יוהנה בישיץ
 | |
| לידה |
1827 טטה, הונגריה  |
|---|---|
| פטירה |
28 במרץ 1898 (בגיל 71 בערך) בודפשט, האימפריה האוסטרו-הונגרית |
| מדינה |
הונגריה |
  | |
יוהנה בישיץ (לפני נישואיה פישר, בהונגרית: Bischitz Johanna; טטה, 8 במרץ 1827[1] – בודפשט, 28 במרץ 1898) הייתה יהודייה-הונגרייה מפורסמת בזכות פעילות הצדקה הנרחבת וארוכת השנים שלה.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
יוהנה פישר נולדה במשפחה יהודית בטטה. לאביה, מור פישר, היה מפעל חרסינה בעיר הרנד בהונגריה (תעשיית החרסינה של הרנד), שבביתו מצאו החיילים הפצועים במהפיכת 1848 בהונגריה (המכונה שם מלחמת העצמאות בשנים 1848–1849) בית ובדמותה של יוהנה אחות קפדנית. בשנת 1852 היא נישא לסוחר דוד בישיץ, שלצידו הייתה לה הזדמנות נרחבת לעסוק בצדקה. לאחר מספר שנים של עבודה מאומצת, יחד עם הרב הראשי דאז של הקהילה היהודית של פשט, פרקש אליוש מייזל, הצליחה להקים את איגוד הנשים היהודיות של פשט בשנת 1866. היא גייסה חברות כמעט לבד. בהנהגתה צמחה העמותה לאחד מארגוני הצדקה הבולטים בהונגריה. תוצאה של מאמציה האישיים הייתה בית היתומים היהודי שהקימה איגוד הנשים בשנת 1867, שזכה לכבוד בביקור אליזבת, נסיכת בוואריה (סיסי) שהייתה מלכת הונגריה, אשתו של פרנץ יוזף הראשון, קיסר אוסטריה בשנת 1871. יוהנה בישיץ הקימה גם מקלט לילדים יתומים למחצה, על שם מור הירש. בעזרתה נוסד איגוד גני הילדים בבודפשט, המטבח העממי (מנזה), שנפתח בשנת 1870, שבו כל העניים (מכל דת ועדה) זכו למזון חם. היא הפכה לנשיאת משרד הצדקה שנפתח על ידי מור הירש, ארגון שחילק 120,000 פורינט בשנה לעניים נזקקים, ללא קשר להשתייכות דתית או עדתית. היא סיירה במטבחים העממיים, במרתפים, במקלטים לחסרי בית. היא הייתה מעורבת כמעט בכל פעילות הצדקה במדינה וביקרה בכל מקום של קני האומללות כדי לעזור. יוהנה בישיץ הקדישה מאמצים מיוחדים במיוחד להציל בעלי המלאכה, תעשיינים והסוחרים שהגיעו לסף פשיטת רגל.
משפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעלה דויד בישיץ היה מתנדב במשמר הלאומי בשנים 1848–1849, לאחר המהפכה עבד כסוחר וניהל את אחוזותיו.[2] בישיץ זכה בתואר אצולה ההונגרית ב-9 ביוני 1895.
יוהנה חיה בנישואים מאושרים עם בעלה במשך 45 שנה. דוד נפטר בפברואר 1897 בגיל 86.[2] מאשתו הראשונה של דוד, חני פוקס, שנפטרה בשנת 1852 לא נולד צאצא. הוא נשא כאמור באותה השנה את יוהנה פישר (אחרי זה בישיץ) שממנה נולדו בניו: לאיוש (1853) ארתור (1863) ליפוט, מוריץ והבנות: שרלוט (1855) אנה, מארי ואֶמה.
- בנם לאיוש בישיץ, תושב בודפשט, הפך למנכ"ל חברת המכרות Felsőmagyarországi Bánya- és Kohómü Rt. והוסיף תחילה לשם משפחתו את קידומית האצולה "הוושי" (Hevesy) ולאחר מכן השמיט את השם בישיץ.[3] לאיוש התחתן מאוחר יותר עם אאוגניה שוסברגר (ז'ני) (1857-1931)[4] מנישואיהם נולד הכימאי זוכה פרס נובל ג'ורג' דה הוושי.[5]
- בנם מור (מוריץ) בישיץ נפטר ביוני 1897 בקרלסבד בגיל 55.[6]
הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בשנת 1877 פרנץ יוזף הראשון, קיסר אוסטריה ומלך הונגריה העניק ליוהנה בישיץ את צלב הזהב עטור הכתר על טיפולה בהקרבה עצמית בחיילים שנפצעו במהלך המלחמה עם בוסניה-הרצגובינה.
- המלך הסרבי העניק לה את העיטור "מסדר נטליה".
- פסל החזה שלה משיש נחנך באולם איגוד גני הילדים ב-10 בדצמבר 1889.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Vasárnapi Ujság, 1898. április 3.
- לקסיקון יהודי הונגרי. 1929. עורך פטר אויווארי. יוהנה בישיץ
- http://www.kfki.hu/fszemle/archivum/fsz9907/gergely.html A Hevesy család felmenői]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ A Vasárnapi Újság 1898/14. száma szerint
- ^ 1 2 Vasárnapi Újság 1897/6
- ^ Kempelen Béla: Magyar nemes családok
- ^ http://www.epa.oszk.hu/00000/00003/00020/adat053.htm
- ^ http://www.kfki.hu/fszemle/archivum/fsz9810/hevesy.html
- ^ Vasárnapi Újság 1897/26. szám