טרנספורט קרל פרדריקסנס
'קרל פרדריקסן תובלה' (באנגלית: Carl Fredriksens Transport) היה שם קוד למבצע הצלת יהודי נורווגיה מידי גרמניה הנאצית ועוזריה, במהלך מלחמת העולם השנייה.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1942 חיו בנורווגיה כ-1,800 יהודים, בהם כ-300 פליטים ממרכז אירופה. עד סוף המלחמה כמעט 760 (42 אחוזים) מהם נספו, מרביתם במחנה ההשמדה אושוויץ. קצת יותר מ-1,000 יהודים שרדו, בעיקר הודות ליוזמות הצלה שונות של המחתרת הנורבגית. הממשלה שיתפה פעולה עם הנאצים אולם אזרחי נורווגיה רבים סייעו ליהודים לברוח לשוודיה. לפי אחד השורדים, אוסקר מנדלסון, "שום תיאור של אותן שנים אינו אותנטי ללא התיעוד של האומץ הבלתי-מדוד והרצון הטוב הספונטני שלהם". במחקר היסטורי שמתעד את החוויה של יהודי נורווגיה בתקופת השואה כתב פרופ' סמואל: השפעות הכיבוש הגרמני האכזרי על יהודים ולא-יהודים כאחד; עלייתה של המפלגה הנאצית קוויזלינג, שמעולם לא זכתה לנציג אחד בפרלמנט הנורווגי בבחירות חופשיות: אנטישמיות בנורווגיה ושלבי האפליה והרדיפה שהובילו לגירוש לאושוויץ; ומקרים ספציפיים של חילוץ על ידי ההתנגדות הנורווגית בסביבה פיזית עוינת ומול קשיים שנראים בלתי ניתנים.[1][2]
הצלת יהודי נורווגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
עם כיבוש הנאצים את נורווגיה ב-9 באפריל 1940, עמדה הקהילה היהודית בפני איום ההשמדה הנאצי. המשטר הנאצי בנורווגיה נהנו משיתוף פעולה של ה-Nasjonal Samling; NS, National United Action, מפלגה נאצית שהוקמה ב-1933 בהנהגתו של Vidkun Quisling. במאי 1940 השלטון התחיל ליזום שורה של צעדים אנטי יהודים. החל מ-1 במרץ 1942, היה צורך להחתים תעודות זהות יהודיות בסימן J. בהמשך נקטו בפעולות החרמה ומעצרים. המעצרים החלו ב-26 במרץ, באותו היום שבו הורתה ממשלת קוויזלינג להחרים את כל הרכוש היהודי. לפי עדותו של אוסקר מנדלסון :"כמעט כל הגברים היהודים בצפון נורווגיה נעצרו ונשלחו למחנות עבודה". הגברים היהודים חסרי האזרחות בדרום נורווגיה הוחזקו במעצר במשך שבועות תוך התעללות אכזרית ומשפילה. ולבסוף גורשו רבים מהם למחנות הריכוז הנאציים, בעיקר לאושוויץ. ב-26 בנובמבר הפליג הדונאו עם 530 יהודים, מהם 345 הלכו ישירות לתאי הגזים עם הגעתם למחנה ההשמדה אושוויץ. מתוך 158 שעזבו על הגוטלנד ב-24 בפברואר הבא, 130 נספו. מתוך 760 היהודים שגורשו מנורווגיה בטרנספורטים אלו ואחרים, רק 25 שרדו.[1]
תנועת הבריחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפי אוסקר מנדלסון, מחנך, סופר עיון והיסטוריון יהודי נורווגי, במהלך המלחמה כ-50,000 נורווגים ברחו לשוודיה. בסך הכל נמלטו כ-150 יהודים לפני שהחלו רדיפות שיטתיות וגירוש. עוד מספר מנדלסון כי חברים נורווגים בעלי ראיית הנולד דחקו ביהודים כבר זמן מה לעזוב את המדינה בזמן שזה עדיין אפשרי, אבל רבים, במיוחד משפחות שאחד מבני המשפחה נשלח לכלא, היססו עד שהיה מאוחר מדי שכן מנגנון הפליטים, שסידר בריחה של יחידים לא יכול היה להתמודד עם המשימה הענקית והמורכבת של בריחה המונית.[1]
הבריחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הצעד הראשון, התרעת היהודים, נוהל היטב באוסלו; זה היה קשה יותר בקהילות קטנות יותר. תחילה הועברו היהודים מבתיהם לדירות כיסוי קטנות השייכות ללא-יהודים. המצילים הנורווגיים החביאו אותם ודאגו להם עד שניתן היה להעבירם לנקודות כינוס לבריחה לשוודיה. חלקם קיבלו תעודות זהות בדויות, בניכוי החותמת; חלקם הלבינו את השיער כדי להיראות פחות יהודים. נמצאו משאיות ונהגים שהובילו אותם לעבר הגבול; הועמדו לרשותם מקומות לינה למקרה שמשהו עיכב את חציית הגבול; טייסי הגבול ועוזרים אחרים היו תמיד מוכנים. בסך הכל נדרשו 15 עד 20 אנשים, לעיתים יותר, כדי להוציא לפעול את הבריחה של כל קבוצת יהודים, מההתראה המוקדמת על סכנה דרך מעבר הגבול.[1]
מהלך הבריחה ועדויות[עריכת קוד מקור | עריכה]
מספר יהודים ברחו מנורווגיה לשוודיה כבר בשלב מוקדם יותר של המלחמה, אך רובם נשארו בביתם. צעדים עלו הגיעו לשיאם ווגירושם של היהודים בשלהי 1942 ובראשית 1943. (נלקח מנאום של הכותב בסיינאנגוג אוסקר מנדלסון באוסלו באוקטובר 30 1977). ביצוע הבריחה היה משמעותי וחשוב עבור היהודים להינצל בתקווה שהם יהיו בטוחים ממעצר, חלק מהיהודים אושפזו בעצמם בבתי חולים, אך תוך סיכון שרופא המשתייך ל-NS עלול להחתים את התרשימים הרפואיים שלהם ללא קשר למצבו הגופני של החולה. מצד שני, רופאים ואחיות המשתפים פעולה עם קבוצות הצלה הצילו חיים רבים. באומץ ובכנות, הם רשמו מידע כוזב ביומנים רפואיים; הם הכניסו קרובי משפחה של חולים יהודים לבית החולים כדי להמתין לבריחה משפחתית; בניגוד לפקודות הנאצים להודיע למשטרה לפני שישחררו כל חולה יהודי, הם יתעכבו ביום, או יותר במידת הצורך. הם הצליחו כל כך להסתיר את עבודתם, שיהודים שנלקחו מבית החולים נאבקו לפעמים עם המחלצים שלהם, מתוך מחשבה שהם נישאים על ידי נאצים נורווגים או שוטרים גרמנים.
יש שלל עדויות של בריחתם של היהודים מנורווגיה, רופא בבית חולים במרחק של כ-15 קילומטרים מאוסלו הכניס בחור צעיר וארוסתו ביום שהדונאו היה אמור להפליג לאושוויץ. שבוע לאחר מכן, לפני שבני הזוג הספיקו לעזוב, הגיעה המשטרה; אבל אחות עזרה לצעיר להימלט דרך דלת אחורית, שם הוא שאל אופניים ורכב לעיר. לאחר שבילה את הלילה עם חבר לא יהודי, הוא המשיך לדירת כיסוי ופגש את אמה ואחיותיה של ארוסתו. בינתיים, הארוסה נעצרה ונלקחה לכלא שבו הוחזקו יהודים שהגיעו לאוסלו מאוחר מדי לגירוש על הדונאו לצורך הפלגת הגוטנלנד שלושה חודשים לאחר מכן. אולם בגלל אופי מחלתה החליטו השלטונות להחזירה למחרת לבית החולים. בדרך חזרה היא חמקה מהמשטרה בזינוק מחשמלית אחת לאחרת, והצטרפה למשפחתה. כמה ימים לאחר מכן הם הצטרפו לקבוצה גדולה בטרנספורט לגבול השוודי. במהלך בריחת היהודים נצברו מספר עדויות. הארי קוריצ'ינסקי, נשיא הקהילה היהודית באוסלו באוסלו מ-1921 עד 1941, סיפר - "הסתתרתי במהלך סתיו 1942 עד שהחלטתי לברוח עם עזרתו של הקפטן הימי הולטר, מזכ"ל Norsk redningsselskap (ארגון ההצלה הנורווגי בים). הוא הביא את משפחתי ואת עצמי בסירה לשוודיה"[1][3]
אחרי הבריחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1939, ייצגה את ארגון ננסן, היא ליוותה ילדים יהודים מפראג דרך גרמניה ושוודיה לנורווגיה. בתקופת הכיבוש הנאצי הביאה אוכל ותרופות ליהודים בכלא ברדטווייט, וסייעה בהברחת יהודים מהארץ.
יהודי נורווגיה ששרדו את השנים הללו חיפשו מאז דרך להביע את הכרת התודה הנצחית שלנו לאזרחים הלא-יהודים הנורווגים הללו. הרגשנו שרק פרס קולקטיבי מ"יד ושם" בירושלים ראוי, כי זה בלתי אפשרי וגם לא נעים להחליט מי מבין הרבים שעזרו לנו עשה הכי הרבה.[1]
ארבעת יוזמיו ומארגניו של מבצע ההצלה 'קרל פרדריקסן תובלה' הוכרו כחסידי אומות עולם בשנת 2017. [4]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 5 6 Oskar Mendelsohn, THE NORWEGIAN RESCUE OF JEWS, Scandinavia,Inc New York: Oskar Mendelsohn, 1963, עמ' 1-9
- ^ SAMUEL ABRAHAMSEN, NORWAY'S RESPONSE TO THE HOLOCAUST, New York, עמ' הקדמה ועמוד 20
- ^ Samuel Abrahamsen, NORWAY'S RESPONSE TO THE HOLOCAUST, New York: Samuel Abrahamsen, עמ' 20-21
- ^ NTB/The Local, Israel honours Norwegians for helping Jews flee in World War 2, THE LOCAL