יוסף פרנס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יוסף פרנס
Джозеф Фернс
אין תמונה חופשית
לידה 1901
לבוב אוקראינה
נרצח 1941 (בגיל 40 בערך)
גטו לבוב
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

יוסף פרנסרוסית: Джозеф Фернс;‏ 1901-1941) היה יהודי, משפטן ועורך דין במקצועו חי בעיר לבוב. שימש כראש היודנראט בגטו לבוב.[1] והועד המנהל מטעם הממשלה לפני שלטון הנאצים בעיר לבוב באוקראינה משנת 1941 עד שנרצח על ידי הנאצים באוקטובר 1941 לאחר שסירב למסור לידיהם יהודים לעבודה במחנה העבודה בשואה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בן למשפחה נכבדה בגליציה. למד משפטים והיה עורך דין.[1]

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל מיולי 1941, אחרי מבצע ברברוסה, הוכרחו היהודים לסמן עצמם בסרט זרוע עם מגן דוד, והוקם יודנראט בעיר שבראשו הועמד יוסף פרנס.[2] יוסף פרנס מונה לתפקיד בהמלצת ראש העיר לאחר שאחרים סירבו לתפקיד.

בזמן שהיה ראש היודנראט, מחלקות רבות הוקמו ביודנראט בלבוב,[2] המחלקה הכי חשובה הייתה מחלקת המשק, שהייתה אחראית על הקצבה ואספקת מצרכים מזון. למרות מאמציה, הורגש מחסור גדול במצרכי מזון.[1] מכיוון שהגרמנים הקצו כמות מזון מצומצמת ביותר. חלק מהיהודים בגטו הטיחו ביקורת על התנהלות היודנראט וטענו שהמקורבים לחברי היודנראט, זוכים בטובות הנאה. כך חלק מגדול מהמזון שהוקצב ליהודים הלך לעובדי היודנראט והמקורבים אליהם.[2] תחת ניהולו של יוסף פרנס פעלה גם מחלקת שירות הסדר היהודי. בנוסף, פרנס ביקש לשקם את מוסדות הדת, והאמין שגל הגזרות של התקופה הראשונה של הכיבוש ישכך. לכן חשב להקים את הרבנות כמחלקת דת,[2] אולם לקח זמו עד שזאת הוקמה בפומבי וזאת מפני שהיו הרבה דרישות לגירושים מבני זוג מעורבים יהודים ונוצרים.

ד"ר יוסף פרנס נרצח על ידי הנאצים, לאחר שסירב למסור לידיהם יהודים לעבודה במחנה העבודה ינובסקה.

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ספר עשן בחולות אליהו יונס
  • ספר בבוא האימה – מאת גוטרמן, בלה
  • ספר פי העדות - מאת בלה גוטרמן

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 גוטרמן בלה, בבוא האימה דפי עדות יהודי לבוב, הוצאת אוניברסיטת תל אביב: בבוא האימה, 1991
  2. ^ 1 2 3 4 אליהו יונס, עשן בחולות, יד ושם: הוצאת יד ושם, 2001