טיוטה:Primaquine
 | |
| שם IUPAC | |
|---|---|
| (RS)-N-(6-methoxyquinolin-8-yl)pentane-1,4-diamine | |
| שמות מסחריים בישראל | |
| פרימקווין פוספט, פרימצין | |
| נתונים כימיים | |
| כתיב כימי | C15H21N3O |
| מסה מולרית | 259.353 g·mol−1 |
| נתונים פרמוקוקינטיים | |
| זמינות ביולוגית | 96% |
| מטבוליזם | כבד |
| זמן מחצית חיים | 6 שעות |
| בטיחות | |
| מעמד חוקי | Rx-only |
| דרכי מתן | Oral administration |
| מזהים | |
| מספר CAS | 90-34-6 |
| PubChem | 4908 |
| ChemSpider | 4739 |
פרימקווין (באנגלית: Primaquine) היא תרופה המשמשת בעיקר לטיפול ולמניעה של מלריה הנגרמת על ידי טפיל הפלסמודיום ויוקס (Plasmodium vivax). היא שייכת לקבוצת התרופות נגד מלריה ומהווה חלק בלתי נפרד מאסטרטגיות הטיפול במלריה במשך מספר עשורים. בנוסף לתכונותיה נגד מלריה, פרימקווין הראתה גם יעילות נגד טפילים מסוימים אחרים.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרימקווין סונתזה לראשונה בשנת 1940 על ידי הכימאי רוברט אלדרפילד כחלק מהמאמץ של משרד המדע למחקר ופיתוח של ארצות הברית במלחמת העולם השנייה במטרה ליצור תרופה כנגד מלריה איתה יטפלו בחיילים. שילוב הפרימקווין בתוכניות הטיפול במלריה סימן התקדמות משמעותית במאבק במחלה זיהומית זו.[1]
מנגנון הפעולה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מנגנון הפעולה המדויק של פרימקווין בטיפול במלריה אינו מובן לחלוטין. עם זאת, ההשערה היא שהיא פועלת על ידי הפרעה להתפתחות טפיל המלריה בכבד, ובכך מונעת הישנות של ההדבקה. שלא כמו תרופות רבות אחרות נגד מלריה, פרימקווין יעילה נגד הצורה הכבדית הרדומה של הטפיל, הידועות כהיפנוזואיטים, שאחראיות להישנויות של זיהומי Plasmodium vivax ו-Plasmodium ovale. כמו כן, היא יעילה כנגד Plasmodium vivax בצורתו הדמית.
התוויות[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרימקווין משמשת בעיקר בשילוב עם תרופות אחרות נגד מלריה כחלק מ"טיפול משולב" לטיפול במחלה. היא יעילה במיוחד נגד צורות ההישנות של המחלה הנגרמות על ידי Plasmodium vivax ו-Plasmodium ovale. בנוסף, נחקר הפוטנציאל של פרימקווין במניעת העברת מלריה ובמניעה טיפולית לנוסעים לאזורים בהם מלריה נפוצה.
מינון ומתן[עריכת קוד מקור | עריכה]
מינון הפרימקווין יכול להשתנות בהתאם לגורמים כמו גיל המטופל, משקל ומטרת מתן התרופה. היא ניתנת בדרך כלל דרך הפה בצורת טבליות. משטר המינון עשוי להיות שונה לטיפול, מניעה ומניעת הישנות. אנשי מקצוע רפואיים שוקלים בזהירות את מאפייני המטופל האישיים בעת קביעת המינון המתאים.
תופעות לוואי[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרימקווין נסבלת בדרך כלל היטב, אך ייתכנו תופעות לוואי. תופעות לוואי שכיחות כוללות בחילות, הקאות, וכאבי בטן. תופעות לוואי חמורות יותר, פחות שכיחות, עלולות לכלול תגובות אלרגיות קשות, פגיעה בתפקוד הכבד ואנמיה המוליטית (הרס כדוריות דם אדומות) אצל אנשים עם חסר G6PD.[2]
התוויות נגד[עריכת קוד מקור | עריכה]
מחלות כבד, חסר G6PD, הריון והנקה, ילדים מתחת לגיל 5, היסטוריה של תגובות אלרגיות קשות לפרימקווין או תרופות דומות.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Baird JK, Rieckmann KH (במרץ 2003). "Can primaquine therapy for vivax malaria be improved?". Trends in Parasitology. 19 (3): 115–120. doi:10.1016/S1471-4922(03)00005-9. PMID 12643993.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Keystone JS, Kozarsky PE, Connor BA, Nothdurft HD, Mendelson M, Leder K (2018). Travel Medicine E-Book (באנגלית). Elsevier Health Sciences. p. 185. ISBN 9780323547710.
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.