זמינות ביולוגית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

זמינות ביולוגיתאנגלית: Bioavailability) הוא מונח מתחום הפרמקולוגיה המודד את כמות התרופה שמגיעה למחזור הדם הכללי. הערך הנמדד נבוטא באחוזים ומציין כמה אחוז מהתרופה הגיעה למחזור הדם.

על פי ההגדרה, הזמינות הביולוגית של תרופה שניתנת בהזרקה תוך-ורידית היא 100%. לעומת זאת, תרופה שתינתן בדרכים אחרות, למשל - דרך הפה - הזמינות הביולוגית שלה תרד, הן בגלל ספיגה לא מלאה של התרופה, הן בשל נוכחות אנזימים במערכת העיכול שמפרקים את התרופה עוד לפני שהיא מגיעה למחזור הדם, הן בשל אינטרקציה עם מזון במערכת העיכול והן בגלל אפקט המעבר הראשון.

ערך הזמינות הביולוגית לא מעיד על הפוטנטיות של התרופה ועל עוצמתה. תרופות יכולות להיות תרופות עם פוטנטיות גבוהה אבל עם זמינות ביולוגית נמוכה, לדוגמא דביגטרן שהוא תרופה נוגדת קרישה היא בעלת זמינות ביולוגית של 3-7% בלבד, כלומר מעט מאוד מהתרופה נספג דרך מערכת העיכול ועדיין קיימת השפעה פרמקולוגית של התרופה במינונים שניתנו.

תרופות מסויימות הן בעלי זמינות ביולוגית פומית כמעט זהה לזמינות ביולוגית במתן תוך-ורידי, מה שמעיד על ספיגה מלאה של התרופה. דוגמאות לכן הן תרופות אנטיביוטיקה ממשפחת הקווינולונים כגון אופלוקסצין (ofloxacin) שיש לה זמינות ביולוגית גבוהה (98%).

מתן של תרופות בדרכים אחרות גם קשור בזמינות ביולוגית נמוכה יותר. לדוגמא: זמינות של rotigotine (תרופה לטיפול בפרקינסון) כהיא ניתנת באמצעות מדבקה עורית, היא 37%. זה משום שעל מנת שהתרופה תגיע למחזור הדם היא צריכה לעבור דרך שכבות העור, מתן שאיננו אופטימלי. למרות הזמינות הביולוגית הנמוכה, התרופה עומדת ביעילותה.

זמינות ביולוגית היא אחד הכלים החיוניים בפרמקוקינטיקה, והיא מסייעת לקבוע את המנה המומלצת לנטילתה של תרופה מסויימת ובכך משפרת את יעילות מהטיפול התרופתי וגם יכולה לסייע במניעת רעילות של תרופה מסויימת למשתמש עקב נטילת מינון גבוה.

לזמינות הביולוגית יש ערך חשוב לא רק בנטילת תרופות, אלא גם בלקיחת תוספי תזונה. אם הזמינות הביולוגית של תוספי תזונה נמוכה מראש, סביר כי יעילותם נמוכה.

ניתן לחשב מתמטית את היחס המתמטי שבין שני משתנים אלה לקבלת ערך אחוזי של הזמינות הביולוגית (עד 100%), והדבר אפשרי דרך הנוסחה להלן:

Bioavailability (%) = \frac{AUC (IV)}{AUC (non-IV)}

גורמים המשפיעים על הזמינות הביולוגית של תרופות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר רב של גורמים משפיעים על הזמינות הביולוגית של תרופות, וביניהם:

  1. תכונות פיזיקליות של התרופה: מסיסות במים, מסיסות בשומן, דרגת חומציות, מצב יינון במערכת העיכול
  2. הפורמולציה בה ניתנת התרופה (יש תרופות שניתנות במספר פורמולות כגון וראפאמיל שקיים בתכשיר לשחרור מיידי וגם בתכשיר לשחרור מושהה).
  3. מזון - משפיע על ספיגת התרופה. יש תרופות שנטילתן על קיבה ריקה מעלה את הזמינות הביולוגית ויש תרופות שנטילתן על קיבה מלאה מעלה את הזמינות הביולוגית.
  4. קצב פינוי בקיבה - רלוונטי בעיקר לתרופות שנספגות מהקיבה. ככל שקצב פינוי הקיבה יהיה מהיר יותר, כך תהיה ספיגה נמוכה יותר וכתוצאה מכך זמינות ביולוגית נמוכה יותר.
  5. אינטראקציות עם תרופות אחרות. לדוגמא וראפאמיל עלול להעלות את הרמות של דביגטרן בדם ולהעלות את הזמינות הביולוגית ע"י עיכוב של אנזימי P-gp במערכת העיכול.
  6. אינטרקציות עם מזון - הזמינות הביולוגית של מלחי ברזל (כגון Ferrous sulfate) היא נמוכה ועומדת על 10%. אם נותנים אותה עם מזון חלבי הספיגה יכולה לרדת עד 0% בגלל שהברזל יוצר קומפלקס עם החלב שמונע מהברזל להיספג. דוגמא נוספת לאינטרקציה עם מזון כוללת תרופות שיש להן אינטרקציה עם מיץ אשכוליות. מיץ אשכוליות מכיל מרכיבים שמעכבים פעילות של אנזימים במעי, כתוצאה מכך הזמינות הביולוגית של התרופות כגון סימבסטטין עולה, דבר שעלול להיות מסוכן ולהוביל לעלייה בסיכון לתופעות לוואי.
  7. מחלות במערכת העיכול: מחלות מעי דלקתיות כגון מחלת קרוהן ומצבים של גסטרופארזיס על רקע סוכרת, קשורים בספיגה נמוכה יותר של מזון וגם של תרופות. גם מחלות דלקתיות אחרות קשורות בספיגה נמוכה יותר של תרופות וכתוצאה מכך הזמינות הביולוגית פוחתת.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]