טריטוריית איווה
 | |
 | |
| הטריטוריה שלא הפכה למדינת איווה ב-1846 הפכה לשטח לא מאורגן. הממשלה לאזור זה תתארגן כחלק מטריטוריית מינסוטה ב-1849. | |
| ממשל | |
|---|---|
| עיר בירה |
ברלינגטון (1838–1841) איווה סיטי (1841–1846) |
| היסטוריה | |
| תאריכי הקמה |
1838  |
| תאריכי פירוק |
1846 |
| ישות קודמת |
.svg){kind=small} טריטוריית ויסקונסין |
| ישות יורשת |
 איווה |
  | |
טריטוריית איווה הייתה טריטוריה מאוגדת מאורגנת של ארצות הברית שהתקיימה מ-4 ביולי 1838 עד 28 בדצמבר 1846, כאשר החלק הדרום-מזרחי של הטריטוריה התקבל לאיחוד כמדינת איווה. לשאר השטח לא היה ממשל טריטוריאלי מאורגן עד שטריטוריית מינסוטה התארגנה ב-3 במרץ 1849.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
רוב השטח בשטח היה במקור חלק מרכישת לואיזיאנה והיה חלק מטריטוריית מיזורי. כאשר מיזורי הפכה למדינה ב-1821, אזור זה (יחד עם הדקוטות) הפך למעשה לשטח לא מאורגן. האזור היה סגור למתיישבים לבנים עד שנות ה-30 של המאה ה-19, לאחר סיום מלחמת הבלאק הוק. האזור הוצמד לטריטוריית מישיגן ב-28 ביוני 1834. בישיבה נוספת של האספה המחוקקת השישית של מישיגן שהתקיימה בספטמבר 1834, מחוז איווה חולק לשני מחוזות על ידי שרטוט קו מערבה מהקצה התחתון של האי רוק בנהר המיסיסיפי. הטריטוריה שמצפון לקו זה (שהחל ממש דרומית לדבנפורט של היום) נקראה מחוז דובוק, וכל האזור מדרום לו היה מחוז דה מוינס. כאשר מישיגן הפכה למדינה ב-1836, האזור הפך למחוז איווה במערב טריטוריית ויסקונסין – האזור שממערב לנהר המיסיסיפי.
הגבולות המקוריים של הטריטוריה, כפי שנקבעו ב-1838, כללו את מינסוטה וחלקים מהדקוטות, המשתרעים על כ-500,000 קמ"ר של אדמה.
ברלינגטון הייתה הבירה הזמנית; איווה סיטי סומנה כבירה הטריטוריאלית הרשמית בשנת 1841. פורט סנלינג היה ממוקם בצד המערבי של המיסיסיפי והציב אותו בתוך הטריטוריה עד להקמת המדינה.
כשאיווה הפכה למדינה ב-28 בדצמבר 1846, לא נעשו כל הוראות לארגון רשמי של שאר השטח. מורגן ל. מרטין, הנציג הטריטוריאלי של ויסקונסין לקונגרס, דחף הצעת חוק לארגון טריטוריה של מינסוטה אשר תקיף את הארץ הזו. בעוד הצעת החוק עברה בבית הנבחרים, היא לא עברה בסנאט. במושב הבא הוגשה בסנאט הצעת חוק מאת סטיבן א. דאגלס אך גם לא עברה. המצב נפתר כאשר טריטוריית מינסוטה אורגנה ב-3 במרץ 1849, יום לפני סיום הקונגרס.
במפקד האוכלוסין של ארצות הברית משנת 1840, 18 מחוזות בטריטוריית איווה דיווחו על ספירות האוכלוסייה הבאות:[1]
| דרגה | מחוז | אוכלוסייה |
|---|---|---|
| 1 | ואן ביורן | 6,146 |
| 2 | לי | 6,093 |
| 3 | דה מוינס | 5,577 |
| 4 | הנרי | 3,772 |
| 5 | דובוק | 3,059 |
| 6 | ג'פרסון | 2,773 |
| 7 | מוסקטין | 1,942 |
| 8 | לואיזה | 1,927 |
| 9 | וושינגטון | 1,594 |
| 10 | ג'ונסון | 1,491 |
| 11 | ג'קסון | 1,411 |
| 12 | לין | 1,373 |
| 13 | סדאר | 1,253 |
| 14 | סקוט | 1,240 |
| 15 | קלייטון | 1,101 |
| 16 | קלינטון | 821 |
| 17 | ג'ונס | 471 |
| 18 | דלאוור | 168 |
| לא מאוגד | 900 | |
| טריטוריית איווה | 43,112 |
ממשל[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסמכויות הביצועיות של הטריטוריה היו נתונות למושל, למזכיר (שבמקרה של מוות, הדחה, התפטרות או היעדרות משטחו של המושל היו לו סמכויות מושלות והיה ממלא תפקידים מושלים), גזבר ומבקר.
בית מחוקקים[עריכת קוד מקור | עריכה]
סמכויות החקיקה היו נתונות לאספה המחוקקת של טריטוריית איווה, שכמו זו של טריטוריית ויסקונסין הייתה מחולקת לבית עליון בשם "המועצה" (אם כי חלק מההיסטוריה החקיקתית מתייחסת למועצה כסנאט) של 13 חברים, ובית נציגים של 26 חברים.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Forstall, Richard L. (ed.). Population of the States and Counties of the United States: 1790–1990 (PDF) (Report). United States Census Bureau. pp. 55–57. נבדק ב-18 במאי 2020.
{{cite report}}: (עזרה)