הגהות מיימוניות • תשב"ץ קטן • רבי אליעזר מטוך • רבי יצחק מדורא • האגודה • מהר"ם ס"ל • מהרא"ק • מהר"י טירנא • מהרי"ל • מהר"י וייל • תרומת הדשן • ראשונים נוספים | |
צרפת | רש"י • בעלי התוספות (רשב"ם • רבנו תם • ר"י הזקן • ריצב"א • רבי שמשון משאנץ) • בעל התרומה • רבי משה מקוצי • רבי יחיאל מפריז • יצחק מקורביל (הסמ"ק) • רבנו פרץ • חכמי איוורא • רבי שמשון מקינון • ראשונים נוספים | |
אנגליה | תוספות חכמי אנגליה • רבנו תם מאורליינש • רבי משה מלונדריש • רבי ברכיה מניקולא • רבי אליהו מנחם מלונדריש • רבי יעקב חזן מלונדון • ראשונים נוספים | |
פרובאנס | בעל האשכול • יוסף אבן פלאת • בעל העיטור • בעל המאור • הראב"ד • רבי יהונתן מלוניל • המנהיג • בעל שיטת ריב"ב • בעל ההשלמה • רבי שלמה מן ההר • רבי אברהם מן ההר • המאירי • רבי אהרון הכהן מלוניל • ראשונים נוספים | |
ספרד | ארבעת השבויים • רבי חנוך בן משה • רבי שמואל הנגיד • רי"ץ גיאת • רבי יצחק הברצלוני • רבי יהודה הברצלוני • רי"ף • ר"י מיגאש • רמ"ה • רבי שמואל הסרדי • רמב"ן • רבי יונה גירונדי • רא"ה • רשב"א • ריטב"א • רבי יהודה בן הרא"ש • רבנו ירוחם • מהר"ם חלאווה • אבודרהם • רבי יעקב בעל הטורים • ר"ן • רבי יוסף חביבא • רבי שמואל ירונדי (אוהל מועד) | |
איטליה | רבי משולם בן קלונימוס • רבי נתן מרומי (הערוך) • רבי ישעיה די טראני • רבי אליעזר בן שמואל • ריבב"ן • שבלי הלקט • ריא"ז • מהרי"ק • ראשונים נוספים | |
צפון אפריקה | ארבעת השבויים • רבנו חננאל • רב ניסים גאון • רי"ף • רבנו אפרים • רבי יהודה הכהן אבן סוסאן • רבי יוסף אבן עקנין • שמואל אבן ג'אמע • רבי זכריה אגמאתי • ריב"ש • רשב"ץ • רבי ישועה הלוי • רבי אפרים אנקוה | |
תימן | בעלי אלשרח (רבי חנניה בן ישועה • רבי נתנאל בן ישעיה • רבי זכריה הרופא • רבי סעדיה עדני • רבי דוד הלוי חמדי • רבי דוד עדני • רבי אברהם בן שלמה | |
מצרים | רבי שמריה בן אלחנן • רבי שמואל בן חנניה הנגיד • רמב"ם • רבי חננאל בן שמואל • רבי אברהם בן הרמב"ם • רב יוסף ראש הסדר • רבי פרחיה בן ניסים • רבי דוד הנגיד • רבי תנחום הירושלמי • רבי יהושע הנגיד • רבי דוד ברבי יהושע הנגיד • ראשונים נוספים | |
ראשונים נוספים תנאים • אמוראים • סבוראים • גאונים • ראשונים • אחרונים |