קרלובי וארי

קרלובי וארי
Karlovy Vary
סמל קרלובי וארי סמל קרלובי וארי	דגל קרלובי וארי דגל קרלובי וארי
מדינה	צ'כיה
קראי	קרלובי וארי
ראש העיר	זדנק רוובינק
תאריך ייסוד	כנראה בשנת 1350
על שם	קרל הרביעי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה
שטח	59.1 קמ"ר
גובה	447 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	49,073 (1 בינואר 2025)
קואורדינטות	50°14′N 12°52′E / 50.233°N 12.867°E
אזור זמן	UTC +1
	www.karlovy-vary.cz
אתר מורשת עולמית
	ערי הספא הגדולות של אירופה
	האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2021, לפי קריטריונים 2 ו-3
חלק מתוך	ערי הספא הגדולות של אירופה
הערות	יחד עם עוד שש מדינות
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת צ'כיה רגילה) פראג צ'סקה פלזן אוסטי ליברץ פרדוביצה אולומואוץ אוסטרבה ברנו זלין ייהלבה פולין סלובקיה אוסטריה גרמניה קרלובי; וארי; ; מיקום קרלובי וארי במחוז קרלובַרסקי

קרלובי וארי (בצ'כית: Karlovy Vary, ‏האזנה^ⓘ‏^Ⓘ‏), הידועה גם בשמה הגרמני קרלסבאד (בגרמנית: Karlsbad) (משמעות השם בשתי השפות היא זהה: מרחצאות קארל) היא עיר מרפא ונופש ידועה במערב בוהמיה שבצ'כיה. העיר משמשת כבירת המחוז המערבי ביותר של צ'כיה, בעל אותו השם, קרלובי וארי, וממוקמת כ-130 ק"מ ממערב לבירת צ'כיה, פראג. בעיר נמצאים תריסר מעיינות חמים של רחצה במרחצאות שלהם יצאו מוניטין כבעלי כוחות מרפא. לשיא תהילתה הגיעה העיר במאה ה-19, והיא משכה אליה מבקרים מרחבי אירופה, ובהם גם מלכים והוגי דעות.

ב-2021 העיירה הוכרזה כחלק מאתר מורשת עולמית של אונסק"ו בשם ערי הספא הגדולות של אירופה ביחד עם עוד עשר ערים בצ'כיה ובמדינות נוספות.^[1]

מעיינות המרפא

המסורת מספרת שהמעיין הראשון במקום התגלה במאה ה-14 על ידי הקיסר קארל הרביעי בעת שהיה במסע ציד, ומכאן השם קרלסבאד. באמצע המאה ה-19 החלו לייחס סגולות מרפא גם לשתיית המים, ולמטרה זו נמכרים בעיר ספלי חרסינה מיוחדים.

אחד מהמעיינות, הכלוא בתוך בניין, מתפרץ בצורת גייזר. המים במעיינות מקוררים מ-70 מעלות (המעיין החם ביותר) עד 40 מעלות (הטמפרטורה בחלק מן הברזיות המפוזרות ברחבי העיר).

הקהילה היהודית

החל משנת 1499 נאסר על יהודים להתגורר בעיר, מכוח הפריבילגיום de non tolerandis Judaeis של המלך ולדיסלב השני. בעקבות זאת הקימו יהודים קהילה בעיירה הסמוכה חרוזנייטין (בגרמנית: Lichtenstadt). החל במאה ה־16 החלו יהודים להגיע לקרלובי וארי באופן מזדמן כמרפאים ונופשים, ומספרם גדל במאה ה־18.^[2]

מכיוון שהיהודים לא יכלו לרכוש אדמה, הם נאלצו להתפרנס מעסקים. היהודים גרו בכפרים שונים סביב קרלובי-וארי, רובם בעיר הרוזניטיין (HORZETIN) בה היה להם גטו, בית כנסת ובית קברות כבר במאה ה-15. אנשי השוק היו באים לקרלובי-וארי מהרוזניטיין דרך "הנתיב היהודי". במשך היום היו עוסקים בעסקיהם ולקראת הערב היו חוזרים לבתיהם שמחוץ לעיר. בעיר המרפא היה מותר ליהודים לשהות רק במשך עונת התיירות. הסוחרים היהודיים מכרו אריגים, שמלות, סחורה מעור וגם עור שעיבדו בעצמם. הם עסקו, כמובן, גם בבנקאות.^[3]

בשנת 1499 הוציא המלך צו בו התיר לפרנסי העיר קרלובי-וארי להחליט בעצמם האם להרשות או לאסור ליהודים את שהותם בעיר. לאנשי העיר היו בנושא תגובות מעורבות וחלוקות. מחד התעניינו ביהודים ורצו שיבואו לעיר לריפוי, מאידך, הסוחרים היהודים היוו תחרות קשה לסוחרים המקומיים.

בשנת 1784 הוקם בעיר קרלובי-וארי פונדק יהודי ששירת גם את הסוחרים היהודיים וגם אורחים זרים בעונת הנופש. בתקופה ההיא קיבל יהודי בשם יוסף מוסר רשות להחזקת חנות במקום הקרוי סטרה לואוקה STARA-LOUKA, רק בתקופת עונת התיירות. לקראת סוף המאה ה-18 היו בעיר קרלובי-וארי כבר שלושה פונדקים כשרים.

בשנת 1806 נפתחה מסעדה כשרה עבור אורחי המרחצאות, ובשנים 1844 או 1847 החל לפעול בית חולים יהודי-בית מרפא, ששימש ככל הנראה גם כאולם התפילה הראשון, וקיבל חולים נזקקים. האיסור על התיישבות משפחות יהודיות בעיר נותר בתוקף עד 1849. אף על פי כן, בין השנים 1793–1799 חיה בעיר משפחת טבקאי יהודית, ובשנת 1849 התגוררו בה חמש משפחות יהודיות. בשנת 1880 חיו בעיר 914 יהודים שהיוו 8.6% מהאוכלוסייה, מספרם עלה ל־1,405 בשנת 1900, ול־2,120 בשנת 1930. בשנת 1915 מצאו בעיר מקלט זמני כ־3,600 פליטי מלחמה יהודים מגליציה.

בשנת 1823 התקיימה בקרלובי וארי התכנסות של חסידי יעקב פרנק. בשנת 1864 נוסדה אגודת תפילה כחלק מן הקהילה הדתית של חרוזנייטין, ובשנת 1869 הוכרה קרלובי וארי כקהילה דתית עצמאית. באותה עת חיו בתחומה כ־100 משפחות יהודיות. החל משנת 1870 שימש בה רב קבוע. עד 1872 פעלו בעיר בית ספר יהודי, בית חולים בן 26 מיטות, חברה קדישא ואגודת נשים. בשנת 1925 מנתה הקהילה בקרלובי וארי וסביבותיה כ־2,900 נפש.

במאה ה־19 הקימו משפחות יהודיות מפעלים תעשייתיים חשובים, בהם מפעל פורצלן- בנדיקו ומפעלי זכוכית-מוזר. בין האמנים והמדענים הידועים שמוצאם מקרלובי וארי נמנים: הרופא-ארנסט לֶבֶנשטיין (1878–1950), הסופר-ברונו אדלר (1889–1968), ולטר זֶרנֶר (1889–בערך 1942)אמן בולט בתנועת הדאדא, המנצח-פרנץ אלרס (1905–1995), והמלחין ומנצח-ולטר קאופמן (1907–1984).^[2] הסוחרים היהודים הופיעו בעיר כבר בימי הביניים, אך מאחר שהתיישבות של קבע בעיר הייתה אסורה עליהם עד מחצית המאה ה-19, הם לא יכלו לקנות במקום נכסי דלא-ניידי או חלקת אדמה.

בשנת 1847 הוקם בית תפילה בעיר לאורחים והסוחרים בקרבת בית החלמה אימפריאל. לא רחוק מכאן הוקם גם בית חולים ליהודים עניים. אלה יכלו לשהות בו לאורך ארבעה שבועות וקיבלו טיפול רפואי וגם אוכל. החיבור לרשת פסי הרכבת האירופאית בשנת 1870 ופעילות רבה בתחום הבנייה, הביאו לעיר סוחרים ואומנים יהודים רבים. אחרי שנת 1864 בוטלו כל ההגבלות והאפליה כבר לא הייתה בתוקף לגבי הציבור היהודי. היהודים מסביבת העיר קרלובי-וארי יכלו להתיישב בעיר התיישבות קבע ואף הקימו בעיר קהילה יהודית. בשנת 1875 התחילה בניית בית הכנסת המפואר החדש בסגנון מאורי-רומני על-פי תוכנית של האדריכל א. וולף משטוטגרט. בית הכנסת היה בשימוש מ-4 בספטמבר 1877. בשנת 1880 גרו בעיר קרלובי-וארי אלף יהודים כשהעיר מנתה 10,000 תושבים. לקראת סוף המאה הקודמת הייתה קרלובי-וארי אחת הקהילות הגדולות בצ'כיה אחרי פראג וברנו. בשנת 1903 נפתחה בעיר קרלובי-וארי גם אכסניה יהודית ובית אבות יהודי. בתחילת המאה הקודמת קרלובי-וארי הייתה עיר מרפא לא רק בתקופת הקיץ. היהודים יכלו לעסוק בעסקיהם לא רק בעונת התיירות, בשנת 1814 הוציאה העירייה איסורים על שהיית היהודים בעיר. ההגבלה הזאת הקשתה את חיי הסוחרים היהודיים, שנאלצו לנסוע הלוך וחזור בין העיר ולבין מקום מגוריהם מחוץ לעיר. אחרי מלחמת העולם הראשונה הגיעו לעיר קרלובי-וארי יהודים רבים מהמזרח. בשנת 1938 חיו בעיר 2,600 יהודים.

בשנת 1938 סופחו קרלובי וארי וסביבתה לגרמניה הנאצית. בית הכנסת ששימש את הקהילה היהודית המקומית, נהרס בידי אספסוף סודטי-גרמני ב-1938, בלילה שנודע כליל הבדולח. כמעט כל יהודי העיר נמלטו אל אזורים פנימיים בצ’כיה, והנותרים נכלאו. בין השנים 1942–1944 הובלו 90% מן הנמלטים למחנות ההשמדה הנאציים. רב העיר האחרון, איגנץ ציגלר, פעל משנת 1938 ונפטר בירושלים כעשר שנים לאחר מכן.

לאחר מלחמת העולם השנייה שוקמה הקהילה היהודית הדלילה, בעיקר בידי מתיישבים חדשים ממזרח אירופה. אולם תפילה שהוקם לאחר המלחמה ניזוק בהצתה בשנת 1946. בשנת 1947 התקיימה בעיר ועידה ציונית אירופית. לפני 1948 מנתה הקהילה הדתית כ־500 חברים מתוכם רק כ־10% היו תושבי קרלובי וארי ותיקים. בשנת 1966 נותרו בה 222 יהודים בלבד, ובשנת 1995 – 44 תושבים יהודים. בשנת 2002 נתלו בעיר כרזות הקוראות לפוגרום, ואנדרטת קורבנות השואה הושחתה. הקהילה היהודית עדיין פעילה ומשמשת גם מרכז עבור אורחי המרחצאות. בית העלמין היהודי, שנוסד בשנת 1869, נשמר.^[2]

בקרלובי וארי התקיימו שני קונגרסים ציוניים, הקונגרס ה-12 ב-1921, והקונגרס ה-13 ב-1923.

אחרי שנת 1990 הקהילה היהודית החלה לחזור לעצמה. מספר בניינים מרכושה הוחזר לה ובאחד הבניינים הוקם בית כנסת. לטיפול הקהילה הוחזר גם בית הקברות ההרוס בקרלובי-וארי - דרהוניצה (KARLOVY-VARY-DRAHONICE) בו נמצאים קברים של אישים יהודיים מקרלובי-וארי וסביבתה. כיום לקהילה היהודית יש כ-50 חברים.

בשנת 2024 הגיעו לשם אדמו"רים רבים, סופרים מפורסמים ועוד אנשי מדע ורוח מאחר שהמוזיאון העירוני של קרלובי וארי מציג תערוכה על זיכרונות, יצירות אמנות ומסמכים נדירים מהחיים היהודיים. ניתן היה למצוא שם את ספרי האורחים בהם רשומים פרנץ קפקא ותיאודור הרצל, תווי העירוב של מריאנסקה לזנייה, עדויות מהקונגרסים הציוניים של קרלובי וארי וכינוס הרבנים החרדים הגדול, ועוד פריטים נדירים.^[3]

תיירות, תרבות ופנאי

אחד מסימני ההיכר של העיר הוא הוופל המיוחד הנמכר ברחובותיה (וופל דק ועגול בעל קוטר של כ-30 סנטימטר). בשולי העיר נמצאת גבעת דיאנה, שפוניקולר מוליך אל פסגתה. מגדל תצפית שבראש הגבעה מאפשר להשקיף על העיר וסביבתה.

מאז 1948 מתקיים בעיר פסטיבל הסרטים הבינלאומי קרלובי וארי, פסטיבל הקולנוע הוותיק והחשוב ביותר במזרח אירופה ואחד מהחשובים בעולם.